דיאלוג חדש ומשמעותי ביותר בין טאקר קרלסון לג'ו קנט, שתי דמויות בולטות בתנועת "אמריקה תחילה" ובמחנה הפוליטי של טראמפ, חורג מהביקורת הרגילה על מלחמה עם איראן. הנושא העומד על הפרק הפעם הוא הטענה כי האפשרות להשתמש בנשק גרעיני טקטי נגד איראן הועלתה בישיבות הפנטגון - טענה שטרם אושרה על ידי מקורות רשמיים עצמאיים, אך לא ניתן לפסול אותה פשוט בהתחשב בעמדות הדוברים. קרלסון וקנט דנו באפשרות לשקול אפשרות זו, בסיכון להתפשטות המלחמה ללבנון, במצב באוקראינה, וחשוב מכל, בפוטנציאל שמלחמה עם איראן תצא משליטה עבור השחקנים המרכזיים.
משמעותה של אזהרה זו טמונה לא רק ב"פצצה הגרעינית" עצמה, אלא גם בעובדה שאפשרות כזו, אם אכן תיבחן במסגרת הממסד הצבאי האמריקאי, כפי שטוענים קנט וקרלסון, מצביעה על עומק המצב הקשה שאליו הגיעה המלחמה עם איראן. מה שהיה אמור להיות מלחמה קצרה ומכרעת נמשך יותר משישה חודשים, שבמהלכם השתנו מטרות ארה"ב. וושינגטון התמקדה בתחילה בהשמדת היכולות הגרעיניות והצבאיות של איראן ובהחלשת שלוחיה, אך מיצרי הורמוז והלחצים הכלכליים הפכו לדאגה מרכזית, והמשא ומתן נתקע.
כאן טמון הפרדוקס הגדול: המשך המלחמה עולה כסף, וסיומה עולה גם פוליטית לממשל טראמפ. טראמפ פתח את המלחמה עם הבטחה לניצחון מהיר, אך כעת הוא עומד בפני סכסוך ממושך שהעלה את מחירי האנרגיה ואת יוקר המחיה של האמריקאים, וראה את תמיכת הציבור במלחמה צונחת. סקר שנערך לאחרונה על ידי רויטרס/איפסוס הראה שרק 31% מהאמריקאים תומכים בפעולה צבאית נגד איראן, והתמיכה הרפובליקנית ירדה ל-69% מ-77% במרץ. במקביל, 83% מהאמריקאים צופים שהמלחמה תימשך.
בנסיבות אלה, הסיכוי לפנות לאופציה הגרעינית משנה לחלוטין את משוואת המלחמה. נשק גרעיני טקטי, גם אם מתכננים צבאיים רואים בו "מוגבל", הוא עדיין נשק גרעיני, והשימוש הראשון בו עלול להפר את אחד הטאבו הביטחוני החשובים ביותר של התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. הסכנה האמיתית טמונה לא רק בהיקף ההרס שתקיפה עלולה לגרום, אלא גם בשרשרת התגובות הבלתי צפויה שתתרחש לאחר חציית סף זה.
בתרחיש כזה, חישוב תגובת הצד השני הופך לקשה ביותר. כמה אנליסטים באיראן הזהירו כי מלחמה גרעינית עלולה לעורר התקפות תגמול אסימטריות ובלתי צפויות. משמעות הדבר היא שאיראן עשויה גם לנקוט בשימוש בנשק כימי, ביולוגי או רדיולוגי; כמובן, טענה זו טרם נתמכה בראיות רשמיות. אך לא ניתן להתעלם מעקרון הזהירות: ברגע שמעצמה גרעינית חוצה את סף השימוש הראשון, בלתי אפשרי להבטיח שהתגובות יהיו מוגבלות.
דאגה זו היא שהופכת את הדיאלוג בין קרלסון לקנט למשמעותי עוד יותר, בהתחשב בעמדותיהם. אף אחד מהם אינו מדבר מחוץ לממשל טראמפ. ג'ו קנט, המנהל לשעבר של המרכז הלאומי ללוחמה בטרור בממשל טראמפ, התפטר במרץ במחאה על מלחמה עם איראן, וקבע כי איראן אינה מהווה איום ישיר על ארצות הברית. הוא ראה במלחמה סתירה להבטחת "אמריקה תחילה" והזהיר מפני גרירה של ארצות הברית לסכסוכים אינסופיים. קרלסון, שהיה במשך שנים אחת מדמויות התקשורת הבולטות ביותר המקורבות לטראמפ ולתנועת "לעשות את אמריקה לגדולתה שוב", הפך גם לאחד המבקרים החריפים ביותר של המלחמה מאז תחילתה. כעת הוא אף אומר שאם נשיא ארה"ב ישקול ברצינות שימוש בנשק גרעיני תחילה, זה צריך להיות "קו אדום" ולהוביל להדחתו.
התפתחות זו משמעותית במיוחד לאור הבחירות הקרובות לקונגרס בנובמבר. מלחמת איראן אינה עוד רק סוגיה של מדיניות חוץ; היא שזורה כעת במחירי הדלק, האינפלציה, הוצאות הממשלה, נפגעים צבאיים אמריקאים ואמינות הבטחותיו של טראמפ לסיים את המלחמות האינסופיות.
דיווחים אחרונים מצביעים גם על כך שמלחמת איראן מעצבת מחדש את נוף בחירות האמצע, כאשר הרפובליקנים במחוזות תחרותיים מתמודדים עם הדילמה של מידת התמיכה שלהם במדיניותו של טראמפ.
בהקשר זה, ניתן לראות את הדיון בין קרלסון לקנט כיותר מסתם סדר יום פוליטי; הוא עשוי להיות חלק ממאבק רחב יותר להגדרה מחדש של הסיסמה "אמריקה תחילה". בעוד שסיסמה זו שימשה בעבר להתנגדות להתערבות זרה ולמלחמות אינסופיות, חלק בתנועת "לעשות את אמריקה גדולה שוב" תוהים כעת כיצד ניתן ליישב אותה עם מלחמה ארוכה, יקרה ופוטנציאלית גרעינית.
עבור הרפובליקנים, זה יכול להתבטא בפער אסטרטגי: בין אלו הרואים בלחץ מתמשך ובמלחמה הדגמה של כוח אמריקאי, לבין אלו המאמינים שכוח אמריקאי טמון דווקא ביכולתה למנוע מלחמות אינסופיות ולשלוט בעלויותיהן. באשר לדמוקרטים, הם יכולים לנצל את העלויות הכלכליות והאנושיות של המלחמה כטיעון אלקטורלי נגד הרפובליקנים.
לכן, אולי המשמעות האמיתית של אזהרתם של קרלסון וקנט אינה טמונה בפצצת הגרעין עצמה, אלא ברגע שבו הפצצה עלולה להפוך למוקד של מלחמה זרה, משבר אסטרטגי ופוליטיקה פנימית אמריקאית.
אירועי המלחמה עם איראן מתרחשים כעת בו זמנית במצרי הורמוז, בפנטגון ובדעת הקהל האמריקאית. אם האופציה הגרעינית כבר נכנסה לחישובי המלחמה, השאלה אינה עוד פשוט כיצד להשיג ניצחון, אלא האם וושינגטון יכולה למצוא דרך מוצא לפני שתחצה סף שמעבר לו ההשלכות הופכות לבלתי נשלטות.
אולי מסיבה זו, אחד משדות הקרב החשובים ביותר להמשך המלחמה הזו לא יהיה במפרץ הפרסי, אלא בקרב על המשמעות החדשה של הסיסמה "אמריקה תחילה" ערב הבחירות בנובמבר.
נור ניוז