לא ניתן למדוד את הסכסוך בין ארה"ב לאיראן אך ורק לפי מספר הטילים, המטוסים וספינות המלחמה. הכלכלה והאנרגיה הן זירות קרב מכריעות, בהן צבא ארה"ב מתמודד עם מציאות גיאופוליטית חדשה: איראן הצליחה להעביר את איום השיבוש במצרי הורמוז לשוק האנרגיה העולמי, וכתוצאה מכך, לכלכלת ארה"ב.
אינדיקציה ברורה לכך היא מחיר הדלק בארצות הברית. על פי נתונים רשמיים שפורסמו לאחרונה, מחיר הסולר הממוצע הגיע לכ-5.44 דולר לגלון; נתון שאם יישמר, יפעיל לחץ משמעותי על התחבורה, החקלאות, שרשרת האספקה ועלויות הייצור. לפני ימים ספורים הוכרז מחיר הסולר הממוצע הרשמי בארה"ב על 5.257 דולר, עלייה של כ-1.50 דולר לעומת השנה שעברה. בינתיים, מחיר הבנזין בארה"ב הגיע לכ-4.06 דולר לגלון ב-17 באוגוסט, הרמה הגבוהה ביותר שנרשמה אי פעם לאוגוסט, וגבוה בכ-1 דולר לעומת השנה שעברה.
חשיבותם של נתונים אלה טמונה בהסתמכות הכלכלה האמריקאית על סולר. משאיות, חקלאות, מכונות וחלק גדול משרשרת האספקה תלויים בסולר. לכן, עליית המחירים לא רק מכבידה על הנהגים, אלא גם מעלה את עלות הובלת כל סחורה, מה שעלול לתרום לאינפלציה. בתחילת המלחמה, מחיר הנפט הגולמי ברנט עלה מכ-70 דולר לפני המתקפה האמריקאית-ישראלית ליותר מ-111 דולר, ומחיר הסולר האמריקאי עבר את 5 הדולר.
כאן טמון לב העניין: "המלחמה שטראמפ הצית, לכאורה כדי למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני, הפכה כעת למלחמה לשיקום מחירי הנפט והגז; שינוי זה בסדר היום הוא האינדיקטור המשמעותי ביותר לשינוי האיזון האסטרטגי בשטח."
אולי העדות הבולטת ביותר לשינוי זה היא חילוקי הדעות הציבוריים בין דונלד טראמפ לג'יי.די. ואנס. ואנס הצהיר לאחרונה כי שמירה על מחירי נפט ובנזין נמוכים עבור האמריקאים היא המטרה העיקרית של הממשל במלחמה, בעוד שמניעת איראן להשיג נשק גרעיני היא משנית. אך טראמפ דחה את ההסכם למחרת, והתעקש כי מניעת איראן להשיג נשק גרעיני נותרה "המטרה מספר אחת והמתמשכת של אמריקה".
ההבדל אינו רק עניין של רטוריקה. טראמפ עדיין זקוק ל"איום הגרעיני" כדי לשמור על הרטוריקה הפוליטית של מלחמה; אבל ואנס נאלץ להתייחס לסוגיה שמשפיעה ישירות על המצביעים האמריקאים: מחירי הדלק. במילים אחרות, השוק מכתיב את סדר היום שלו למדיניות וושינגטון.
מחיר השינוי הזה אינו רק כלכלי. סקר רויטרס/איפסוס האחרון מראה ששיעור התמיכה בטראמפ צנח ל-33%, הנקודה הנמוכה ביותר שלו בתקופת נשיאותו. שמונים אחוז מהאמריקאים מאמינים שהמלחמה תהיה ממושכת, בעוד שרק 20% רואים בה כדאיות; אפילו בקרב הרפובליקנים, כמחצית מסכימים.
מצב זה מהווה איום אסטרטגי על הרפובליקנים לקראת בחירות האמצע. מלחמה שהייתה אמורה להיות הפגנת כוח אמריקאית היא כעת נטל על הכלכלה, מעלה את מחירי הדלק ואת יוקר המחיה, כמו גם מאריכה סכסוך זר - בדיוק הנושאים שמהדהדים ביותר בקרב המצביעים האמריקאים. ניתוחי בחירות אחרונים מצביעים על ירידה בתמיכה, אפילו בקרב המצביעים הרפובליקנים.
מנקודת מבט זו, לא ניתן למדוד את האיזון האסטרטגי של המלחמה רק על ידי השוואת עוצמתם הצבאית של שני הצדדים. גם אם לארצות הברית יש יתרון בלחץ אווירי, ימי, פיננסי וכלכלי, לאיראן יש כלי אחר: היכולת להפוך את מיקומו האסטרטגי של מיצרי הורמוז לעלות כלכלית ופוליטית עבור מעצמה שנראית גדולה יותר.
ההזדמנות העיקרית של איראן כעת טמונה בהגדלת עלות המשך המלחמה, בחיזוק עמדת המשא ומתן שלה ובניסיון לנהל את האיום שמציבים הסנקציות והמצור הימי. עבור ארצות הברית, כוח צבאי ומשאבי אנרגיה מקומיים הם יתרונות, אך האיום העיקרי טמון בפוטנציאל של הסלמה של המלחמה הזרה למשבר פנימי.
אולי אחד האינדיקטורים המדויקים ביותר לאיזון החדש אינו מספר התקיפות האוויריות, אלא הפער בין הנרטיב של הבית הלבן למחיר הדלק בתחנות הדלק האמריקאיות. המלחמה, שהייתה אמורה להבטיח את הביטחון האמריקאי, אילצה אותם כעת להצדיק את מחירי הנפט והגז הנמוכים; שינוי זה הוא אינדיקטור משמעותי לעלות הגבוהה שהמלחמה עם איראן הטילה על וושינגטון.
נור ניוז