21 בספטמבר ידוע כיום השלום הבינלאומי בלוח השנה העולמי. העצרת הכללית של האומות המאוחדות הכריחה אותו בשנת 1981 לציון ולקידום אידיאלי השלום, ומאז 2001 הוא ידוע כיום הבינלאומי להפסקת אש ואי-אלימות. עם זאת, המציאות בשטח מראה כי הפער בין הרטוריקה של שלום לבין פעולותיהן של מעצמות המערב נותר עמוק. מעצמות אלו תיארו את השלום, במהלך העשורים האחרונים, לא דרך עדשת הצדק והדו-קיום, אלא דרך עדשת המלחמה, ההתערבות והשליטה.
פגישות בינלאומיות ונאומים אידיאליסטיים, כולל אלה שנישאו בפורומים כמו ועידת הביטחון של מינכן, מציגים את המערב כמנהיג של שלום עולמי, בעוד שההיסטוריה שלו גדושה במלחמות והרס. רעיונותיהם של דמויות כמו מהטמה גנדי, נלסון מנדלה ומרטין לותר קינג ג'וניור התבססו על מוסר, אנושיות ודו-קיום בשלום; עם זאת, הקורבנות של רפורמטורים רבים במעשי אלימות הוכיחו כי האינטרסים של מעצמות גדולות עדיין גוברים על אידיאלים הומניטריים. אפילו פרס נובל לשלום, שהוקם כדי לכבד את מאמצי השלום, ספג ביקורת במקרים מסוימים על כך שהוענק לדמויות פוליטיות וצבאיות שנויות במחלוקת.
הסתה למלחמות תחת דגל החירות וזכויות האדם
ארצות הברית, המציגה את עצמה כאחת מאדריכלות הסדר העולמי שלאחר מלחמת העולם השנייה, הייתה מעורבת בעימותים צבאיים רבים במהלך העשורים האחרונים, מווייטנאם והבלקן ועד אפגניסטן, עיראק, סוריה, לבנון, פלסטין ואיראן. נימוקים כמו המלחמה בטרור, השמדת נשק להשמדה המונית והגנה על אוכלוסיות שימשו לעתים קרובות כדי להכשיר התערבויות צבאיות; עם זאת, התוצאות של רבות ממלחמות אלו היו הריגת אזרחים, עקירה וקריסת תשתיות חיוניות.
הצהרות המיוחסות לנשיא ארה"ב לשעבר ג'ימי קרטר בנוגע להיסטוריה הארוכה של מלחמות אמריקאיות מציירות תמונה קודרת של הפער בין טענות המדינה לפציפיזם לבין פעולותיה. כיום, אותן מעצמות שהניפו את דגל החירות וזכויות האדם התמודדו, במקרים מסוימים, עם קבוצות חמושות כמו בן לאדן וחטיבת גולני מתוך תועלת מיידית, אך פנו לפעולה צבאית נגד איראן, מדינה הרואה את עצמה בחזית המאבק בטרור.
ארצות הברית, המציגה את עצמה כאחת מאדריכלות הסדר העולמי שלאחר מלחמת העולם השנייה, הייתה מעורבת בעימותים צבאיים רבים במהלך העשורים האחרונים, מווייטנאם והבלקן ועד אפגניסטן, עיראק, סוריה, לבנון, פלסטין ואיראן. התקציב הצבאי המוגדל של נאט"ו וההוצאות של מאות מיליארדי דולרים על נשק, יחד עם המשברים הכלכליים והאנרגטיים המחמירים, מציבים שאלה מהותית בפני דעת הקהל העולמית: באיזו מידה ניתן לרתום את המשאבים הצבאיים העצומים הללו כדי להילחם ברעב ובעוני ולהציל מיליוני חיים?
מלחמת הרמדאן: הצורך בבניית ביטחון מבפנים
במהלך מלחמת שנים עשר הימים, ארצות הברית, בתירוץ של מאבק בהפצת נשק גרעיני, כיוונה למתקני גרעין איראניים בזמן שהמשא ומתן הגרעיני התנהל. במלחמת הרמדאן, וושינגטון, יחד עם הישות הציונית ובתוך המשא ומתן, ביצעה תוקפנות צבאית, בטענה שהיא תומכת בעם האיראני; תוקפנות שהביאה למותם של הסטודנטים מינאבי ולמרדי, המנהיג העליון של המהפכה האסלאמית, מפקדים צבאיים ואלפי קורבנות אחרים.
מלחמה זו הדגישה שוב את הסתירה בין טענות המערב בנוגע לזכויות אדם לבין פעולות המוסדות המתיימרים להגן עליהן. השתיקה או התגובה הלא מספקת של כמה מוסדות בינלאומיים לתוקפנות הוכיחו כי הסתמכות על תמיכה חיצונית, ללא כוח לאומי ויכולות הרתעה, אינה מבטיחה את ביטחונן של מדינות.
על ידי מינוף כוחה הצבאי, יכולותיה הדיפלומטיות, הלכידות הלאומית ומיקומה הגיאואסטרטגי במצרי הורמוז, איראן הצליחה להתנגד לתוקפים. ניסיון זה הדגיש, יותר מתמיד, את הצורך לחזק את היכולות הפנימיות ולהפחית את התלות בהסדרי ביטחון שנכפו. יתר על כן, סירובו של טראמפ ליישם את מזכר ההבנות של אסלאמאבאד, למרות שחתם עליו, החריף את חוסר האמון בהתחייבויותיהן של המעצמות הגדולות.
מיקום הביטחון: מבוא לסדר עולמי חדש
שלום הופך למצרך נדיר כאשר מדינות, במיוחד באזורים רגישים כמו מערב אסיה, קושרות את ביטחונן להבטחות של מעצמות חיצוניות במקום להסתמך על אינטראקציה ואינטגרציה אזורית. גישה זו מעצימה את התחרות הלא בריאה בין מדינות האזור והופכת אותה לשוק לזרועותיהן של המעצמות הגדולות.
שלום הופך למצרך נדיר כאשר מדינות, במיוחד באזורים רגישים כמו מערב אסיה, קושרות את ביטחונן להבטחות של מעצמות חיצוניות במקום להסתמך על אינטראקציה ואינטגרציה אזורית. גישה זו מחריפה את התחרות הלא בריאה בין מדינות האזור, והופכת אותה לשוק לנשק של המעצמות הגדולות.
בינתיים, המשטר הציוני, הנתמך צבאית ופוליטית על ידי המערב, נותר חסין מפני דין וחשבון על מעשיו. הניסיון של הסכמים כמו אוסלו וקמפ דיוויד הוכיח כי השגת שלום בר קיימא אינה אפשרית ללא הבטחת זכויות העם הפלסטיני וקיום התחייבויות אמיתי.
מלחמת שנים עשר הימים ומלחמת הרמדאן חשפו את חוסר התוחלת של מודל מכירת הביטחון האמריקאי, מודל החושף אפילו את בעלות בריתה האזוריות של וושינגטון לאיומים ולעלויות. לכן, בניית ביטחון מקומי ושיתוף פעולה אזורי הפכה לצורך דחוף, נתיב שהדגישה איראן באמצעות יוזמת השלום הורמוז.
כדי להשיג שלום צודק ומתמשך, העולם צריך להתקדם מעבר לחד-צדדיות ולעבור מבנה רב-צדדי - מערכת שבה זכויות אדם, ריבונות מדינה וצדק אינם מוקרבים למען האינטרסים של המעצמות הגדולות. שלום אמיתי אינו טמון באגירת נשק, אלא במיגור שורש המלחמה, התמודדות עם אפליה וסיום חסינותם של התוקפים.
נור ניוז