איראן מוצאת את עצמה שוב בעיצומה של סערה גיאופוליטית. חזרתו של דונלד טראמפ לגישת "הלחץ המקסימלי" אינה רק שינוי במדיניות הבית הלבן; זוהי תחילתה של מלחמה כלכלית מקיפה המכוונת לתשתית המחיה ולמרקם החברתי של איראן כמטרה העיקרית שלה. בנסיבות אלה, המשך חלק מהמודלים שספגו ביקורת בעבר של הממשל אינו רק חסר תועלת, אלא עלול גם להיתפס כפתיחת חזית חדשה מבפנים. כדי להתגבר על צומת היסטורי קריטי זה, עלינו לעבור מ"כלכלה מגזרית" ל"כלכלה ביטחונית" ול"אסטרטגיית חוסן מקיפה".
חוסן לאומי וסוגיית הבנזין
דיווחי חדשות רשמיים וחצי-רשמיים מצביעים על כך שהממשלה מתכוונת לרפורמה במחירי הבנזין. האילוצים הפיננסיים העומדים בפני הממשלה כתוצאה מאמברגו מכירת הנפט והירידה החדה בהכנסות האוצר השוטפות הן בין הסיבות העיקריות המצוינות כמצדיקות העלאת מחירי הבנזין. עם זאת, צמצום נושא הבנזין למשתנה מחיר בלבד בתקציב הממשלה משקף אי הבנה בסיסית של עקרונות אסטרטגיים. בנזין הוא עורק החיים ומנוע האינפלציה בכלכלה הפוליטית של איראן. עם סנקציות חיצוניות המכוונות באופן מבני לכוח קנייה, העלאת מחירי הדלק אינה צעד כירורגי כלכלי, אלא תמריץ לציפיות אינפלציוניות בחברה שכבר מותשת מחוסר יציבות.
כאשר חברה נמצאת תחת לחץ חמור עקב בידוד בינלאומי, מניפולציה של מחירי מוצרים חיוניים היא דוגמה מובהקת לסנקציות שהוטלו על עצמן. על הממשלה להכיר בכך שהון חברתי תחת סנקציות שווה ערך להון אסטרטגי. כל מדיניות המחלישה הון זה מחלישה למעשה את יכולות ההגנה של המדינה במאבקה ארוך הטווח נגד לחצים חיצוניים.
חוסן לאומי אינו תוצר של משרד או מגזר בודד, אלא תוצאה של הביצועים הכוללים של מערכת הממשל בארבע רמות:
הרמה הכלכלית (מגן מגן): על הממשלה להעביר את תפקידה מיישום זעזועי מחירים להגנה על מקורות המחיה. הבטחת גישה שוויונית למוצרים חיוניים ומניעת התפשטות אינפלציה היא בעלת חשיבות עליונה. במלחמה כלכלית, יציבות מקורות המחיה היא קריטית לא פחות מיציבות המטבע.
הרמה השיפוטית (צדק לכאורה): בתקופות של מצור, אפילו העדות הקלה ביותר לחיפוש אחר רנטה, שחיתות ואפליה עלולה ליצור פרצה בהגנת המדינה. חוסן לאומי יכול להיות מושג רק באמצעות עימות מכריע ותקיף עם המשחיתים האמיתיים והעיקריים, ובאמצעות שקיפות מרבית בהקצאת משאבים. אנשים חייבים להרגיש שהנטל הכבד של המלחמה מחולק בצורה הוגנת בין כולם (במיוחד אלו בעמדות כוח ובקרב המעמדות העשירים). פסיקות שיפוטיות רגישות בתחומים החברתיים, התרבותיים והתקשורתיים מעכבות את גיבוש ההון החברתי הזה.
המעמד הפוליטי (בניית קונצנזוס): ממשל דורש "ברית לאומית". התגברות על לוחמה כלכלית מחייבת הקשבה לאסכולות מגוונות ושיתוף האליטה בקבלת החלטות. לכידות פוליטית פנימית שולחת מסר חזק לאופוזיציה שאיראן אינה חברה מקוטעת, אלא חזית מאוחדת. במסגרת זו, התקשורת הלאומית, יותר מכל גוף אחר, נושאת באחריות לשמור על לכידות אמיתית ולשקף את כל הקולות הקיימים בנוף הפוליטי האיראני כיום.
המסגרת התרבותית (נרטיב הניצחון): המלחמה הכלכלית אינה רק מלחמה על הנייר; זוהי מלחמת נרטיבים. יש להסביר לעם את הסיבות ללחצים אלה, יחד עם חלקו של כל אדם בנטל. תקווה אינה פירושה הבטחות ריקות; פירושה לדמיין עתיד טוב יותר תחת ממשל צודק ורציונלי. ניתן לפרש את הדיון הכנה של הנשיא בגירעונות הכספיים של הממשלה ובאתגרי ניהול המדינה כסימן לרצונו לשקיפות ולדיאלוג כנה עם העם. עם זאת, דיאלוג זה חייב להיות מלווה בהכרח בהטמעת תקווה ובניית עתיד טוב יותר.
"רפורמה מבנית" במקום "ניתוח שגרתי"
עלינו כעת להודיע לגוף קבלת ההחלטות במדינה כי עידן הניסוי והטעייה במדיניות המסורתית של ימי מלחמה הסתיים. האסטרטגיה הנכונה היא "ממשל מבוסס צדק". במקום להתמקד בהעלאת מחירים, על הממשלה לתעדף "רפורמה במבנים לא יעילים ויקרים" ו"מאבק בספקולנטים של מטבעות וסחורות".
ההצעה המפורשת היא שהמערכת תקים "מטה לאומי חוסן ברמה גבוהה" עם סמכויות מקיפות בכל המגזרים כדי לפקח לא רק על המחירים אלא גם על ביצועי הרשות השופטת במאבק בשחיתות כלכלית ולכידות חברתית. מטה זה צריך להעריך את ההשפעה החברתית של כל החלטה כלכלית לפני יישומה, לא בישיבות סגורות, אלא לפי מדד "שביעות רצון הציבור". הצעה זו אינה נועדה להוסיף חוליה נוספת לשרשרת הביורוקרטית הארוכה ממילא של המדינה. מטה זה אולי רק מסגרת מושגית, אך במסגרת זו, הוא מפעיל מבני ממשל קיימים כדי לשפר את חוסנה של המדינה.
המלחמה הכלכלית שמנהל טראמפ היא מבחן לרצון ולחוכמה הקולקטיביים שלנו. היריב מבקש לדחוף את איראן אל סף משבר פנימי באמצעות לחצים חיצוניים. ניצחון במערכה זו דורש הסכם שבשתיקה בין הממשלה לעם: על הממשלה להבטיח צדק ולהגן על מקורות המחיה כדי שהעם ישמור על סבלנותו וחוסנו ההיסטוריים אל מול לחצים חיצוניים. בהסכם הדדי זה, הגלישה הקלה ביותר לעוול או לחצי מחירים עלולה להפוך לכישלון אסטרטגי. הגיע הזמן להגדיר מחדש את המונח "צדק כלכלי" לא כסיסמה, אלא כקו ההגנה הראשון לביטחון הלאומי.
נור ניוז