המשטר הציוני מבקש להשיג הישג לתיקון תדמיתו הפגועה לאחר תבוסות רצופות בעזה ובאזור על ידי הגברת הכיבוש, הרחבת הבנייה בהתנחלויות ומתן מרחב רב יותר למתנחלים, בעוד שההתפתחויות הובילו למשטר. תל אביב מנסה להפיק הון פוליטי מצעדים אלה, במיוחד אם יתקיימו בחירות מוקדמות; אך מה שקרה בפועל הוא שהיקף המחאות והגינוי התרחב מרחובות העולם אל מכוני מחקר פוליטיים, אקדמיים ומערביים. מגמה זו הגיעה כעת אף לבנות בריתו האירופיות של המשטר הציוני ויכולה להיות סימן לכך שהמשטר נכנס לשלב חדש של בידוד בינלאומי; בידוד שבניגוד לעבר, אינו רק תוצר של חילוקי דעות פוליטיים זמניים, אלא מושרש בפער ההולך וגדל בין התנהגות הכיבוש של תל אביב לבין דעת הקהל והממשלות המערביות
הגדה המערבית; היכן שהכיבוש הפך לבומרנג
גל ההתנגדות העולמי למדיניות המשטר הציוני אינו מוגבל עוד למחאות רחוב או לעמדות תקשורתיות, וכעת הגיע למכוני מחקר מערביים בולטים. בביקורת גלויה על מדיניות ישראל, דניס ציטרונוביץ', חבר המועצה האטלנטית, ראה בגירוש קצינים הולנדים ממפקדת הכוחות הרב-לאומיים בקרית גת ובאפשרות גירוש קצינים בריטים דוגמה לניסיון של תל אביב להתעלם ממציאות שלא ניתן עוד להכחיש: אירופה אינה מקבלת את מדיניות ישראל בגדה המערבית.
לדבריו, ישראל אינה יכולה להתקדם בו זמנית לעבר סיפוח הדרגתי של הגדה המערבית ולצפות להמשיך את יחסיה הפוליטיים והכלכליים עם אירופה ללא שינוי. ניסיון לשלב את שני המסלולים הללו, לדבריו, הוא כמו "לייבש את הים בכפית".
עמדות אלו, מעבר לביקורת פשוטה, משקפות את האווירה הפוליטית המשתנה סביב המשטר הציוני; שינוי המראה כי הסובלנות למדיניות הכיבוש יורדת גם בקרב שותפותיה המסורתיות של תל אביב.
אירופה; מחיר התמיכה באפרטהייד הציוני
בחלומם להוציא את הסוגיה הפלסטינית מהמשוואות האזוריות, מנהיגי המשטר הציוני הפכו את הגדה המערבית לזירה חדשה להרחבת הכיבוש. תמיכה באלימות מתנחלים והרחבת ההתנחלויות לא רק שלא הסירה את הפלסטינים מהזירה, אלא הפכה שוב את הסוגיה הפלסטינית לאחת הסוגיות החשובות ביותר בדעת הקהל העולמית.
במקום להסתכל על התפתחויות אלו אך ורק מנקודת מבט של זכויות הפלסטינים, האירופאים ניצבים כעת בפני סתירה מהותית: מדיניותה של תל אביב עומדת בסתירה ברורה לעקרונות שהמערב מקדם במשך עשרות שנים תחת כותרות כמו זכויות אדם, משפט בינלאומי, פתרון שתי המדינות ושלום במזרח התיכון.
התמיכה המוגזמת של המערב במשטר הציוני בעשורים האחרונים, ובמיוחד שתיקתו על הפשעים בעזה ועל פעולותיו הצבאיות באזור, הובילה בסופו של דבר למעין חסינות כוזבת בקרב מנהיגי תל אביב; עד כדי כך שהם פונים כעת למבקרים אירופאים במונחים של בוז ואף פונים לגירוש אנשי הצבא ונציגיהם לנוכח מחאות רשמיות מצד מדינות אירופה.
בידוד שמעמיק מיום ליום
מה שנצפה בהתנהגותה של אירופה כיום אינו רק תפנית דיפלומטית או חזרה על עמדות מסורתיות בנוגע לפתרון שתי המדינות; זהו דווקא סימן לפער המתרחב בין המשטר הציוני לחלק משמעותי מהקהילה הבינלאומית.
מדינות שתמכו בכיבוש תל אביב במשך עשרות שנים, מנעו את גינוי המשטר בצמתים קריטיים רבים וסיפקו לו נשק בשווי מיליארדי דולרים, נאלצות כעת לאמץ עמדות שונות תחת לחץ דעת הקהל שלהן. ההצעה לסנקציות, ביקורת על בניית התנחלויות והדגשה על יישום פסקי דין בינלאומיים, אף על פי שעדיין רחוקים מהפעולה המעשית הצפויה, הם סימנים לשינוי במשוואה הפוליטית.
גל זה הגיע אף לארצות הברית, שם ביקורת על העלויות הפוליטיות, הכלכליות והביטחוניות של תמיכה ללא תנאי בישראל הפכה לחלק מהאווירה האלקטורלית, ואפילו פוליטיקאים כמו טראמפ וואנס נאלצו לאמץ עמדות ביקורתיות כדי למשוך את קולות הציבור.
הישג שההתנגדות כופה על העולם
התעקשותה של אירופה להתנגד לבניית התנחלויות ולקיצוניות המתנחלים אף אילצה את נתניהו לנקוט עמדה נגד אלימותם. הוא גינה את מעשי האלימות בכפרים קוסרה וג'אלוד והצהיר כי התנהגות כזו פוגעת בתדמיתה של ישראל בעולם. דברים אלה אינם יכולים להיחשב רק כעמדה פוליטית; אלא, ניתן לראות בהם הודאה לא מכוונת במחיר הכבד של בידודו הבינלאומי של המשטר הציוני.
מה שהתגלה באירופה ובארצות הברית היום נגד בניית ההתנחלויות והכיבוש הישראלי בגדה המערבית הוא גם, בקנה מידה גדול יותר, הישג עבור ההתנגדות הפלסטינית; התנגדות שהצליחה להחזיר את הסוגיה הפלסטינית משולי המשוואות הגלובליות ולהביא את ממדי פשעי המשטר הציוני לנגד עיני דעת הקהל העולמית.
עם זאת, כאבה של פלסטין לא יירפא באמצעות טיפול בהצהרות. גינוי בניית התנחלויות יישאר צעד לא שלם אם לא יוביל לפעולה מעשית, להעמדת מנהיגי המשטר הציוני לדין וחשבון, יישום פסיקות של רשויות שיפוט בינלאומיות והבטחת זכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית בתוך ומחוץ לשטחים הכבושים.
אם אירופה באמת מבקשת להשיב את מעמדה ותפקידה הגלובליים, עליה לחצות את הגבול שבין הצהרה לגינוי; משום שתמיכתה בת עשרות השנים בכיבוש העמידה אותו במבחן היסטורי. במבחן זה, הפער בין "גינוי הפשע" לבין "סיום שותפות לפשע" הוא הפער שיקבע את עתיד אמינותה העולמית של אירופה.
נור ניוז