חלומו של טראמפ לעצב מחדש את העולם לפי רצונה של אמריקה, באמצעות הסתה למלחמות, הפעלת לחץ וערעור נורמות בינלאומיות, רחוק מאוד מהמציאות של הסדר העולמי החדש. בעוד שוושינגטון ממשיכה בניסיונותיה להציג את עצמה כציר המרכזי של ההתפתחויות הבינלאומיות, בייג'ינג מרחיבה את השפעתה ותפקידה הגלובליים באופן שקט, הדרגתי ומחושב - תהליך שהגיע כעת לאחת המדינות החשובות ביותר בעולם הערבי: מצרים.
ביקורו ההיסטורי של נשיא סין שי ג'ינפינג בקהיר, עשור לאחר פגישתו הראשונה מזה עשרות שנים, אינו יכול להיחשב רק לפגישה דו-צדדית בינו לבין עבד אל-פתאח א-סיסי. יש לראות ביקור זה בהקשר הרחב יותר של הסדר העולמי המתפתח, שבו מעצמות עולות מבקשות יותר ויותר להגדיר את מערכות היחסים ביניהן על סמך אינטרסים לאומיים ואסטרטגיים.
יחסי סין-מצרים מבוססים על עשרות שנים של אינטראקציה והתכנסות בין שתי ציוויליזציות עתיקות, והסכם השותפות האסטרטגית המקיף משנת 2014 בין שתי המדינות סימן אבן דרך בהעמקת קשרים אלה. נראה כי בייג'ינג וקהיר מבקשות כעת להתגבר על כמה חסרונות מהעבר ולפתוח פרק חדש של שיתוף פעולה אסטרטגי.
בייג'ינג וקהיר: מסחר לטכנולוגיה וביטחון
במאמר שפורסם בתקשורת הממלכתית המצרית לפני ביקורו, תיאר שי ג'ינפינג את היחסים בין שתי המדינות כבעלי שיא היסטורי, תוך הדגשת הצורך בשותפות אסטרטגית מקיפה יותר, שיתוף פעולה איכותי במסגרת יוזמת "החגורה והדרך", חילופי תרבות מורחבים ושיתוף פעולה סיני עמוק יותר עם העולם הערבי ואפריקה.
מצידו, הנשיא סיסי, בתיאור הסיכויים ליחסים עתידיים, זיהה תחומים כמו כלי רכב חשמליים, אחסון סוללות, אנרגיה מתחדשת, אלקטרוניקה, בניית ספינות וטכנולוגיות התפלת מים כתחומי שיתוף פעולה בעלי עדיפות. הוא שם דגש מיוחד גם על העברת טכנולוגיה בתחומי התקשורת, הבינה המלאכותית ומדעי החלל.
מגמות אלו מראות כי הכלכלה נותרה אבן הפינה של היחסים בין בייג'ינג לקהיר, כאשר הסחר הדו-צדדי מוערך בכ-10 מיליארד דולר. עם זאת, היבטים אחרים של היחסים, כולל סחר והשקעות, לא פסקו.
מגמות אלו מצביעות על כך שהכלכלה נותרה אבן הפינה של היחסים בין בייג'ינג לקהיר, כאשר הסחר הדו-צדדי מוערך בכ-10 מיליארד דולר. תרגיל האוויר המשותף "נשרים של ציוויליזציה", בו השתתפו מטוסי קרב סיניים מדגם J-16, מטוסי קרב מצריים מדגם רפאל וציוד צבאי אחר, מאותת על שיתוף הפעולה הגובר במגזרי הביטחון וההגנה. התפתחות זו עולה בקנה אחד עם עמדותיהן המשותפות של שתי המדינות בנוגע להתפתחויות במערב אסיה, לצורך לסיים את המלחמה, ולתעדוף הדיפלומטיה ולזכויות העם הפלסטיני, דבר המצביע על שינוי הדרגתי בהיקף היחסים בין בייג'ינג לקהיר.
מצרים: בת בריתה של אמריקה אתמול, שחקן עצמאי כיום
חשיבותה של התפתחות זו מתעצמת כאשר בוחנים את מעמדה של מצרים במסגרת החישובים האמריקאיים המסורתיים. מאז קמפ דיוויד, קהיר הגדירה חלק משמעותי ממדיניותה האזורית במסגרת יחסיה עם וושינגטון; עם זאת, כעת ישנן אינדיקציות ברורות להתקדמותה של מצרים לעבר מדיניות חוץ מאוזנת ועצמאית יותר.
שינויים אלה כוללים את חברותה בקבוצת בריקס, פיתוח היחסים עם רוסיה ואיראן, תפקידה כמתווכת בנושאים אזוריים מסוימים, והדגשתה על הרחבת הנוכחות הסינית באפריקה. אפילו במשבר הפלסטיני, קהיר ביקשה לתעדף את שיקוליה והאינטרסים הלאומיים שלה על פני דרישותיהן של מעצמות זרות.
מצד שני, צעדים כלכליים של האמירויות המכוונים לאינטרסים מצריים, יחד עם חוסר שביעות רצון ישראלי מחלק ממדיניות קהיר, סיבכו עוד יותר את המשוואה הזו. מצרים הגיעה בהדרגה להבנה כי הסתמכות מוחלטת על מעצמה זרה אינה בהכרח מבטיחה את הביטחון והאינטרסים הלאומיים, וכי העידן החדש מחייב גיוון של שותפים אסטרטגיים.
כוחה של איראן: מנוע הסדר הפוסט-אמריקאי
מאחורי התפתחויות אלו מסתתרת אמת מכרעת: הסדר העולמי מתקדם מעבר להגמוניה ולחד-קוטביות המערבית, וניסיונה של איראן בהתנגדות ללחץ אמריקאי רב-גוני הוא גורם משמעותי בשינוי חישוביהן של מדינות רבות.
בהסתמך על יכולות ההגנה שלה, חוסנה הדיפלומטי, גמישותה הכלכלית והחברתית ומיקומה האסטרטגי במצרי הורמוז, איראן הוכיחה כי לחץ מקסימלי אינו בהכרח מוביל לכניעה. ניסיון זה, יחד עם התפתחויות אחרות, ערערו על התפיסה שארצות הברית יכולה לכפות את רצונה על כל הצדדים.
מהסכמי הגנה וביטחון עם פקיסטן, טורקיה וערב הסעודית, דרך העמקת היחסים בין רוסיה לאיראן עם מדינות האזור, ועד לשיאו בביקורו של שי ג'ינפינג בקהיר, מתגלים סימנים לעיצוב מחדש הדרגתי של מאזן הכוחות. הסדר העולמי החדש אינו בהכרח אנטי-אמריקאי, אך זהו עולם שבו מדינות מבקשות יותר ויותר להחליף תלות באיזון, וכניעות בעצמאות אסטרטגית. יש לראות את ביקורה של בייג'ינג בקהיר בהקשר רחב יותר זה, שכן קווי המתאר של סדר עולמי חדש מתעצבים בשקט ובהדרגה.
נור ניוז