אירופה ניצבת כעת בפני מצב שעשוי להטיל ספק בטענתה של וושינגטון כי מיצר הורמוז "פתוח", ואפילו בטענתה של ארצות הברית לשליטה בנתיב המים. מחיר הגז באירופה, שעמד על כ-31 אירו למגה-וואט-שעה לפני הפלישה האמריקאית לאיראן, הוכפל ביותר מפי שניים לכ-64 אירו. בינתיים, שוק מוצרי הנפט חווה עלייה חדה במחירי הסולר, הבנזין ודלק הסילוני; רויטרס מדווחת כי מחיר הסולר האירופי עלה ביותר מ-70% במהלך המלחמה.
נתונים אלה אינם רק תנודות אופייניות בשוק האנרגיה. אם מיצר הורמוז "פתוח", כפי שטוען דונלד טראמפ, ונשלט למעשה על ידי ארצות הברית, מדוע שוק הגז ומוצרי הנפט העולמי עדיין חווה זעזוע כה חמור? ומדוע תנועת הספנות דרך נתיב המים החשוב בעולם לאנרגיה עדיין נמוכה משמעותית מאשר לפני המלחמה?
נתוני הספנות האחרונים מספקים תשובה ברורה לשאלה זו. רויטרס דיווחה כי רק שבע ספינות מטען עברו את מיצר הורמוז ביום חמישי. ארבע ספינות נכנסו ושלוש עזבו; אף אחת מהן לא הייתה מכליות נפט גדולות או נושאות גז טבעי נוזלי (LNG). לפני המלחמה, מיצרי הורמוז היו נתיב מים לכמעט חמישית מהנפט הגולמי וה-LNG בעולם.
בנסיבות אלה, דיבורים על "פתיחת המיצר" דורשים הגדרה מדויקת יותר. הקמת מסדרון מיוחד, המוגן ומתואם על ידי צבא ארה"ב, לתנועת מכליות מוגבלת - מסדרון שדרכו עוברות רק קומץ ספינות מדי יום - שונה באופן מהותי מחזרת התנועה הימית הרגילה והחופשית. השוק זיהה את ההבדל הזה.
הלם הגז באירופה מתחיל גם כאן. שיבושים במשלוחי LNG מהמפרץ הפרסי, ובמיוחד הזרימה המופחתת של LNG מקטאר, הפעילו לחץ על השוק האירופי, בעוד שהתחרות בין אירופה לאסיה על אספקה חלופית התגברה. לפיכך, אירופה, שביקשה להפחית את תלותה בגז רוסי לאחר המלחמה באוקראינה, ניצבת כעת בפני מציאות חדשה: החלפת גז בצינורות ב-LNG אינה מבטלת סיכוני אנרגיה; היא רק מעבירה אותם לשוק ה-LNG העולמי ולביטחון הימי.
מצב זה מזכיר את משבר האנרגיה שחוותה אירופה בשנת 2022. בעקבות ירידה חדה ביצוא הגז הרוסי, אירופה נאלצה לפנות לשוק הגז הטבעי הנוזלי (LNG) העולמי, כאשר ארצות הברית הפכה לספקית מרכזית. יצוא ה-LNG האמריקאי לאירופה זינק ב-141% בשנת 2022 בהשוואה לשנה הקודמת. עם זאת, שינוי זה הסלים במהרה לסכסוך פוליטי מעבר לאוקיינוס האטלנטי.
גורמים רשמיים גרמנים וצרפתים מחו על המחירים הגבוהים של ה-LNG. שר הכלכלה הגרמני, רוברט האבק, מתח ביקורת על מחירי האנרגיה "האסטרונומיים" ועל רווחי הספקים, בעוד עמנואל מקרון הצהיר כי מחיר הגז האמריקאי עבור האירופאים גבוה פי שלושה עד ארבעה ממחירו בשוק המקומי האמריקאי. הצהרות אלו הראו כי משבר האנרגיה אינו רק נושא כלכלי אלא גם הפך לקרע פוליטי בין ארצות הברית לאירופה.
כמובן, לא ניתן לייחס את הפרש המחירים אך ורק ל"תמחור יתר אמריקאי"; גם עלויות הנזלה, תחבורה, ביטוח וקיבולת מסוף משפיעות על המחיר הסופי של ה-LNG. אבל הנקודה המשמעותית ביותר היא שאירופה נאלצה לשלם סכומים מופרזים כדי להחליף את הגז הרוסי.
כעת, אירופה מתמודדת עם הלם נוסף; הפעם זה לא רק מחירי הגז המאמירים. רויטרס מדווחת כי מחירי הסולר באירופה זינקו ביותר מ-70%, והשוק העולמי למוצר זה חווה מחסור באספקה. כושר הזיקוק המופחת במזרח התיכון ושיבושים בצינורות הפעילו גם לחץ מחירים משמעותי על בנזין, סולר ודלק סילוני.
זה קריטי עוד יותר מכיוון שהמשבר הנוכחי מתרחש במקביל לירידה של עתודות הגז האירופיות מתחת לרמות הרגילות. העתודות עומדות כעת על כ-62%, בעוד שהממוצע לחמש שנים עומד על כ-78%. כתוצאה מכך, אירופה נאבקת לחדש את עתודותיה לפני בוא החורף, בזמן שהמחירים כבר עולים.
לכן, השאלה העיקרית אינה עוד "מדוע הגז האירופי כל כך יקר?" אלא: אם ארצות הברית באמת שולטת במצרי הורמוז ושומרת על נתיב המים פתוח, מדוע שליטה זו אינה באה לידי ביטוי בשוק האנרגיה העולמי? השוק בדרך כלל מגיב לדרישות פוליטיות מבחינת מחיר. כיום, תגובת השוק ברורה: מחירי הגז באירופה יותר מהוכפלו, מחירי הסולר זינקו ביותר מ-70%, ומחירי הבנזין ומוצרים אחרים נמצאים תחת לחץ. יתר על כן, תנועת הספנות דרך מצר הורמוז נותרה רחוקה מלהיות נורמלית.
מנקודת מבט זו, משבר הורמוז אינו רק משבר נפט, אלא מבחן ליכולתה של ארצות הברית לשלוט בנתיב המים החשוב ביותר בעולם. אם שליטה פירושה חזרה לביטחון ולספנות רגילה, נתוני השוק והספנות עדיין אינם מצביעים על כך. אם המציאות מוגבלת למעבר בטוח של מספר קטן של כלי שיט, לא ניתן להתייחס לכך כ"פתיחה מחדש של מצר הורמוז".
שוק האנרגיה העולמי משלם את המחיר על הפער הזה בין רטוריקה למציאות. מבתי זיקוק וחברות ספנות ועד מפעלים וצרכנים אירופיים, מצר הורמוז אולי נראה כנתיב מים צר על המפה, אך מחירי הגז, הסולר, הבנזין ומוצרים אחרים מראים שהשפעתו על הכלכלה העולמית משתרעת הרבה מעבר לקילומטרים ספורים.
נור ניוז