את הרטוריקה הלוחמנית האחרונה של שר האוצר, סקוט באסנט, כלפי איראן ניתן לפרש רק בהקשר של קמפיין הלחץ המרבי של ממשל טראמפ. אך התפתחויות מקבילות בתוך משרד האוצר עצמו מציעות פרספקטיבה שונה ומעוררת מחשבה יותר: האם הלחץ המוגבר על איראן, בנוסף ליעדי מדיניות החוץ של וושינגטון, מצא מטרה פנימית עבור באסנט?
דו"ח שפורסם לאחרונה על ידי פוליטיקו על "המחסור באנשי מקצוע ומנהלים בכירים" במשרד האוצר רק מוסיף משקל לשאלה זו. על פי הדו"ח, מאז תחילת כהונתו השנייה של טראמפ, שבעה מתוך שש עשרה בכירים באוצר שאושרו על ידי הסנאט - כמעט 44 אחוזים - התפטרו או פוטרו. יתר על כן, 40 מינויים פוליטיים נוספים עזבו את המשרד עד סוף יוני, ובמשרדו של באסנט עצמו כיהנו לפחות שלושה ראשי סגל במהלך תקופה זו.
מצב זה מדגיש עובדה מכרעת: שר האוצר אחראי על מערך משימות מורכב ומאתגר, החל מניהול שוקי החוב והאג"ח ואכיפת חוקי המס ועד לניסוח מדיניות פיסקלית, ניטור סנקציות וניהול דיפלומטיה כלכלית. בנסיבות אלה, צוות ניהול מצומצם ועזיבתם של אנשי צוות מנוסים עלולים להחליש את יכולת קבלת ההחלטות של משרד חיוני.
סוגיה זו קריטית עוד יותר כעת, לאחר ששוק הפיננסים האמריקאי עצמו הפך לקרקע ניסויים קפדנית עבור באסנט. החוב הלאומי של ארה"ב עבר את רף 40 טריליון הדולר, ושוק האוצר רגיש מאוד למדיניות ממשל טראמפ ולעלויות ההלוואה העולות. ניסיונו האחרון של האוצר להגדיל את רכישות האג"ח לטווח ארוך נכשל בטיפול מלא בחששות השוק, ותשואות האג"ח נותרות תחת לחץ מגורמים פונדמנטליים.
לעומת זאת, איראן מציגה טיעון שונה עבור באסנט; טיעון שבו משרד האוצר יכול להפגין את כוחו בצורה מוחשית ותקשורתית. כעת הוא מדבר על "הסנקציות הקשות ביותר בהיסטוריה", והצהיר כי מטרת הצעדים הללו היא להפעיל לחץ כלכלי מקסימלי על טהרן.
במקביל, איראן מציגה טיעון שונה עבור באסנט; טיעון שבו משרד האוצר יכול להפגין את כוחו בצורה מוחשית ותקשורתית. כעת הוא מדבר על "הסנקציות הקשות ביותר בהיסטוריה", והכריז כי מטרת הצעדים הללו היא להפעיל לחץ כלכלי מקסימלי על טהרן.
כאן טמונה השערה ניתנת לבדיקה: ככל שבאסנט מתקשה לנווט בפעילות הפנימית המורכבת של משרד האוצר, כך תיק ההשקעות האיראני הופך לחלון ראווה לכוחו. הטלת סנקציות על בנק, חסימת רשת פיננסית, איום על קוני נפט איראני או מיקוד בנתיבי העברת הכנסות - כל אלה קלים הרבה יותר למדידה ולפרסום מאשר תיקון מבנה החוב של אמריקה או שיקום האמון בשוק האג"ח.
קמפיין הלחץ המקסימלי הוא חלק מהאסטרטגיה הרשמית של טראמפ, ובאסנט הדגיש סנקציות על יצוא נפט ורשתות פיננסיות איראניות מתחילת כהונתו. אך לב העניין הוא שמדיניות חוץ יכולה למצוא גם תפקיד פנימי עבור קובעי המדיניות.
אינדיקטור משמעותי אף יותר: בחודשים הראשונים של המלחמה הועלו שאלות רציניות בוועדת הכספים של הסנאט האם משרד האוצר תכנן את ההשלכות הכלכליות של מלחמה עם איראן לפני שהחלה. יועץ בכיר לבאסנט הצהיר כי לא היה מודע לתכנון כזה, טענה שספגה מאוחר יותר ביקורת קשה מצד מבקרי הממשל.
אז אולי השאלה האמיתית אינה "מדוע באסנט דוחף למען איראן?" אלא מדוע שר האוצר האמריקאי, בתקופה בה משרדו מתמודד עם התפטרויות המוניות של בכירים ושוק מניות תנודתי, הפך את נושא איראן לאחת מסדרי העדיפויות העליונים שלו?
אם התשובה לשאלה זו משמעותית, אז המלחמה הכלכלית באיראן אינה רק מלחמה שמטרתה להפעיל לחץ על טהרן; ייתכן שהיא גם כיסוי עבור בסטיאן להדגים את יכולתו לנהל את היעדים הרצויות של טראמפ במלחמה הכלכלית עם איראן, גם כאשר הוא והמשרד תחת הנהגתו מתמודדים עם משבר אמיתי של יכולת וביטחון מבית.
נור ניוז