טראמפ פתח פרק חדש בשוק הנפט: ונצואלה. נשיא ארה"ב הכריז על עסקה שכינה "עסקת הנפט הגדולה ביותר בהיסטוריה", בטענה שוושינגטון תקבל גישה לרוב עתודות הנפט המוכחות של ונצואלה, העולות על 65 מיליארד חביות - התפתחות שתוריד משמעותית את מחירי הדלק עבור האמריקאים.
אבל משמעות החדשות הללו משתרעת מעבר לוונצואלה עצמה; עיתוי ההכרזה קריטי אף יותר. טראמפ נותן הבטחה גדולה זו בעוד שמשבר מיצרי הורמוז נותר בלתי פתור מנקודת מבט של שוק האנרגיה. בשבועות האחרונים, ממשלת ארה"ב ניסתה ליצור את הרושם שזרימת הנפט דרך המפרץ הפרסי ומצרי הורמוז התאוששה במידה רבה, והציגה נתונים גבוהים בהרבה מאלה שהוערכו על ידי חברות ניטור ספנות. שר האנרגיה האמריקאי, כריס רייט, אף דיבר על כמעט 9 מיליון חביות נפט שעוברות דרכה מדי יום; עם זאת, נתונים מ-Kpler ו-LSEG מראים נתונים נמוכים בהרבה.
נתונים רשמיים מציירים תמונה שונה. מינהל המידע לאנרגיה של ארה"ב מעריך כי כמות הנפט ונוזלי הנפט שעוברים במצר הורמוז ברבעון השני של 2026 תהיה רק 4.9 מיליון חביות ליום (bpd), בהתבסס על נתונים מוורטקסה, ירידה מ-21.6 מיליון חביות ליום ברבעון הרביעי של 2025, לפני תחילת המשבר.
אפילו נתוני הספנות מסוף אוגוסט אינם מראים אינדיקציה לחזרת מצר הורמוז לשגרה. רויטרס, המצטטת את Kpler, דיווחה כי פחות מ-20 ספינות מטען עברו במצר הורמוז בסוף השבוע של ה-24 באוגוסט, ונתוני UKMTO הראו כי מספר הספינות שתועדו היה נמוך בכ-90% מהרמות שלפני המלחמה.
כאן טמונה חשיבותה הפוליטית והכלכלית של ונצואלה.
אם הנרטיב של "מיצר הורמוז חוזר לשגרה" לא ישנה את מציאות השוק, וושינגטון זקוקה לנרטיב חלופי; כזה שמתמקד לא בנפט שעובר כעת במצר הורמוז, אלא בנפט שייכנס לשוק בעתיד.
ההסכם הוונצואלי מציג בדיוק את האפשרות הזו. טראמפ התמקד בעתודות העצומות של המדינה והבטיח להוריד את מחירי הדלק, אך המרת עתודות הנפט לייצור ואספקה בפועל אינה תהליך מיידי. על פי הצד הוונצואלי, ההסכם הנוכחי הוא ל-25 שנה, ומטרתו הראשונית היא להגדיל את הייצור לכ-1.5 מיליון חביות ביום מ-17 שדות אסטרטגיים. לעומת זאת, דיווח של הפייננשל טיימס הצביע על זיכיונות ל-100 שנה עבור 17 שדות, פער שחושף כי הפרטים המשפטיים והתפעוליים של ההסכם נותרו לא ברורים.
גם אם יעד הייצור של 1.5 מיליון חביות יושג, נתון זה אינו יכול להחליף את הזרימה הרגילה של צינור הורמוז בטווח הקרוב. משמעותו טמונה בהשפעתו הפסיכולוגית והצפויה על השוק. אנליסטים אישרו גם כי עלייה אמיתית בייצור הוונצואלי תיקח זמן ולא תהיה לה השפעה מיידית על מחירי הנפט.
עם זאת, הבעיה העיקרית אינה מוגבלת לנפט גולמי בלבד; משבר הורמוז הפעיל גם לחץ משמעותי על שוק מוצרי הזקקה. רויטרס דיווחה על ירידה חדה ביבוא מוצרים כמו סולר, דלק סילוני ובנזין באסיה, ועלייה של 226% בשולי זיקוק הסולר בסינגפור מאז תחילת המלחמה. בארצות הברית, בתי זיקוק נפט עומדים בפני לחץ חסר תקדים לפצות על חלק מהמחסור העולמי במוצרים אלה.
לכן, טראמפ לא רק מנהל את שוק הנפט אלא גם מנהל את דעת הקהל האמריקאית בנוגע למצב האנרגיה. אם מחירי הבנזין והסולר יישארו גבוהים, נרטיבים רשמיים על נרמול דליפת הנפט במצרי הורמוז לא יוכלו לגשר על הפער בין המציאות לרטוריקה ללא הגבלת זמן, במיוחד לאור בחירות האמצע במרחק חודשיים בלבד.
בנסיבות אלה, ונצואלה היא קלף פוליטי וכלכלי אטרקטיבי: עתודות עצומות, השקעות אמריקאיות פוטנציאליות והבטחה לנפט נוסף בעתיד. אך זה שונה מאספקת נפט מיידית.
בתחילה, טראמפ ניסה לנרמל את דליפת הנפט במצרי הורמוז; כעת הוא שם את הנפט הוונצואלי על שולחן המשא ומתן כעתיד השוק. ההבדל בין השניים מסתכם בדבר אחד: השוק זקוק לנפט אמיתי היום, לא רק להבטחה לנפט מחר.
נור ניוז