שני מצרים, סיוט אחד: אמריקה בין הורמוז לבאב אל-מנדב

ההתפתחויות האחרונות בתימן יצרו משוואות החורגות מגבולותיה הגיאוגרפיים של המדינה. ההתנגדות העממית התימנית, המורכבת מאנסאר אללה והצבא, השתלטה על נמל מוקה ועל האי מיון במצר באב אל-מנדב, התקדמה לעבר תעז והביסה את הכוחות הנתמכים על ידי סעודיה. הם גם שיגרו תקיפות טילים ומל"טים אינטנסיביות בתגובה לתוקפנות הסעודית, והדגימו שוב כי מאזן הכוחות במערב אסיה אינו נקבע עוד אך ורק על ידי רצון הגורמים החיצוניים.

בנסיבות אלה, טענתו של דונלד טראמפ לפיה החות'ים יצרו איתו קשר וביקשו מארצות הברית לא להתערב היא ככל הנראה ניסיון להטעות את דעת הקהל ולהסתיר את המציאות בשטח, ולא ראיה לחתירתה של וושינגטון לשלום. גורמים רשמיים בתימן הכחישו טענה זו, וסדרת ההתפתחויות הנוכחית מצביעה על חסרונותיה הגוברים של אמריקה יותר מכל דבר אחר; חסרונות שהתבררו יותר עם מלחמת הרמדאן, עמידתה האיתנה של איראן והתנגדותה של תימן.

כישלון שעדיין נחרט בזיכרונה של וושינגטון.
דיווחים בתקשורת המערבית, כולל ניוזוויק, על דחיית טראמפ לבקשת ערב הסעודית להשתתפות ישירה במלחמה בתימן, יחד עם ידיעות על פריסת כ-200 יועצים צבאיים אמריקאים בריאד כדי לסייע בתכנון המבצע, מציגים תמונה כפולה של מדיניותה של וושינגטון. מצד אחד, ארצות הברית אינה מוכנה להתערב שוב ישירות, בעוד שמצד שני, היא מבקשת לנהל חלק מהמבצע הצבאי של בעלת בריתה על ידי מתן תמיכה מייעצת.
גישה זו אינה יכולה להיחשב רק כסימן לרצון לשלום. הניסיון של השנה שעברה הוכיח את עצמו כיקר עבור וושינגטון. בתמיכת ישראל, ארצות הברית פרסה את צי הצי שלה בים סוף ופתחה בתקיפות אוויריות נרחבות על תימן. עם זאת, ההתנגדות התימנית לא רק שלא הצליחה לקרוס, אלא שהתמדתה עלתה לארצות הברית ביוקר. בסופו של דבר, טראמפ נאלץ להכריז על הפסקת אש חד צדדית ולהתחייב שההתקפות לא יחזרו על עצמן.
מנקודת מבט זו, יש להבין את הזהירות הנוכחית של אמריקה לאור זיכרון הכישלון ההוא - כישלון שהדגים שעליונות צבאית אינה בהכרח מתורגמת ליכולת לכפות רצון פוליטי על מדינה מתנגדת.
מלחמת הרמדאן: מחיר כבד לצבא ארה"ב
ההיבט החשוב ביותר בסיפור זה הוא מצב כוחה הצבאי של ארה"ב והעתודות האסטרטגיות שלה. באירלנד, טראמפ ניסה להציג את עליונותה המוחלטת של וושינגטון על ידי קידום כלי הנשק המתקדמים והמבוססים בלייזר של אמריקה, אך ההתפתחויות של מלחמת הרמדאן ציירו תמונה שונה מאוד.
דיווחים שפורסמו על הירידה החדה בעתודות האסטרטגיות של ארה"ב, הצהרותיו של ראש ה-CIA לשעבר פטראוס על העומס המשמעותי על יכולות ההגנה, והצהרות של מפקדי פיקוד המרכז של ארה"ב על הנזק שנגרם לבסיסים אמריקאים באזור, כולם מצביעים על לחץ גובר על כוחה הצבאי של ארה"ב. האפשרות לחזרה מהירה לעוצמה שלפני המלחמה אף הועלתה בנוגע לכמה בסיסים, כולל אלה בבחריין.
במקביל, מספר גנרלים וקציני צבא אמריקאים ותיקים הזהירו מפני יכולתה של המדינה להיכנס למלחמה ממושכת. המלחמה עם איראן והמלחמה באוקראינה דלדלו חלק משמעותי מהמארסנל ויכולות התמיכה של ארה"ב, ובנייתם ​​מחדש ייקח שנים. את מצבה של נושאת המטוסים אברהם לינקולן ניתן לראות רק כחלק מתמונה רחבה יותר של הדלדול והלחץ על המבנה הצבאי האמריקאי.
לכן, יש לראות את הימנעותו של טראמפ ממעורבות ישירה במלחמת תימן בהקשר זה: וושינגטון אינה יכולה בקלות להיכנס למלחמת התשה נגד איראן ותימן בו זמנית, במיוחד משום שאף צד לא הראה סימני נכונות לכניעה.
חשש וושינגטון מחיבור מיצרי הורמוז למצרי באב אל-מנדב
זה לא רק עניין של כוח צבאי; גם הכלכלה האמריקאית פגיעה לתוצאות של מלחמה חדשה. טראמפ אולי מנסה לתמרן את השווקים הפיננסיים ואת דעת הקהל על ידי מתן שמות סמליים למצרים והקרנת כוח, אך המציאות בשטח מספרת סיפור אחר.
זה לא רק עניין של כוח צבאי; גם הכלכלה האמריקאית פגיעה לתוצאות של מלחמה חדשה. מיצרי הורמוז, הנמצאים תחת שליטה איראנית, הם עורק חיוני לכלכלה העולמית, ושליטה אפקטיבית בבאב אל-מנדב על ידי ההתנגדות התימנית תגדיל משמעותית את חשיבותו הגיאופוליטית. חיבור מיצרי הורמוז ובאב אל-מנדב האסטרטגיים יפעיל לחץ בו זמנית על נתיבי האנרגיה והסחר העולמיים.
כל שינוי מהותי במשוואת באב אל-מנדב עלול להגדיל את עלויות התחבורה ואת אספקת האנרגיה, ובכך להשפיע לרעה על מחירי הנפט, הבנזין והסולר - עניין שעלול לעלות לממשל טראמפ ולרפובליקנים ביוקר לפני בחירות אמצע הקדנציה לקונגרס.
מנקודת מבט זו, הימנעותה של וושינגטון מהתערבות ישירה במלחמת תימן אינה נסיגה ממדיניות כוח, אלא ניסיון למנוע פתיחת חזית שהשלכותיה הצבאיות על ארצות הברית יהיו קשות, והשלכותיה הכלכליות על החברה האמריקאית עלולות להיות קטסטרופליות.
מגע לכאורה: מסך עשן להסתרת המציאות בשטח
בינתיים, ניתן לראות את טענתו של טראמפ על קשר עם התימנים, כמו גם את הצהרותיו של רוביו על תפקידה של איראן בהישגיה האחרונים של תימן, כחלק מניסיון של וושינגטון לתמרן את האירועים בתקשורת; נרטיב המבקש להסיט את תשומת הלב מכוחה של ההתנגדות לנושאים פריפריאליים. האמת היא שגם ללא התערבות אמריקאית ישירה, האירועים בתימן נושאים מסר ברור לבנות בריתה של וושינגטון באזור: המטריה הביטחונית האמריקאית אינה עוד ערובה מוחלטת לשמירה על האיזון הרצוי במדינה. מה שקורה בתימן כיום, מצד אחד, חושף את שבריריותו של פרויקט הביטחון האמריקאי עבור בעלות ברית כמו ערב הסעודית, ומצד שני, מדגים את כישלונו של הפרויקט להחליש את ההתנגדות.
עבור טראמפ, שטען שהוא משמיד את איראן ובעלות בריתה, מציאות זו נושאת מחיר החורג מתבוסה גרידא בשטח. ההתפתחויות בתימן מראות שהגורמים המכריעים ביותר במשוואות במערב אסיה אינם בהכרח וושינגטון והמשטר הציוני, אלא שלהתנגדות יש גם את היכולת לשנות את מהלך האירועים.
אולי זו הסיבה שארצות הברית, במקום לברך על כניסתה למלחמת תימן, מנסה לנהל את הנרטיב שלה, משום שהתערבות ישירה עלולה להפוך תבוסות עבר לזיכרונות חיים ותבוסות חדשות למציאות שאין להכחישה. בהקשר זה, חיוכיהם החולפים של התוקפים עלולים לגבות מחיר כבד ולהביא דמעות מתמשכות.