איחוד האמירויות הערביות, שטרם סיפקה תשובה ברורה בנוגע להיקף תמיכתה בארצות הברית ובישראל במלחמת הרמדאן נגד איראן ולהשלכות פסגת מנאמה, נכנסה לשלב חדש של התנהגות לא רציונלית הסותרת את עקרונות השכנות הטובה. משרד ההגנה של איחוד האמירויות טען כי איראן שיגרה שני טילים בליסטיים לעבר האמירויות, ובהמשך, משרד החוץ הודיע על השעיית כל הפעילות המסחרית והפיננסית עם איראן עד להודעה חדשה.
טענות ופעולות אלו, במקום לנבוע מהמציאות בשטח, נראות כחלק מניסיון של אבו דאבי להסיט את תשומת הלב הציבורית מתפקידה בהתפתחויות האזוריות האחרונות, במיוחד לאור העובדה שגורמים איראניים הכחישו כל פעולה נגד איחוד האמירויות. איראן גם הבהירה כי תקבל אחריות מפורשת ורשמית במקרה של מבצע צבאי. לכן, הגשת טענות ללא מתן ראיות מהימנות אינה עולה בקנה אחד עם דרישות השכנות הטובה והמציאות הקיימת.
פגישת מנאמה מטילה צל על התנהגות אבו דאבי
אירוע זה מקבל משמעות רבה יותר כאשר הטענות האחרונות של איחוד האמירויות הערביות מקושרות למהלכים פוליטיים קודמים. שיחות בין פקידי אבו דאבי למזכיר המדינה האמריקאי מרקו רוביו, ושיחת הטלפון של דונלד טראמפ עם מוחמד בן זאיד לפני שהטיח האשמות נגד איראן, מעלות שאלות רציניות לגבי ההקשר והמניעים מאחורי פעולות אלה.
דיווחים שפורסמו, כולל אחד בוול סטריט ג'ורנל, חופפים לחלקים מדיווח קודם של נורניוז על פגישה ב-17 ביוני בין מוחמד בן זאיד, בראד קופר ויועץ מוסד, בה השתתף רוביו באינטרנט. על פי דיווחים אלה, הפגישה דנה בנושאים כמו מניעת התקרבות בין טהרן לוושינגטון ותפקידה של איראן במצרי הורמוז.
אם הערכה זו נכונה, לא ניתן להתייחס לטענות האחרונות של אבו דאבי כעמדה זמנית בלבד, אלא כחלק מדפוס התנהגות שעלול להשפיע על הביטחון האזורי ועל התהליכים הדיפלומטיים.
איחוד האמירויות הערביות: מחישוב שגוי לבידוד אזורי
התפתחויות אחרונות מראות כי איחוד האמירויות הערביות ממשיכה להסתמך על התפיסה שקרבתה לארצות הברית ולישראל מבטיחה לה מקום בדינמיקת הכוח האזורית. הסכם הביטחון בין ערב הסעודית, פקיסטן וטורקיה, המהווה מכה משמעותית לשאיפותיה של אבו דאבי למלא תפקיד ביטחוני אזורי, היה יכול להוות הזדמנות לבחון מחדש את הגישה הזו; עם זאת, התנהגותה האחרונה אינה מצביעה על שינוי כיוון.
שיתוף פעולה צבאי ומודיעיני עם ישראל, פריסת מערכות הגנה, טענות בנוגע לנתיבי אנרגיה חלופיים, התערבות בפיתוחים בסודן, תמיכה בתנועות בדלניות מסוימות בתימן ושיתוף פעולה בפרויקטים הקשורים לסומלילנד הן רק כמה דוגמאות לפעולות שמבקרים מעריכים כחלק ממאמציה של אבו דאבי לשמור על תפקיד אזורי על ידי הסתמכות על גורמים מחוץ לאזור.
התפתחויות אחרונות מצביעות על כך שאיחוד האמירויות הערביות ממשיכה להסתמך על התפיסה שקרבתה לארצות הברית ולישראל מבטיחה לה מקום בדינמיקת הכוח האזורית. גישה כזו, בהתחשב בכך שמדינות רבות באזור רואות חיוניות להשיב את השקט למצרי הורמוז ולמתן את העלויות הכלכליות של המתיחות, עלולה להטיל עלויות פוליטיות וביטחוניות משמעותיות על איחוד האמירויות הערביות.
משחק באש: בניית חזית נגד איראן
עיתוי המהלכים האחרונים של איחוד האמירויות הערביות, המקביל להצהרות של גורמים רשמיים בצפון עיראק, כווית ובחריין, כמו גם לאירועים הקשורים למלחמה באוקראינה, מחזק את האפשרות שוושינגטון, שאינה מסוגלת לשאת בעלויות הכספיות והאנושיות הכבדות של לוחמה ישירה, מבקשת לפתוח חזיתות מרובות כדי לערער את השפעתה של איראן.
עם זאת, מהלכים אלה לא יעברו מעיניה של איראן. הסטנדרט של טהרן אינו הצהרות ועמדות, אלא פעולותיהן בפועל של מדינות. מדינות המפרץ, המתעקשות על סירובן לאפשר שימוש בשטחיהן נגד איראן, צריכות להבין כי פריסה נרחבת של מטוסים צבאיים, ובמיוחד מטוסי תדלוק, בבסיסים אזוריים ללא ידיעתן או הסכמתן של המדינות המארחות היא טענה שקשה לקבל.
משחק באש: בניית חזית נגד איראן. כל הקלה בפעולות צבאיות אמריקאיות נגד איראן עלולה להיתפס על ידי טהרן כמעורבות בפעולה ותגרור תגובה מידתית. יתר על כן, פעולות ארה"ב דחפו את איראן מאסטרטגיה הגנתית גרידא של ניהול מתחים לאסטרטגיה של הרתעה וענישה; אסטרטגיה אשר, יחד עם שליטתה במצרי הורמוז, עשויה להיות בעלת היבטים מניעה רחבים. המסר הברור למדינות האזור הוא זה: יש לחפש את שורשי המשברים הנוכחיים במדיניות ארצות הברית והמשטר הציוני. משחק לידיהם לא יביא ביטחון או יציבות; אלא, זה יגביר את הסיכון שמדינות האזור ישלמו מחיר כבד על תחרות בין מעצמות גדולות על חשבון ביטחונן ויציבותן.
נור ניוז