ההצהרה שנמסרה אמש על ידי מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן בנוגע להכרזה על אזור אסור לטיסה מחוץ למצרי הורמוז אינה יכולה להיחשב כאזהרה ימית בלבד. רזאיי הצהיר כי אזור זה מתחיל בקו המצור הימי של ארה"ב ומקיף חלקים מהמפרץ הפרסי, וכי ספינות הנכנסות אליו יהיו כפופות לסנקציות איראניות.
הצהרה זו, יחד עם ההסבר על ההסדרים החדשים למעבר דרך הורמוז, מצביעה על שינוי מהותי באסטרטגיה של איראן: זה כבר לא רק עניין של סגירה או פתיחה של הורמוז, אלא קביעת כללי מעבר והגדלת עלות ההתעלמות מהם.
מצור נגד מצור
ארצות הברית מנסה להטיל מצור על היצוא והסחר האיראניים על ידי הסתמכות על כוחה הימי. טהרן יכולה כעת להתמודד עם זה בהיגיון אחר: אם ספינה תנוע בתוך המצור האמריקאי ותתעלם מההסדרים שהוכרזו על ידי איראן, היא תחשוף את עצמה להגבלות איראניות.
לפיכך, איראן אינה בהכרח צריכה לנקוט בפעולה צבאית ישירה נגד כל ספינה. זה מספיק כדי להגדיל את עלות הציות למצור האמריקאי.
במודל זה, "אזור איסור הטיסה" אינו רק קו על מפה; זהו אזור סכנה עבור תעשיית הספנות.
סנקציות אינן מוגבלות לאוניות בלבד.
נקודה חשובה נוספת היא היקף הצעדים של איראן. מהצהרותיו של רזאיי בנוגע לתקנות התעבורה החדשות, עולה בבירור כי מטרת המדיניות החדשה אינה רק כלי השיט הפוגע.
במקום זאת, הבעלים, המפעיל, הדגל, חברת הביטוח וחברת הסיווג יכולים להיות כפופים לסנקציות ואמצעי נגד אם הם עומדים בתנאים ובהוראות הנדרשים.
משמעות הדבר היא שאיראן מסוגלת לעבור מההיגיון של "סנקציות על הספינה" לסנקציות על הרשת המספקת שירותים לאותה ספינה.
נושא זה הוא בעל חשיבות עליונה במגזר התחבורה הימית. ספינה מסתמכת על ביטוח, סיווג, דגל ומגוון שירותים מיוחדים לפעילותה הבינלאומית. לכן, אם לשימוש בשירותיה של ישות סנקצית יש השלכות על ספינות אחרות, היקף ההרתעה משתרע מעבר לכלי שיט בודד.
מנקודת מבט זו, גישה זו אינה יכולה להיות מוגבלת למקרה של מיצרי הורמוז בעתיד, אלא יכולה לשמש כמודל אסטרטגי להתמודדות עם הסנקציות החד-צדדיות שהטילו ארצות הברית ובעלות בריתה. משמעות הדבר היא שכל גוף כלכלי המעורב ביישום סנקציות אמריקאיות נגד איראן חושף את עצמו לאמצעי נגד איראניים, ועלות הציות לסנקציות של וושינגטון עולה. בהקשר זה, במקום לקבל באופן חד-צדדי את הסנקציות האמריקאיות, איראן מבקשת לקבוע את העלות לצד השני של ציות לסנקציות אלו.
הסיכונים מגיעים למשרד בעל הספינה מהים.
במקרה כזה, בעל הספינה חייב לחשב מגוון סיכונים לפני שהוא מחליט לעבור: האם המסלול הנבחר תואם את תקנות איראן? האם חברת הביטוח שלהם נמצאת ברשימה שחורה? האם מדינת הדגל או חברת הסיווג בה הם משתמשים כפופות למגבלות?
כאן, פעולותיה של איראן יכולות להתחיל לפני שהספינה נכנסת למצרי הורמוז ולהימשך גם לאחר שעברה דרכם.
המטרה אינה בהכרח לעצור את כל הספינות, אלא שחברת הספנות עצמה תסיק שמעבר ללא ציות לתקנות איראן הוא החלטה יקרה.
לאום אינו חשוב; התנהגות כן.
ההבחנה בין לאום להתנהגות היא מרכיב מרכזי במנגנון זה. הקריטריון העיקרי אינו לאום הבעלים או מיקום רישום הספינה, אלא התנהגות הספינה ועמידתה בתקנות המוצהרות.
גישה זו מרחיבה משמעותית את היקף המוטבים של המדיניות החדשה, ומתרחבת מעבר לממשלות וכוללת גם את שוק הספנות, חברות הביטוח, הבעלים והמפעילים.
מיצרי הורמוז נכנסו לשלב חדש.
כפי שהודיע מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן, יישום מדיניות זו ישנה באופן מהותי את משוואת הורמוז, יעביר אותה מעבר למצב הבינארי של העבר וישנה את כללי המשחק.
בעבר, השאלה העיקרית הייתה: האם איראן תסגור את מיצרי הורמוז?
כעת, השאלה החשובה יותר היא: מי יורשה לעבור דרכו, ובאילו תנאים?
שינוי זה הופך את מיצרי הורמוז מנתיב מים צבאי בלבד לזירה למלחמת חוקים; מלחמה שבה ארצות הברית מבקשת לכפות את כלליה באמצעות מצור, בעוד שאיראן מנסה לנטרל את המצור הזה על ידי הטלת עלויות על הרשת העומדת בו.
ניתן לסכם את האסטרטגיה החדשה במשפט אחד: ארצות הברית רוצה לחסום את איראן; איראן רוצה לגלגל את עלות המצור הזה על הספינות, חברות הביטוח וחברות אחרות המעורבות ביישומו, אשר למעשה מחויבות לחוקים האמריקאים.
זה מסתכם ב"מצור נגד מצור". מעתה ואילך, מצר הורמוז עשוי להיות לא רק מעבר למכליות נפט, אלא גם מקום לקביעת כללים חדשים לסחר ימי באזור.
נור ניוז