הסוד לעצירת הרפתקאותיה של וושינגטון: מדוע הגיעו טילים בשווי מיליוני דולרים לקו הסיום?

המלחמה עם איראן לא הייתה רק מבצע צבאי יקר עבור צבא ארה"ב; היא הייתה מבחן אמיתי לגודל מלאי הנשק של אמריקה, כושר הייצור של תעשיית הביטחון ויכולתו של הפנטגון להחליף תחמושת משומשת. בחודשים האחרונים הופיעו דיווחים רבים בכלי תקשורת אמריקאיים ובמרכזי מחקר על דלדול מלאי טילי הקרקע-אוויר, הטילים ארוכי הטווח והתחמושת המונחית של ארה"ב.
גילויים אחרונים ממקורות צבאיים ואסטרטגיים מערביים אמינים מציירים תמונה שונה של היכולות הלוגיסטיות הבנות-קיימא של צבא ארה"ב בתחום לוחמת הטילים. בדו"ח מפורט, אתר האינטרנט המיוחד Defense One בחן את מצב מלאי התחמושת המונחית של הפנטגון והכריז כי לא רק שמלאי הגנת הטילים והתחמושת המונחית המדויקת של המדינה חוו ירידה חדה במערכות הגנה ידועות כמו פטריוט ו-THAAD, אלא שגם כלי נשק התקפיים אוויר-קרקע עבור מטוסי קרב מהדור החמישי כמו ה-F-35 וה-F-22 נמצאים תחת עומס לוגיסטי חסר תקדים.
כמובן, הבעיה אינה מוגבלת לסוג אחד של טיל. סקירות שפורסמו על מצב הנשק האמריקאי מראות כי הלחץ העיקרי מרוכז במגוון טילי יירוט הגנתיים, טילים ארוכי טווח ותחמושת מונחת מדויקת; כלי נשק יקרים וגוזלי זמן לייצור.
מ-Patriots ו-THAAD לטילים ארוכי טווח: מלאי ארה"ב תחת לחץ מלחמה
התדלדלות מלאי ההגנה מפני טילים של ארה"ב היא אינדיקטור מרכזי למצב זה. ניתוח שערך המרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים (CSIS) ב-27 ביולי העריך כי מלאי הפטריוט של ארה"ב ירד מתחת ל-1,000 טילי יירוט, ומלאי ה-THAAD לכ-250. המרכז הזהיר כי התדלדלות זו עלולה לאלץ את ארה"ב ובעלות בריתה לקחת סיכונים גדולים יותר בשימוש בטילי יירוט אם המלחמה תתחדש.
דיווחים אחרים ציירו תמונה דומה. סוכנות הידיעות AP, שציטטה ניתוחים שפורסמו, דיווחה כי מלאי ההגנה מפני טילים של פטריוט ו-THAAD ירד משמעותית במהלך המלחמה, וכי הפנטגון ביקש מיצרני נשק להגיש תוכניות להגדלת הייצור במהירות.
חשיבותה של בעיה זו טמונה בעלות הגבוהה של כל טיל יירוט וביכולת הייצור המוגבלת שלו. בניגוד לתחמושת פשוטה, מערכות הגנה מפני טילים מתקדמות הן מוצרים עם שרשראות אספקה ​​מורכבות, רכיבים מיוחדים ותהליכי ייצור רב-שלביים. מסיבה זו, עלייה פתאומית בביקוש אינה בהכרח מתורגמת לעלייה מיידית בהיצע.
יחד עם זאת, המשבר אינו מוגבל למגזר ההגנה מפני טילים. רויטרס דיווחה ב-4 באוגוסט כי צבא ארה"ב כמעט מיצה את מלאי הטילים המדויקים ארוכי הטווח שלו במהלך מלחמת איראן-עיראק, וכי דלדול הטילים כמו ATACMS ו-PrSM עורר חששות לגבי מוכנותה של אמריקה לסכסוכים עתידיים.
זה משמעותי במיוחד מסיבה אחת: צבא ארה"ב חייב לשמור בו זמנית על יכולות הנשק שלו במספר אזורים אסטרטגיים, כולל המזרח התיכון, אירופה ומזרח אסיה. לכן, כל טיל שנצרך במלחמה אינו בהכרח מייצג עלות הקשורה למלחמה זו; הוא יכול גם להשפיע על יכולת ההרתעה של אמריקה באזורים אחרים.
הדו"ח של Defense One מתמקד ספציפית בנושא זה. הוא מצביע על כך שמאמצי קבלני הביטחון לספק תחמושת זולה יותר, והחלטת הפנטגון להעניק חוזים חדשים, אינם יכולים לפתור את המחסור במלאי לטווח קצר הנובע ממלחמת איראן-עיראק.
חישובים שגויים של הפנטגון: מהמשבר האוקראיני ועד לגורמי נשק אסטרונומי
על פי סוכנות ההגנה האסטרטגית של ארה"ב, שורשי המשבר נעוצים בסדרה של החלטות מבצעיות וחישובים שגויים שהתרחשו בשנים האחרונות. מאז 2023, הפנטגון שלח חלק משמעותי ממערכות הטילים פטריוט שלו לתמיכה בקייב מבלי להקים תשתית חלופית מהירה. במקביל, על מנת לחדש ולשדרג את יכולות הטילים לדורות חדשים יותר באמצעות לוקהיד מרטין, כמות משמעותית מהמלאי הראשוני הועברה גם לחברי נאט"ו בצורה של חוזים צבאיים.
חישובים שגויים של הפנטגון: מהמשבר האוקראיני ועד לגורמי נשק אסטרונומי
על פי סוכנות ההגנה האסטרטגית של ארה"ב, שורשי המשבר נעוצים בסדרה של החלטות מבצעיות וחישובים שגויים שהתרחשו בשנים האחרונות. שינויים אלה התרחשו בתקופה שבה עלות הטילים החדשים לא אפשרה את החלפתם המיידית:
טיל פטריוט: כ-3.5 עד 4.5 מיליון דולר לטיל
טיל THAAD (הגנה מפני אזורים בגובה רב טרמינלי): בין 6.5 ל-9.9 מיליון דולר לטיל
טילים בליסטיים המשוגרים לים (כגון RIM ו-MIM): בין 8 ל-12.5 מיליון דולר לטיל
בנוסף לגורמים אסטרונומיים אלה, מחזור הייצור של טילים אלה מורכב ביותר עקב השימוש בסגסוגות טיטניום בצפיפות גבוהה, פולימרים מתקדמים עמידים בפני לחץ, אלפי רכיבים אלקטרוניים וחיישני לוויין. לכן, ייצור המוני של כל אצווה של נשק זה דורש בין שלוש לחמש שנים, ולתעשיות הביטחון של וושינגטון חסרה היכולת להשיג פריצת דרך משמעותית בעתיד הקרוב.
מדוע בנייה מחדש של ארסנל הנשק האמריקאי לוקח שנים?
עבור הפנטגון, הבעיה אינה רק מספר הטילים המשוגרים, אלא המהירות שבה ניתן לחדש את מלאי הנשק.
בניתוח שפורסם באפריל 2026, ציין המרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים (CSIS) כי החששות בנוגע למלאי התחמושת האמריקאי גברו בעקבות השימוש הנרחב בטילי טומהוק ופטריוט, בין היתר, במלחמת איראן-עיראק. עם זאת, CSIS הדגיש כי ארה"ב לא בהכרח הגיעה לנקודה של "דלדול מוחלט של תחמושת" בתרחישים הסבירים של המשך המלחמה; הדאגה העיקרית הייתה השפעת האגירה על סכסוכים עתידיים.
הבחנה זו היא קריטית. הטענה ש"לארה"ב אין עוד טילים" אינה עולה בקנה אחד עם הנתונים הזמינים. עם זאת, העובדה שחלק ממלאי הנשק הקריטיים הצטמצמו בגודלם וכי מילויו לוקח זמן, תואמת דיווחים רבים ממקורות אמריקאים.
מרכז המחקר של פרויקט הפיקוח הממשלתי קבע בדו"ח על תחמושת אמריקאית כי גם אם המבצע הצבאי ייחשב כמוצלח מבחינת מטרותיו המוצהרות, עלותו משמעותית מבחינת גודל המלאי ומסגרת הזמן של ארבע עד שבע שנים הנדרשת להחלפת חלק מהתחמושת המשומשת.
הפנטגון הגיב לנסיבות אלה על ידי הגדלת כושר הייצור. לדוגמה, רויטרס דיווחה כי לוקהיד מרטין הבטיחה חוזים גדולים בשנת 2026 להגברת ייצור מערכות כמו טילי THAAD וטילי Precision Strike, צעד המדגים את הרצינות שבה מטפלים במלאי ברמות הגבוהות ביותר של הצבא והתעשייה האמריקאית.
Defense One דיווח גם כי תעשיית הביטחון פועלת לספק גרסאות זולות יותר של טילי יירוט ותחמושת; עם זאת, הזהירה כי החוזים החדשים אינם יכולים למלא את הפער באופן מיידי.
למעשה, בניית מפעל חדש או הרחבת קווי ייצור אינם אומרים אספקה ​​מיידית של אלפי טילים. רכש חלקי חילוף, הכשרת מומחים, בדיקות, בקרת איכות וקבלת אישורים מבצעיים - כל אלה לוקחים זמן. מסיבה זו, הפער בין הוצאות צבאיות לשיקום תעשייתי עלול להימשך שנים.
מנקודת מבט זו, מלחמת איראן-עיראק הציעה לפנטגון לקח חשוב: צבא שנועד למלחמות מוגבלות ולפעולות קצרות טווח מתמודד עם בעיה שונה מאוד כאשר הוא מנהל מלחמה ממושכת הצורכת כמויות עצומות של טילים יקרים.
כמובן, מצב זה אינו מסמל את קריסת הכוח הצבאי האמריקאי או את סוף יכולתה המבצעית. ארצות הברית עדיין מחזיקה באחת מתעשיות הביטחון הגדולות בעולם והיא הקצתה מיליארדי דולרים להגדלת ייצור התחמושת. אך ניסיון מלחמת איראן-עיראק הראה שאפילו הארסנל הגדול בעולם סובל מאילוצים תעשייתיים ולוגיסטיים נוכח מלחמה ארוכה ויקרה.
לבסוף, מה שמודגש כעת בדיווחים של Defense One, המרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים, רויטרס ומקורות אמריקאים אחרים אינו "סוף הטילים האמריקאים", אלא דווקא הירידה במלאי של כמה כלי נשק מרכזיים והקושי להחליף אותם במהירות - עניין שעלול לסבך עוד יותר את חישובי וושינגטון בנוגע להמשך מלחמת התשה תוך שמירה על מוכנותה להתעמת עם סין, רוסיה ואיומים אחרים.