ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, עומד בפני מצב קשה בימים אלה וינקט בכל דרך כדי להימנע מתבוסה, גם אם הדבר יחמיר את המצב בישראל ובצבא.
בחירות לכנסת יתקיימו בישראל לבחירת חברי פרלמנט, והממשלה וראש הממשלה ייקבעו על סמך תוצאות הבחירות הללו.
במערכת הפוליטית של ישראל, המפלגה שתנצח בבחירות תשלוט לא רק בפרלמנט וברשות המחוקקת, אלא גם בממשלה וברשות המבצעת, ובכך למעשה תשתלט על השלטון.
בנימין נתניהו מכהן כיושב ראש הכנסת וראש הממשלה כ-19 שנים. על ידי שליטה הן ברשות המחוקקת והן ברשות המבצעת ומינוי נאמני הרשות לתפקידים מרכזיים במנגנון הצבאי והביטחוני הישראלי, נתניהו רכש כוח הדומה יותר לזה של שליט דה פקטו של ישראל מאשר לראש ממשלה נבחר. תומכיו אף כינו אותו "המלך".
בנוסף למבנה הכוח הפורמלי, נתניהו נקט בצעדים רבים כדי לנהל ולשלוט בתקשורת. הוא אף אילץ אותה לפעול לטובתו באמצעות שוחד, עניין שהפך למרכזי באחת מתיקי השחיתות נגדו.
במהלך 19 שנות כהונתו של נתניהו כראש ממשלה, מערכת המשפט בישראל הייתה המוסד היחיד שהיה מחוץ לשליטתו. עם זאת, המטרה העיקרית של ממשלת הקואליציה של נתניהו הייתה לשנות את כללי מערכת המשפט, ואם היה מצליח, מערכת המשפט הייתה נמצאת תחת שליטתו המלאה. בסופו של דבר, הפגנות נרחבות ומלחמות מרובות מנעו מנתניהו להשלים את התהליך המיועד לו, והוא הצליח לבצע רק כמה שינויים קלים.
אם נתניהו יודח מהשלטון וממשלת אופוזיציה תשתלט, הוא יתמודד עם בעיות רבות. אחת מהבעיות היא הוועדה הבוחנת את מלחמת יום הכיפורים, שעבודתה תהיה מינימלית בהשוואה מתיקי השחיתות הנוכחיים שבהם מעורב נתניהו.
אחת הטקטיקות של נתניהו שהניעו אותו לשלטון במשך 19 שנים הייתה לקשר את שמו לביטחון. הוא ניצל בעקביות משברים חיצוניים כדי לפתור את בעיותיו הפנימיות. מלחמות וסכסוכים זרים היו הזירה הטובה ביותר של נתניהו להפגין את כוחו, ואפשרו לו, לאחר שכך האיום, לכנות את עצמו "מר ביטחון".
אירנופוביה הייתה אחת הטקטיקות של נתניהו. באמצעות שקרים והגזמה בנושא הגרעין, הוא האשים שוב ושוב את איראן בהחזקת פצצת אטום, בניגוד לדיווחים רשמיים. מטרתו היחידה הייתה לגייס תמיכה ישראלית בתואר "מר ביטחון".
בתחילה, נתניהו הגזים בסכנה של איראן להשיג פצצת אטום, או שכנע באופן שגוי אנשים שהיא קרובה. לאחר מכן הוא הציג את עצמו כמי שמסוגל לפתור את המשבר הזה, בטענה, כמובן, שהוא היחיד שיכול לפתור את הבעיה הזו ולחסל את האיומים הללו. נתניהו קנה קולות ישראליים על ידי הטלת פחד בהם.
שתי המלחמות האחרונות של ישראל עם איראן חשפו בבירור את הפער בין מטרותיה המוצהרות של ישראל להישגיה. נתניהו היה בלתי אפשרי להכריז על ניצחון למרות התנקשות במנהיגי ההתנגדות; יכולות הטילים והגרעין של איראן נותרו שלמות, ומלחמה עם איראן לא הייתה מביאה לנתניהו שום תועלת. אפילו סקרי דעת קהל הראו שבמהלך המלחמה, למרות הישגים מסוימים של ישראל, הפופולריות של נתניהו ירדה בשטחים הפלסטיניים הכבושים.
כישלונותיה האחרונים של ישראל בזמן המלחמה הובילו למצב קשה עמוק עבור נתניהו, והפופולריות הפוליטית שלו כבר אינה כפי שהייתה לפני המלחמה. אפילו תחבולות הבחירות שלו לא הניבו את התוצאות הרצויות.
כעת, פחות מחודשיים לפני הבחירות, נתניהו ניצב בפני דילמה עמוקה, וניסיונותיו לשכוח את התבוסה נגד איראן או את הכישלון הביטחוני של ה-7 באוקטובר רק מחמירים את מצבו.
במצב קשה זה, נתניהו לכוד כמו זאב פצוע בביצה. מצד אחד, העלויות המופרזות של המלחמה לא הניבו לו שום רווחים פוליטיים, ומצד שני, הזמן אינו לצידו. הבחירות מתקרבות יותר ויותר, והוא יודע היטב את גורלו אם יאבד את השלטון.
בנסיבות אלה, לא סביר שהזאב הפצוע הזה ינקוט באמצעים ביזאריים כדי להציל את עצמו ויחזור לטקטיקתו הישנה של פתרון בעיות פנימיות באמצעות משברים חיצוניים.
נור ניוז