פילדמרשל אסים מוניר, מפקד צבא פקיסטן, מבקר בטהרן בתקופה שבה היחסים בין איראן לפקיסטן מתפתחים לעבר שותפות מקיפה. אסלאמאבאד ביקשה בחודשים האחרונים לסלול את הדרך לסיום המלחמה בין איראן לארצות הברית ולבלום את השלכותיה האזוריות והעולמיות, תוך מתן תפקיד מתווך. עם זאת, המציאות הפוליטית והצבאית הנוכחית שונה באופן מהותי ממועד השקת יוזמה זו, והמשך גישור ללא הבנת ההתפתחויות הללו לא יניב תוצאות.
שכנות: הבסיס הקבוע של יחסי טהרן-אסלאמאבאד
איראן ופקיסטן הן שכנות שבחרו בדרך של אינטראקציה והתקרבות במדיניות החוץ שלהן. בהתבסס על עקרון ה"שכנות", הרפובליקה האסלאמית של איראן תמיד הדגישה פיתוח יחסים עם מדינות שכנות מבלי להטיל הגבלות כלשהן. פקיסטן תופסת מעמד מיוחד בהקשר זה בשל גבולה הארוך עם איראן, במיוחד לאור אתגרי הביטחון העומדים בפני שתי המדינות, פעילותן של קבוצות טרור והתערבויות זרות שמטרתן ליצור חוסר יציבות ונטיות בדלניות.
פקיסטן תופסת מעמד ייחודי בהקשר זה בשל גבולה הארוך עם איראן, במיוחד לאור אתגרי הביטחון העומדים בפני שתי המדינות, כולל פעילות של קבוצות טרור והתערבויות חיצוניות שמטרתן ליצור חוסר יציבות ונטיות בדלניות.
בתחום הכלכלי, טהרן ואסלאמאבאד שואפות להשיג יעד סחר של 10 מיליארד דולר. חלק משמעותי משיתוף פעולה זה יכול להתממש באמצעות הקמת מעברי גבול, שווקים ומרכזים כלכליים. מאבק בטרור והבטחת ביטחון בר-קיימא הן עדיפויות משותפות נוספות בין שתי המדינות, הננקטות באמצעות הסכמי הגנה ותרגילים משותפים. בהקשר זה, ביקורו של אסים מוניר הוא המשך טבעי של ההתקרבות בין טהרן לאסלאמאבאד, תהליך הטמון בו פוטנציאל להישגים משמעותיים עבור שתי המדינות.
גישור ללא שינוי בהתנהגות ארה"ב הוא חסר תועלת.
פקיסטן ביקשה לתווך בין איראן לארצות הברית בחודשים האחרונים, והגיע לשיאו בחתימה על מזכר ההבנות של אסלאמאבאד ביוני על ידי נשיאי שתי המדינות. אסלאמאבאד קיימה התייעצויות נרחבות עם הצדדים המעורבים, כולל גורמים אזוריים ובינלאומיים, בנושא זה. עם זאת, דרישותיה המוגזמות של אמריקה, מדיניותו הכושלת של טראמפ, ניסיונות לשבור את רצונה של איראן באמצעות תקיפות צבאיות, פרובוקציות מצד מדינות אזוריות, הפרות התחייבויות והתעקשותה של וושינגטון לפעול למען ישראל, למעשה שטפו את הדרך להבנה.
בנסיבות כאלה, על המתווכים לשקול עיקרון יסודי: איראן דבקה בתנאי ההסכם, ותגובותיה היו תגובה להפרת הבטחותיה ותוקפנותה של אמריקה. לכן, גישור הוא משמעותי כאשר הוא מתמקד, במקום לדרוש מאיראן לוותר על זכויותיה הלגיטימיות, בשינוי התנהגותה האובייקטיבית של אמריקה.
איש אינו יכול לטעון שהוא מתווך תוך שתיקה נוכח תוקפנותה של וושינגטון, הפרות התחייבויותיה והסלמה של מדיניות, ורק קורא לאיראן לנהוג באיפוק. מתווך אמיתי חייב להכיר באיזון האחריות, לא להעביר את הלחץ מהתוקפן לקורבן.
לוחמה כלכלית: מבחן חדש למתווכים
כניסת העימות האיראני-אמריקאי לזירה הכלכלית היא מציאות נוספת שאליה חייבים מתווכים לשים לב. לאחר שנכשלה בהטלת דרישותיה על איראן מבחינה צבאית ודיפלומטית, ארצות הברית הגבירה שוב את הלחץ הכלכלי, את הסנקציות ואת האמברגו - מדיניות שלמרות ההיסטוריה בת עשרות השנים שלה, לא ניתן להתעלם ממנה במצב הנוכחי.
הסגר הימי והחרפת הסנקציות אינם עולים בקנה אחד עם רוח הבנה של אסלאמאבאד ואת עקרונות המשפט הבינלאומי והסטנדרטים ההומניטריים. לכן, טבעי לצפות שמתווכים, במקום להשתמש בלחץ כלכלי ככלי לחילוץ ויתורים מאיראן, ישאפו להסיר את האמברגו ולנטרל את מדיניות הסנקציות של ארה"ב.
כמו כן, אין לפרש הצהרות של כמה פקידים איראנים בנוגע לבעיות כלכליות, או הצהרות נגיד הבנק המרכזי על אי ליברליזציה של המטבע לאחר הבנה של אסלאמאבאד, כעדות לחולשה או לכישלון של הכלכלה האיראנית. הכרה ברורה בבעיות וקריאה לעם להתאחד מדגימות שקיפות וניהול משברים פרגמטי, לא קריסה. חוסנה הכלכלי של איראן בעשורים האחרונים, כולל בתקופות של מלחמה וסנקציות קשות, הוא עדות משכנעת לכך.
מצד שני, הערכות כלכליות לא צריכות להיות חד-צדדיות.
מתווכים צריכים לשקול גם את מצב הכלכלה האמריקאית, את חובה העצום, את עלויות האנרגיה הגבוהות ואת הלחצים הפנימיים. בניגוד למה שדמיינו אדריכלי מדיניות הלחץ המרבי, המצב הכלכלי עלול לגרום לתוצאות הפוכה, ולהפוך את הלחץ על איראן לעלות לכלכלה האמריקאית.
מיצרי הורמוז לא ישובו לקדמותם.
בין אם ביקורו של אסם מוניר נועד לחזק את הדיפלומטיה או שהיה הקדמה לסבב חדש של התפתחויות, עובדה אחת נותרה ללא שינוי: המצב באזור ובמיצרי הורמוז לא ישוב לקדמותו לפני המלחמה.
אף שהיא שמה דגש על דיפלומטיה, איראן אינה רואה בביטחונה ובריבונותה על מיצרי הורמוז דברים שניתנים למשא ומתן ועברה את גישתה מ"סבלנות אסטרטגית" ל"ענישת התוקפן ונקיטת פעולות מנע נגד איומים". לכן, על המתווכים לפעול במסגרת המציאות החדשה של האזור ולהימנע מדרישה לחזרה לסטטוס קוו שלפני המלחמה במצרי הורמוז.
איראן שמרה על המסלול הדיפלומטי פתוח, אך במקביל, היא חיזקה את יכולות ההגנה שלה, תוך הדגשת מוכנות הטילים, הרחפנים וההגנה האווירית שלה. המסר של טהרן ברור: דיפלומטיה היא חיונית לצד הרתעה, והסגר הימי, אם יימשך, יופר בכל האמצעים העומדים לרשותם.
מנקודת מבט זו, המשימה האמיתית של המתווכים אינה לאלץ את איראן לסגת, אלא לאלץ את ארצות הברית לנטוש את גישתה התוקפנית, את הבטחותיה המופרות ואת קמפיין הלחץ המרבי שלה. לא יכול להיות גישור אמיתי, מאוזן ופורה ללא שינוי בהתנהגותה של וושינגטון.
נור ניוז