התפתחויות אחרונות בחזית התימנית – בהן התחזקות מעמדה של תנועת "אנצאר אללה" באזור באב אל-מנדב, מתקפות טילים וכטב"מים על אתרים אסטרטגיים בערב הסעודית, והמהלכים הצבאיים והמדיניים של וושינגטון – חידדו את השאלה: האם ארצות הברית נערכת לכניסה ישירה למלחמה כוללת נגד תימן?
סממן מרכזי בהקשר זה הוא אישור מחלקת המדינה האמריקאית לעסקה צבאית פוטנציאלית עם ערב הסעודית בשווי 24.3 מיליארד דולר – הכוללת 48 מטוסי קרב מסוג F-35 ו-49 מנועים – אשר הוגשה לבחינת הקונגרס. וושינגטון טוענת כי עסקה זו עשויה לחזק את יכולות ההרתעה וההגנה הטריטוריאלית של ערב הסעודית, וכן לשפר את התיאום המבצעי בין הכוחות הסעודיים, האמריקאיים, האזוריים וכוחות נאט"ו.
במקביל, מחלקת המדינה האמריקאית הזהירה מפני הסלמה אפשרית בסכסוך בין ערב הסעודית לבין "אנצאר אללה", ושגרירויות ארה"ב באזור פרסמו אזהרות ביטחוניות בנוגע למתקפות תגובה אפשריות המכוונות נגד מתקנים ואינטרסים אמריקאיים. אזהרות הקוראות לאזרחים אמריקאים לנקוט משנה זהירות – בשל הסבירות לשיבושים או ביטולים בטיסות – הגבירו עוד יותר את תחושת המתיחות. לצד התפתחויות אלו, הופיעו דיווחים על פריסה מחדש של מטוסי קרב אמריקאיים באזור מערב אסיה, בעוד שחזרתו המוקדמת של הנשיא טראמפ לבית הלבן מקמפ-דייוויד ליבתה אף היא את ההשערות. עם זאת, סימנים אלה כשלעצמם אינם מאשרים כי וושינגטון קיבלה החלטה סופית לפתוח במלחמה ישירה נגד תימן; תחת זאת, יש לבחון אותם בתוך ההקשר הרחב יותר של ההתפתחויות האזוריות והפנימיות בארה"ב.
וושינגטון שואפת לשקם את האמון
עמדתן של בעלות הברית הערביות של ארה"ב היא גורם מכריע בהקשר זה; בעוד שפקיסטן וטורקיה הביעו תמיכה ביטחונית בערב הסעודית, מעורבות ישירה במלחמה בתימן עלולה לגבות מחיר כבד מהיחסים האזוריים ומהעולם האסלאמי, ואף לגרור צדדים אלו למשבר רחב יותר.
בד בבד, חוסר שביעות רצון בקרב מדינות ערביות מסוימות בנוגע להיקף המחויבות הביטחונית של וושינגטון – לצד מאמציהן לגוון את השותפויות שלהן – הציב לחץ נוסף על ארצות הברית. הסכמי הגנה שחתמה ירדן עם צרפת, המהלך של מצרים להרחבת הקשרים עם סין, והצהרות של בכירים קטארים בדבר מגבלות שיתוף הפעולה הביטחוני עם וושינגטון – כל אלה משמשים כאינדיקציות למגמה זו.
בנסיבות אלו, מעורבות אמריקאית מוגבלת במלחמה בתימן עשויה לשמש כלי בידי וושינגטון לשיקום האמון עם בעלות בריתה הערביות בטווח הקצר – בייחוד לאור העובדה שהיקף המטרות הפוטנציאליות לא יוגבל רק לתקיפות תגמול, אלא עשוי לכלול מערכות פיקוד ושליטה, יכולות ייצור של טילים וכטב"מים, מערכות הגנה אווירית, נמלים ואף את ההנהגה התימנית עצמה.
שני מצרים וחישובים בעלי סיכון גבוה
טראמפ ניצב בפני אתגרים מקבילים הנוגעים למצר הורמוז ולמצר באב אל-מנדב – שני נתיבי מים אסטרטגיים שהתפתחויות בהם משפיעות באופן ישיר על ביטחון האנרגיה ועל הסחר העולמי. בעוד ארצות הברית נאבקת מול התעקשותה של איראן על תנאיה לפתיחה מחדש של מצר הורמוז, שינוי המשוואה האסטרטגית בבאב אל-מנדב עשוי להיראות כאפשרות אטרקטיבית עבור וושינגטון. עם זאת, לב העניין טמון בהבחנה בין "היכולת לפתוח במלחמה" לבין "היכולת לסיים אותה"; העליונות הצבאית האמריקאית מול תימן אינה מתרגמת בהכרח ליכולת לכפות תוצאה פוליטית בת-קיימא. הניסיון בעבר הוכיח כי ההתנגדות התימנית מסוגלת להעלות את העלויות של מבצעים צבאיים ולהפוך איום שנועד להכלה למשבר רחב הרבה יותר.
מנקודת מבט זו, ניסיונות לשנות את המשוואה במצר באב אל-מנדב עלולים – במקום לפתוח נתיבי סחר – להחריף את חוסר היציבות ואף להצית תרחיש המשקף את הסכסוך המתמשך סביב מצר הורמוז.
מלחמה קצרת-מועד עם עלויות ארוכות-טווח
אילוצים צבאיים וכלכליים של ארה"ב מהווים גם הם גורמים מכריעים; דיווחים מהעת האחרונה מצביעים על לחץ משמעותי על מאגרי הנשק של וושינגטון. בלומברג דיווח כי בעלות ברית ארה"ב עומדות בפני עיכובים אפשריים של שנים בקבלת מערכות טילים והגנה אווירית ספציפיות, בעוד שוושינגטון פועלת לחדש את המלאי שהתרוקן במהלך הסכסוך עם איראן.
יתר על כן, תמונות החושפות נזק לבסיסים אמריקאים במערב אסיה מדגישות את ההשפעה העמוקה של התקיפות האיראניות; בכיר בצבא ארה"ב אמר ל-ABC News כי שיקום חלק מהמתקנים שניזוקו עלול להימשך עשרות שנים.
כתוצאה מכך, גם אם טראמפ היה שוקל התערבות ישירה במלחמת תימן כדי להבטיח ניצחון לטווח קצר, יכולתה של אמריקה לנהל מלחמת התשה נותרה מוטלת בספק רב. סכסוך כזה עלול להטיל נטל ועלויות חדשים על וושינגטון במקום לשקם את ההרתעה האמריקאית.
בסופו של דבר, בעוד שארצות הברית עשויה להתחיל שלב חדש במשבר, היא לא בהכרח תוכל לשלוט במסלול הסכסוך או בתוצאותיו הסופיות. סכסוכים אזוריים אחרונים הוכיחו כי התערבות צבאית קלה בהרבה מניהול השלכותיה; כל חישוב בנוגע לתימן שמתעלם מיכולות "ההתנגדות" וממיקומו האסטרטגי של מיצר באב אל-מנדב מסתכן בחזרה על אותה חישוב מוטעה שעומדת בפני וושינגטון כיום בנוגע למצרי הורמוז.
נור ניוז