מסרור ברזאני, ראש ממשלת מחוז כורדיסטן בעיראק, טען כי משרדו האישי בארביל היה מטרה לתקיפה של רחפנים איראניים. טענה זו סותרת את עקרונותיה ואת התנהלותה האזורית של הרפובליקה האסלאמית של איראן. בכל פעם שאיראן מכוונת למפקדות של קבוצות טרור ובדלניות הפעילות באזור, היא נוטלת אחריות במפורש וחושפת את הפרטים. יתר על כן, טהרן תמיד ראתה בביטחון עיראק חלק בלתי נפרד ממנה, וספגה הפסדים אנושיים וכלכליים משמעותיים במאבק בטרור ובשמירה על יציבות המדינה. בהתאם לכך, בכירים בצבא ובדיפלומטיה האיראנית דחו את טענתו של ברזאני, והזהירו מפני ניסיונות של אויבים לזרוע מחלוקת בין טהרן לבגדד ולערער את היציבות בביטחון האזורי. השאלה הבסיסית נותרת בעינה: אם איראן ביצעה את הפיגוע, מדוע טהרן לא נטלה אחריות רשמית? ומדוע טענה זו צצה על רקע מתחים פוליטיים ותקשורתיים כה גוברים?
אזור כורדיסטן: מתווך אמיתי או שחקן בתרחיש אמריקאי?
לא ניתן להפריד בין ההפעלה הפתאומית של תפקידו של אזור כורדיסטן במשוואות אזוריות לבין ההתפתחויות האחרונות בתקשורת. במקביל לטענות על תפקידו של ארביל כמתווך בין איראן לארצות הברית, טען אקסיוס, בציטוט מקורות יודעי דבר, כי וושינגטון, בתיווכו של נשיא אזור כורדיסטן, נצ'ירוואן ברזאני, יצרה קשר עם משמרות המהפכה האיראניים; טענה שהוכחשה על ידי בכירים פוליטיים וצבאיים איראנים.
הייפ תקשורתי זה אינו עולה בקנה אחד עם המבנה הידוע של מדיניות החוץ האיראנית, הן מבחינה דיפלומטית והן מבחינת משא ומתן. איראן מכריזה על עמדותיה בנושאים חשובים של מדיניות חוץ דרך ערוצים רשמיים ופקידים רלוונטיים, ואינה מסתירה כל משא ומתן או תיווך מתמשכים. לכן, כניסתו הפתאומית של ארביל לנרטיבים אלה מעלה שאלות לגבי החישובים שבהם משתמשים מנהיגים אזוריים כדי להשתתף במשחק התקשורתי שתוכנן על ידי ארצות הברית.
הסכם טהרן-בגדד ומבחן אחריותה של ארביל
טענתו של ברזאני בנוגע לאיום על ביטחון עיראק מגיעה בתקופה שבה הסכם הביטחון בין טהרן לבגדד נחשב לאבן הפינה של יחסי הביטחון בין איראן לעיראק. הסכם זה, שנחתם בתיווכו של האדמירל המנוח עלי שמח'אני בתקופת כהונתו כמזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, מתמקד במאבק בטרור, בדלנות וגורמים אחרים המערערים את יציבות ביטחון שתי המדינות.
עם זאת, אזור כורדיסטן טרם הפגין רקורד משביע רצון ביישום מלא של התחייבויותיו הביטחוניות. פעילותן של קבוצות חמושות ובדלניות אנטי-איראניות באזור זה היא בין דאגותיה המתמשכות של טהרן, ודיווחים והצהרות רבים בנוגע לאימון וחימוש של גורמים אנטי-איראניים מסוימים באזור הגבירו את חשיבותה של סוגיה זו.
בעוד שארצות הברית, לדברי מסעוד ברזאני, לא סיפקה את הסיוע הצפוי לאזור בשלבים המוקדמים של משבר דאעש בארביל, איראן, בהנהגתו של הגנרל קאסם סולימאני, היא שהתערבה כדי להגן על ארביל ולהתעמת עם הארגון. מצב זה מעלה שאלות לגבי המידה שבה מנהיגי האזור מסתמכים על הבטחותיה של וושינגטון.
אמריקה: בניית חזית חדשה ומחיר החישוב המוטעה
עיתוי הטענות הללו, המקביל ללחץ האמריקאי להשתלט על נשק בידי ממשלת עיראק, למאמציה לפרק את ההתנגדות מנשקה ולוויכוח המתמשך על הנוכחות הצבאית האמריקאית העתידית בעיראק, מצדיק התייחסות רצינית. מדוע אין דיון רציני על פירוק הקבוצות החמושות הפעילות באזור כחלק מתהליך זה?
כמה מהלכים אחרונים נראים כחלק מאסטרטגיה אמריקאית ליצירת חזיתות משניות, ערעור ההשפעה האיראנית והגברת הלחץ הן מבחינה צבאית והן מבחינה דיפלומטית; החל מהפעלת פגיעויות טרור בגבולות וההתפתחויות בים הכספי ועד לטענות האחרונות של הרשויות האזוריות.
עם זאת, ניסיון השנים האחרונות הראה שבצמתים קריטיים, וושינגטון נותנת עדיפות לאינטרסים שלה על פני גורל בעלות בריתה. המלחמה האחרונה הוכיחה שוב שאמריקה מתעלמת אפילו משותפותיה הקרובות ביותר כל עוד הן משרתות את מטרותיה האסטרטגיות.
מנקודת מבט זו, בגדד אינה יכולה להישאר אדישה לפעולות שעלולות לערער את ביטחונה של עיראק ואת הקשר האסטרטגי בין טהרן לבגדד.
נור ניוז