על רקע סדרה של משברים כפויים במערב אסיה, ובמצב שבו כוחה של איראן וההתנגדות האזורית הציבו אתגר לרבים מחישוביה של אמריקה, ג'ארד קושנר, חתנו של טראמפ ונציג ארה"ב במשא ומתן על עזה, נסע לאזור. בקהיר, בנוסף לפגישות עם גורמים מצריים, הוא קיים שיחות חסרות תקדים עם מנהיגי חמאס, ולאחר מכן יצא לשטחים הכבושים, לכאורה כדי לעקוב אחר תוכנית השלום של טראמפ עם גורמים ישראלים.
למרות שביקור זה היה חלק מהמאמצים לקדם את "תוכנית השלום" ואת פעילות ועדת השלום של עזה, התנהגותו של קושנר והתיישרותו עם פעולות ארצות הברית והישות הציונית מדגימות שוושינגטון נותרה לכודה באותה כפילות. מצד אחד, היא מדברת על שלום וסיום המלחמה, בעוד שמצד שני, היא סוללת את הדרך להמשך המשבר על ידי מתן תמיכה פוליטית, צבאית ומשפטית לכיבוש. במציאות, חילוקי דעות מזדמנים בין ארצות הברית לתל אביב אינם מעידים על שינוי באסטרטגיה הכוללת של וושינגטון לתמיכה בפרויקט הציוני.
פגישה עם חמאס: נסיגה או הכרה במציאות?
פגישתו של קושנר עם מנהיגי חמאס היא אחד ההיבטים הבולטים של ביקורו. בניגוד למה שהציגו כמה כלי תקשורת מערביים, פגישה זו אינה יכולה להיחשב כעדות לנטישת ההתנגדות של חמאס או כניצחון של ארצות הברית והמשטר הציוני בהחלשת חזית ההתנגדות. להיפך, מהותה של פגישה זו עשויה להעיד על כישלון מדיניות שמטרתה לחסל את ההתנגדות ממשוואת עזה.
אם התקפות צבאיות, לחץ פוליטי והמצור היו מצליחים להוציא את חמאס מהשטח, לא היה צורך שארצות הברית תנהל משא ומתן ישיר עימה. מעורבותה של וושינגטון בדיאלוג עם חמאס, במקום להיות עדות לשינוי בעמדות התנועה, משקפת קבלה שההתנגדות נותרה שחקן משפיע וחיוני במשוואה הפלסטינית. מנקודת מבט זו, יש לראות את פגישתו של קושנר כצורה של כפייה פוליטית - כפייה הנובעת מחוסר יכולתה של ארצות הברית להגשים את חלומה לחסל את ההתנגדות ולעצב מחדש את האזור ללא נוכחות כוחות התנגדות.
הסתרת כישלונות מאחורי הצגת המטרה הפלסטינית
גישתה של ארצות הברית למטרה הפלסטינית תמיד הייתה דו-צדדית; לעיתים, הנושא הפלסטיני נדחק הצידה על ידי הסטת תשומת הלב הציבורית למשברים אחרים, מה שמאפשר לכיבוש להימשך ללא עלות. בפעמים אחרות, כאשר ארצות הברית מתמודדת עם מצוקה בתחומים אחרים, הנושא הפלסטיני הופך לפלטפורמה להצגת "הישג דיפלומטי".
כעת, טראמפ מתמודד גם עם שורה של לחצים פנימיים וחיצוניים. ההשלכות הכלכליות של מלחמה עם איראן, יוקר המחיה הגובר, החוב הלאומי הגדל של ארה"ב, מחאות נגד התמיכה הבלתי מותנית בישראל, העלות המופרזת של המלחמה ודלדול מלאי הנשק, יחד עם כישלונותיה האסטרטגיים של וושינגטון באזור, יצרו סביבה קשה עבור ממשלו. בנסיבות אלה, ביקורו של קושנר עשוי להיות ניסיון להשיג ניצחון תעמולה בנושא הפלסטיני. הישג כזה, מצד אחד, יאפיל על כישלונותיה של אמריקה בתחומים אחרים, ובמיוחד עם איראן, ומצד שני, יתאר את טראמפ כנשיא המסוגל להפעיל לחץ על תל אביב ולקדם את תהליך השלום.
מענישה של פלסטין, עידוד ישראל
עם זאת, העדות המשמעותית ביותר לשקריותן של טענות השלום שקודמו בביקור זה היא התנהגותה הכפולה של וושינגטון כלפי הפלסטינים והישות הציונית. מצד אחד, קושנר דיבר על שימוש באיומים נגד חמאס, וטען שאם התנועה לא תעמוד בהתחייבויותיה לפירוק הנשק, ארצות הברית תתמוך בהתקפות על עזה. מצד שני, הוא ראה בפירוק חמאס מנשקו הישג ביטחוני עבור ישראל וקשר את שיקום עזה למילוי תנאי זה.
בתמורה, ניתנו לישות הציונית זכויות יתר וערבויות ביטחוניות. קושנר הבהיר כי ארצות הברית לא תגביל את זכותה של ישראל להגן על עצמה מפני איומים מיידיים. גישה זו, יחד עם ההתעקשות על פירוק ההתנגדות מנשקה לפני נסיגת הכוחות הציוניים, התוכניות בנוגע ללבנון, הלחץ לפרק את חיזבאללה מנשקו, האיומים המתמשכים נגד איראן ותנועות אזוריות אחרות, מדגימים בבירור את המשך מדיניות התמיכה בכיבוש.
יחד עם זאת, הסנקציות שהטיל משרד האוצר האמריקאי על נשיא בית הדין הפלילי הבינלאומי וההתקפות הפוליטיות שהפעילו גורמים בוושינגטון נגד מוסד זה הן בעלות משמעות רבה, במיוחד לאור העובדה שגורמים ציוניים עומדים בפני האשמות בפשעי מלחמה בפני בית משפט זה. לכן, תביעה לשלום, כאשר היא מלווה באיומים נגד הקורבן ומתן חסינות לתוקפן, לא תסלול את הדרך לשלום, אלא תחזק את אמון הכובש להמשיך בפשעיו.
ביקורו של קושנר: סלילת הדרך להישג פוליטי
לבסוף, יש להעריך את ביקורו של קושנר בהקשר של הצורך של טראמפ לשפר את תדמיתו באמצעות הישג במדיניות חוץ, ולא כצעד עצמאי לקראת שלום. מצד אחד, וושינגטון נאלצה לנהל משא ומתן עם ההתנגדות, ומצד שני, היא ממשיכה במדיניות הפעלת הלחץ על הפלסטינים ותמיכה בישות הציונית.
סתירה זו משקפת מציאות רחבה יותר: הפרויקט האמריקאי להעלמת ההתנגדות מהמשוואה האזורית התמודד עם קשיים רבים, וכיום, יותר מתמיד, וושינגטון זקוקה לעמדה דיפלומטית כדי לגשר על הפער בין הטענות למציאות. הניסיון גם הוכיח שבכל פעם שארצות הברית מדברת על "שלום", אם שלום זה לא ילווה בערבויות לזכויות העם הפלסטיני וסיום הכיבוש, הוא יהיה במציאות לא יותר משחזור של אותה מערכת לא שוויונית. לכן, הדרך להשגת זכויות הפלסטינים עדיין אינה טמונה בהבטחות הנוצצות של וושינגטון, אלא בהתנגדות, ובהתנגדות לכיבוש.
ביקורו של ג'ארד קושנר במצרים ובשטחים הכבושים נועד לכאורה להחיות את תוכנית השלום לעזה; אולם, שיחותיו עם חמאס ופגישתו עם נתניהו חשפו את הממדים הסותרים של מדיניותה של וושינגטון.
ביקורו של ג'ארד קושנר במצרים ובשטחים הכבושים נועד לכאורה להחיות את תוכנית השלום לעזה; עם זאת, שיחותיו עם חמאס ופגישתו עם נתניהו חשפו את הממדים הסותרים של מדיניות וושינגטון.
...הפגישה הישירה בין ארצות הברית לחמאס, בניגוד לנרטיב התעמולה, מדגימה כי ההתנגדות נותרה כוח רב עוצמה וחיוני במשוואה הפלסטינית, וכי מדיניות הלחץ לחיסולה לא הניבה תוצאות.
נור ניוז