מר עבד אל-מאלכ בדר אל-דין אל-חות'י בירך את העם התימני לרגל יום השנה ה-12 למהפכת ה-11 בספטמבר 2014, ואישר כי המהפכה השיגה את מטרותיה החשובות של חופש, עצמאות ושחרור מההגמוניה של העריצות האמריקאית ובעלות בריתה.
בנאומו ביום שני, הסביר מר אל-חות'י כי המהפכה עצרה את הדרך המוטעית שהובילה לקריסת האומה בתחומים שונים, וראה ב-21 בספטמבר יום של חסד אלוהי שהוענק לעם התימני.
המנהיג בירך את העם התימני בכלל, ואת המהפכנים שתרמו למהפכה בפרט, על מהפכה זו והישגיה, והביע את ברכותיו לשהידים, משפחותיהם, הפצועים וכוחות הביטחון של תימן.
הוא הבהיר כי התנאים לפני מהפכת ה-21 בספטמבר משקפים את הצורך הדחוף של העם התימני במהפכה זו, שהייתה תנועה גדולה לקראת רנסנס. הוא הדגיש כי מה שקרה לפני המהפכה היה החרמת חירותו ועצמאותו של העם, כאשר חסות זרה, בהובלת ארצות הברית ובהשתתפות בריטית וסעודית, מילאה תפקיד מרכזי בכך.
הוא הסביר כי את התפקיד העיקרי בחסות זו מילאו האמריקאים והבריטים, בעוד שהישראלים היו מוכנים להתערב, שכן הם טופלו ומעורבים. הוא הדגיש כי חסות זרה פירושה החרמת חירות ועצמאות, וכי מדובר בנושא מסוכן ביותר בעל השלכות חמורות, דתיות וחיוניות כאחד.
הוא הבהיר כי המשך הסטטוס קוו שלפני המהפכה היה מציב את העם התימני בין העמים הכבושים, המדוכאים והמשועבדים, עמים שאיבדו לחלוטין את חירותם והפכו לכפופים לחלוטין לאויביהם, אשר ינהגו כרצונם, ורצו ינוצלו, עושרם יישדד, ואדמותיהם ומולדתם יכבשו, והכל תחת שעבוד מוחלט לאינטרסים ולניצול של אויביהם.
המנהיג הצביע על הסכנה הטמונה באפוטרופסות הזרה שהוכרזה רשמית, וראה בה אפוטרופסות על אויבים שאינם מייעצים לעם התימני, אינם דואגים לאינטרסים שלהם ואינם מתייחסים אליהם בחמלה, אלא נשלטים על ידי האינטרסים שלהם, תוך שהוא מדגיש כי הם ישויות פושעות, עריצות, יהירות, חסרות צדק, בוזזות ותאוות בצע שאינן מרחמות על איש, ומבקשות להגשים את שאיפותיהן ואינטרסים שלהן.
מר אל-חות'י הסביר כי מעצמות זרות אינן מגלות שום דאגה לאינטרסים ולזכויות של עמים אחרים, וגם לא אכפת להן בשום רמה. הוא ציין כי הן מנצלות את הנסיבות המשרתות את האינטרסים שלהן ומנצלות אותן במלואן, לרעת עמים אחרים.
הוא ציין כי מה שמדהים הוא שחלק מהפלגים והכוחות שנכנעו לחסות זרה במדינה באותה תקופה, קיבלו אותה והיכנעו לה, התייחסו לגופים אלה בתום לב, כאילו היו ארגונים מכובדים ורחומים, אגודות צדקה ומפלגות בעלות רגשות הומניטריים אציליים. זה אפשר להם לצבור כוח נוסף ופתח בפניהם הזדמנויות רחבות יותר. הוא ראה בכך סוג של טיפשות וכניעות מצד רבים מאותם פלגים. הוא הסביר כי הדבר מלווה בכניעתם על ענייני המדינה ועל קבלת ההחלטות בה, עד שהסמכות בצנעא הפכה לסמלית בלבד, ותפקידה העיקרי מוגבל ליישום צווי אלה שמונו לאפוטרופוסים של העם התימני.
הוא הסביר כי התוכנית הרשמית בתחומים פוליטיים, כלכליים, צבאיים וביטחוניים שונים מיושמת בהתאם לרצונות האמריקאים, הבריטים ובעלי בריתם, והדגיש כי התוצאה דוחפת את המדינה לקריסה מוחלטת בכל התחומים.
מר אל-חות'י ציין כי המצב הפוליטי באותה תקופה הולך לקראת קריסה והתפוררות, עם פילוגים מתמשכים, פיצול ופיזור העם, בנוסף למשברים מתמשכים והשלכות אחרות. הוא הבהיר כי המעצמות הזרות, בעיצוב המצב הפוליטי והרשמי במדינה באותה תקופה, כיוונו לעצבה באופן שיהפוך את תימן למדינה חלשה, מפולגת, מקוטעת ומגוונת, ובכך יאפשרו לאויביה להתערב בכל ענייניה ללא כל מכשול.
הוא ציין כי כוחות אלה פעלו לפירוק הצבא, למרות כפיפותו באותה תקופה למשטר הסמכותי ולשתי הישויות שבראש השלטון. הוא הסביר כי הם בכל זאת המשיכו להחליש ולפרק את המוסד הצבאי, תוך התמקדות בכל מה שיכול לתרום להדיפת כל תוקפנות חיצונית. זה כלל השמדת כוחות ההגנה האווירית ויכולותיהם, חיל האוויר ומטוסיו, ונכסים צבאיים אחרים, בנוסף להחלשת חיל הים, שכבר היה צנוע מלכתחילה, ועבודה לשמירתו במצב סמלי בלבד.
הוא ציין כי מצב הביטחון באותה תקופה הידרדר לקראת קריסה מוחלטת, עם התנקשויות, כאוס ועלייתן של כנופיות תכפיריות פליליות שהתפשטו ברחבי צנעא ומחוזות שונים. הוא ציין כי ההתנקשויות נמשכו ללא הפוגה בצנעא, כאשר הכוונה הייתה אפילו כלפי אנשי שירותי הביטחון, בנוסף להריגת אנשי צבא, אזרחים ואליטות אקדמיות, וביצוע פשעים מחרידים, כולל הסתערות על כמה בתי חולים.
מר אל-חות'י המשיך, "המדינה הייתה עדה גם לקריסה כלכלית חמורה והטלת מנות כלכליות בלתי מוצדקות, למרות זמינות היכולות ועושר הנפט והגז, והיעדר מצור חיצוני או מלחמה רשמית עם גורמים חיצוניים באותה תקופה, בנוסף למדינות שהכריזו על מענקים, הלוואות וסיוע שהנפט והגז הם הזמינים. היכולות, הנמלים שלה ומה שנכנס ממנה, ולא היו מגבלות על יבוא, אולם קרסה כלכלית מקיפה התרחשה, וכי קריסה זו הייתה תוצאה של מדיניות מתוכנתת ומאורגנת שדוחפת את המדינה לקראת הידרדרות בתחומים שונים.
הוא הוסיף כי מדיניות זו כללה פירוק החברה תחת כותרות פוליטיות, עדתיות ואזוריות, לאור התערבות מתמשכת בענייני המדינה, וציין כי השגריר האמריקני והשגרירים שסייעו לו בין מה שנקרא עשר המדינות, בנוסף לאפוטרופוסים שהותקנו מעל תימן, התערבו בתחומים השונים והבריטים, ובעיקר עם האמריקנים.
הוא הדגיש כי ההתערבויות כללו את כל תחומי העבודה במדינה, לרבות משפט, חינוך, ביטחון וצבא, עד לפרטים המשרתים את האינטרסים של אותם צדדים ופוגעים במדינה, והסביר כי הם ניצלו את המצב בו הרכיבים והכוחות האוטוריטריים באותה עת פינו להם את מקומם, פתחו בפניהם את כל הדלתות, ונתנו להם את האפשרות לפעול לפי מה שהם רוצים ולהפיק מהם תועלת.
מר אל-חות'י הסביר כי המעצמות הזרות רואים בהזדמנות זו הזדמנות פז לגבש את השליטה החיצונית בתימן על צורותיה השונות, והצביע על כך שהשגריר האמריקני דומה יותר למושל בצנעא, בוס לנשיא, ומפקד המורה לאחרים, יחד עם עוזריו, עד שההחלטה הפכה להחלטה שלהם לפקד, לאסור ולאסור ולאסור.
הוא קבע שאותן הנחיות כללו פקודות לעבור לזירה העממית במטרה להשחית ולפרק אותה, ולבקש להקים בסיסים צבאיים גם בצנעא ושיטות אחרות, בהתחשב בכך שהמצב שהיה אז מסוכן בכל מובן המילה לעם התימני היקר.
הוא ציין כי המחיר שהאנשים משלמים ומגזימים כתוצאה מאותה אפוטרופסות היה חירותם, שהיא היקרה מכולם והערך האנושי הגדול ביותר עבור בני האדם, וציין כי האויבים נטו לתדלק סכסוכים תחת תארים שונים.
הוא הדגיש כי המהפכה העממית החזירה את כבודו של העם, שמרה על כבודו ואמונתו, והתאפיינה באותנטיות ובזהותה האמונית, והסביר כי לא מדובר במהפכה עם דחיפה חיצונית של אף מפלגה בעולם, אלא החלטתה הייתה החלטה עממית תימנית אותנטית, והתנועה בה הייתה תנועה אותנטית, תנועת העם, העם וההכרעה שלו, בעצמם. יכולות.
הוא ציין כי העם התימני היה ברור בעמדתו בנוגע למדיניות חוץ ולסביבתו הערבית והאסלאמית, ונוטה לכינון יחסים חיוביים עם שכניו הערבים והאסלאמיים, המבוססים על כבוד הדדי, ערכים משותפים ואינטרסים משותפים, תוך כיבוד עצמאותו, ורואים בכך עיקרון יסוד בתפיסת עולמו הכוללת וביחסיו עם מדינות שונות.
הוא ציין כי לעם התימני יש עמדה בנושאים המרכזיים העומדים בפני העולם המוסלמי והסכנות המאיימות על האומה האסלאמית - עמדה עקרונית, מושרשת עמוקה והומניטרית עמוקה. הוא הדגיש כי למרות כל זאת, האויבים קשרו קשר נגד העם התימני וניסו להחזיר לעצמם את השליטה.
הוא הסביר כי הבעיה המרכזית טמונה בהיקף מטרות האויבים כלפי העם התימני, שהן לשלוט בו, להחרים את חירותו ועצמאותו, ולהפוך את תימן לבסיסים צבאיים עבורו, תוך שמירה עליה חלשה, מפולגת, מקוטעת ושקועה במשברים בכל הרמות.
מר אל-חות'י הצהיר, "האויבים מבקשים גם לנצל את משאבי האנוש של תימן למטרותיהם המרושעות והתוקפניות", וציין כי הבעיה האמיתית איתם משתרעת על סוכניהם המקומיים, כולל פלגים, כוחות וישויות מסוימים ששאפו לשמור על עמדותיהם המדכאות והסמכותניות.
הוא ציין כי הדבר קרה למרות הסובלנות הרבה והסטנדרטים המוסריים הגבוהים של המהפכה התימנית, אשר נבנתה על עקרונות השותפות והשלום. עם זאת, סוכני האויבים והכפיונים בתוך המדינה יישרו קו עם אותה אג'נדה תוקפנית כמו האמריקאים, הישראלים, הבריטים והסעודים, אימצו עמדה עוינת לשרת את האויבים הללו וגייסו את עצמם כחיילים כפופים להם.
מר אל-חות'י הדגיש כי אנשים אלה עסקו במסע תוקפנות מתמשך ומעמיק נגד העם התימני, במטרה להכפיף אותם שוב לחסות זרה ולאפשר לכוחות זרות לכבוש מחדש ולשלוט במדינה, והכל בחסות תמיכה אמריקאית ופיקוח אמריקאי ישיר.
נור ניוז