ד"ר חאלד קדומי, נציג תנועת ההתנגדות האסלאמית הפלסטינית (חמאס), סקר היום לעיתונאים בטהרן את ההתפתחויות החשובות ביותר בנושא הפלסטיני. בתחילת הפגישה, הוא הדגיש את תפקידה הבולט של התקשורת בהתמודדות עם דיכוי וחוסר צדק, וקבע כי בשנים האחרונות, יותר מכל כלי אחר, דווקא "התקשורת והכוח הרך" הצליחו למשוך את תשומת הלב הציבורית העולמית לסוגיה הפלסטינית. לדברי קדומי, התנועות הנרחבות והפעילויות הנועזות ברחבי העולם לתמיכה בעם הפלסטיני וחשיפת טבעה האמיתי של ישראל הן פירותיו של נוף תקשורתי זה; נוף שלדעתו, הבהיר את התמונה האמיתית של הכיבוש עבור חלקים רחבים של דעת הקהל העולמית, מה שגרם להם לעמוד מאוחדים בתמיכה בפלסטינים המדוכאים.
בנושא הדיון, קדומי הודיע על כוונתו להציג דו"ח לעיתונאים על מספר נושאים מרכזיים, ולאחר מכן יתקיים מפגש שאלות ותשובות. הוא ציין כי נושאים אלה כללו את בחירת ראש הלשכה המדינית של חמאס, ההתפתחויות ההומניטריות האחרונות בעזה, הסכם הפסקת האש, סוגיית פירוק הנשק, התפתחויות בגדה המערבית ובירושלים, וכמה סוגיות פנימיות בתוך הישות הציונית.
באשר לבחירת ראש הלשכה המדינית של חמאס, ציין נציג חמאס כי בחירות אלו משמעותיות מכמה סיבות. ראשית, למרות הנסיבות הקשות ביותר של מלחמה וחוסר ביטחון, מנגנוני הארגון הפנימיים ותהליכי הבחירות של חמאס המשיכו לתפקד, והדגימו את "היציבות וההמשכיות של מבנה התנועה". הוא הוסיף כי למרות הקשיים בשטח בעזה, התנועה התעקשה לקיים את הבחירות כדי שהנהגתה ומוסדותיה יוכלו להמשיך במאמציהם להשיג את זכויות העם הפלסטיני. קדומי ראה בכך מסר ברור לאויב כי דרך ההתנגדות לא תיעצר על ידי התנקשות ביחידים.
"עזה בחזית המנהיגות": מסר בחירת ראש הלשכה המדינית של חמאס והאחריות הכבדה המוטלת על המתווכים.
קדומי המשיך וציין כי בחירתו של דמות מעזה לעמוד בראש הלשכה המדינית של חמאס משקפת את "אופיו ומאפייניו של שלב זה". הוא אמר כי החלטה זו, תוך כיבוד כל סמלי ההתנגדות, מאשררת את תפקידה המרכזי של עזה כסמל ההתנגדות ואת מחירה הכבד של המלחמה. הוא הזכיר לכולם כי תפיסת האויב לפיה התנקשות במנהיגים תשנה את מהלך ההתנגדות נכשלה שוב ושוב. לאחר מות הקדושים של מנהיגים קודמים, צצו יורשים מאותה אסכולה בתוך ההתנגדות. לדבריו, תהליך זה הוכיח כי תנועת ההתנגדות אינה תלויה ביחידים, אלא שאסכולת החשיבה מטפחת דור של מנהיגים.
נציג חמאס התייחס לאחר מכן לאחריות השלב הבא, וקבע כי נושאים הומניטריים בעזה, העתיד הפוליטי, כיצד לנהל את העניינים, היחסים עם העולם האסלאמי וציר ההתנגדות, כמו גם התמודדות עם האויב, נמצאים כעת, יחד עם עניינים צבאיים וביטחוניים, במוקד תשומת הלב. הוא תיאר את הסוגיות הללו כאחריות "חמורה ומתמשכת", והוסיף כי תכנון שלב זה עומד על סדר היום של ראש הלשכה המדינית החדש ועמיתיו.
באותה רוח, קדומי הדגיש את "הצורך שלמגשרים למלא תפקיד פעיל", וקבע כי אם הקהילה הבינלאומית והמגשרים נוכחים בתהליכים הפוליטיים, עליהם לשאוף להעצים את העם הפלסטיני בשטח, כולל פתיחת המעברים והבטחת חיים בכבוד לעם עזה. הוא הדגיש כי האחריות לסיוע לעם עזה אינה מוטלת אך ורק על הפלסטינים, וכי על גורמים אזוריים ומגשרים לעמוד בהתחייבויותיהם המוצהרות.
סוגיית הנשק אינה החלטה של תנועה אחת בלבד, אלא החלטה של כל הפלסטינים.
בחלק משמעותי מנאומו, התייחס קדומי לנושא פירוק חמאס מנשקו, ותיאר זאת כעניין עקרוני. הוא קבע כי לאורך ההיסטוריה, התנגדותם של עמי כבושים קשורה באופן בלתי נפרד לקיומו של הכיבוש, וכי נשק הוא אחד האמצעים הלגיטימיים להתנגדות נגד הכיבוש. לדבריו, עיקרון זה אינו ייחודי לפלסטין; כל חברה תחת כיבוש תתנגד כל עוד הכוח הכובש קיים, ותשתמש בכל האמצעים הזמינים, ובראשם נשק.
נציג חמאס העלה לאחר מכן את השאלה הבסיסית: מדוע העולם סובל כוח כובש שמאתגר את רצון הקהילה הבינלאומית? כוח שגם לאחר תום התקופה הקולוניאלית, נותר הכוח הכובש היחיד. הוא אמר כי שאלה זו אינה רק רטוריקה של חמאס או הפלסטינים, אלא גם דרישה של צעירים באירופה וברחבי העולם, המפקפקים מדוע נסבלים כוחות הכיבוש. קדומי הדגיש את הצורך לא להתפשר על קו ההתנגדות העקרוני, דהיינו הזכות להתנגד לכובש בכל האמצעים.
במקביל, הוא הצביע על רמת ה"ריאליזם" בעמדות חמאס, באומרו כי התנועה נוקטת עמדה חיובית כלפי תוכניות שמטרתן לעצור את המלחמה ולסיים את הטבח של תושבי עזה, משום שהמטרה היא לספק להם חיים בכבוד. עם זאת, קדומי הבהיר כי נושא הנשק אינו החלטה אישית, אלא יש ללמוד אותו ברמה הלאומית הפלסטינית. לדבריו, סוגיות אסטרטגיות, כגון קביעת גורל פוליטי, צורת הממשל בעזה, ביטחון ואפילו סוגיות הקשורות לנשק, יכולות להיבחן רק במסגרת החלטה קולקטיבית של כל הפלסטינים, ולא כתנאי המוטל מבחוץ. הוא הוסיף כי יש לאפשר תחילה לפלסטינים להקים מוסדות ומנגנונים פוליטיים משלהם כדי שיוכלו לדון ולקבל החלטות בכל נושא פוליטי, כולל גורל המדינה, בחירות, ביטחון ונשק.
נציג חמאס ציין כי נושא פירוק הנשק מעולם לא היה על סדר היום של השלב הראשון של ההסכם, וכי סעיפי ההסכם התמקדו בסיוע הומניטרי, נסיגת כוחות הכיבוש וכניסת משלחות סיוע. הוא סיכם כי מאחר שהתחייבויות אלה לא יושמו, העלאת נושא הנשק בשלב השני היא חסרת טעם. הוא גם הזכיר תקדימים היסטוריים: אף תנועת התנגדות, ללא קשר לדת או מוצא אתני, מעולם לא ויתרה על נשקה כתנאי מוקדם. במקרים רבים, לאחר קבלת העצמאות וגירוש הכובש, היכולת להתנגד הפכה לחלק מהסדרי הממשלה החדשה. קדומי תהה מדוע עיקרון היסטורי זה, המקובל על מדינות אחרות, אינו מיושם על הפלסטינים החיים תחת כיבוש כבר כמעט מאה שנה.
מה שקורה בגדה המערבית הוא חסר תקדים.
לאחר מכן, התייחס קדומי לתהליך הפסקת האש ולתנאי ההסכם, וקבע כי חמאס, מתוך אחריותו כלפי תושבי עזה, הגיב בחיוב לכל תוכנית המתמקדת בסיום המלחמה ובהריגת אזרחים. הוא הסביר כי ההסכם מורכב משני חלקים עיקריים: חלק דו-צדדי בין חמאס לישות הציונית, וחלק הקשור לאסטרטגיית פתרון פוליטי הכוללת את כל הפלסטינים ופלגיהם. לדבריו, מה שיושם בפועל הוא השלב הראשון, שכלל התחייבויות ברורות כגון הפסקת אש, הכנסת מזון וסיוע רפואי, הכנסת דלק, נסיגת כוחות הכיבוש והקלה על כניסתן של משלחות סיוע.
עם זאת, נציג חמאס הדגיש כי חלק גדול מהתחייבויות אלו לא יושם בשטח. בהתייחסו להמשך הפעולות הצבאיות, אמר כי הפרות נרשמות מדי יום, כולל התקדמות וחדירה של כלי רכב צבאיים, הפצצת בתים ברחבי רצועת עזה מצפון לדרום, מעצר אזרחים, הפגזות ארטילריות ופעולות חבלה. בינתיים, קדומי ספר את מספר השהידים והפצועים בתקופה שלאחר ההסכם, וציין כי אחוז גדול מהקורבנות היו ילדים, קשישים ונשים.
באשר לסיוע ולסחורות, הוא אמר כי על פי ההסכם, מספר מסוים של משאיות הנושאות מזון, אספקה רפואית ודלק אמור היה להיכנס לעזה מדי יום, כאשר מספר זה יעלה בהדרגה. עם זאת, הוא אמר כי כמות הסיוע הנכנסת לא הגיעה למספר המוסכם; למעשה, היא ירדה. קדומי הוסיף כי כניסת סחורות מסחריות ודלק מוגבלת ביותר, וכי תושבי עזה ממשיכים לסבול ממחסור חמור בחומרים אלה.
בהסבירו את המצב במעבר רפיח, אמר נציג חמאס כי מעבר זה נהרס למרבה הצער על ידי כוחות הכיבוש ולאחר מכן נכבש על ידי הצד המצרי, והוקם מעבר זמני נוסף, מה שהוביל להידרדרות בחייהם של התושבים. בהתייחסו לסגירות התקופתיות והחלקיות של המעבר, הוא אמר כי גם בימים בהם המעבר היה פתוח, אנשים וסיוע לא הורשו להיכנס באופן מלא ובהתאם להסכם; במקום זאת, הוטלו רשימות מגבילות.
קדומי דיבר גם על "הטעיית המתווכים והעולם", והוסיף כי שליחת מידע מטעה והצגת הערכות כוזבות מטעות את המתווכים ואת דעת הקהל העולמית. בהקשר אחר, הוא התייחס לסוגיית "כישלון הנסיגה של הכובשים", וקבע כי כוחות המשטר היו אמורים לסגת בהתאם לשלבים המוסכמים, אך נסיגות אלו לא התממשו בשטח, וחלק גדול מעזה נותר תחת כיבוש. משמעות הדבר היא שמספר משמעותי מתושבי עזה מתגוררים כעת באזור גיאוגרפי קטן בתוך שטח זה.
קדומי התייחס לאחר מכן לסוגיית "הוועדה הלאומית הפלסטינית" ולרעיון הקמת משלחת לאומית של טכנוקרטים פלסטינים ודמויות בלתי מפלגתיות. הוא אמר כי משלחת זו תוטל עליה שתי מטרות עיקריות: שיקום עזה וטיפול בצרכים הומניטריים, והכנה לבחירות. הוא הסביר כי הצעה זו נמצאת בדיונים מזה זמן, וכי נערכו פגישות רבות עם גורמים מצריים, טורקיים וקטארים. עם זאת, המכשול העיקרי טמון בהתנגדות ישראל לכניסת המשלחת לעזה. קדומי סיכם כי מכשולים אלה מראים כי לסיעת השלטון בתל אביב חסר הרצון הפוליטי להשיג שלום אמיתי, וכי מה שנדון בחוגים האקדמיים חסר תוצאות מעשיות.
הגדה המערבית וירושלים: דוקטרינת "העובדות הבלתי הפיכות" ושינוי זהות
בחלק האחרון, קדומי התייחס להתפתחויות בגדה המערבית ובירושלים, וקבע כי כדי להבין כראוי את המציאות באזורים אלה, יש להתייחס למספר סוגיות מהותיות. הוא תיאר את הנקודה הראשונה כ"חסרת תקדים" בהתפתחויות הנוכחיות, והסביר כי מה שקורה בגדה המערבית ובירושלים כיום אינו אירוע חולף, וגם לא קשור רק לנוכחות של דמות קיצונית בממשלת תל אביב. אלא, זהו תוצר של דוקטרינה פוליטית וביטחונית המבוססת במשך שנים על יצירת "עובדות חדשות בשטח" ולאחר מכן ביסוס בסיס משפטי להן. הוא הדגיש כי דוקטרינה זו פועלת באופן שאינו ניתן להיפוך.
נציג חמאס דיבר על הרחבת בניית ההתנחלויות ועל הגידול במספר המתנחלים, ותיאר זאת כמשרת אג'נדה שמטרתה להשיג עליונות מספרית ולבסס את נוכחותה באזור הגיאוגרפי הרחב ביותר האפשרי. הוא דיבר גם על "הסלמת הטרור היהודי" בצורה של פיגועים מאורגנים ונרחבים המבוצעים על ידי צעירים ומתנחלים. הוא תיאר את ההתקפות ככוללות הצתה, הרס תוצרת חקלאית וניסיונות לבסס את השליטה על אדמות, כולם מלווים בתמיכה או שותפות מצד הצבא הישראלי. קדומי הוסיף כי פעולות אלה חופפות לפשיטות צבאיות מתמשכות על ערים וכפרים בגדה המערבית, כמו גם להפעלת ארגונים המפעילים לחץ ומטילים הגבלות כלכליות על הפלסטינים.
באזור ירושלים, קדומי הזהיר מפני הפשיטות החוזרות ונשנות והניסיונות לכפות הסדרים חדשים, וקבע כי מדיניות המשטר בירושלים שואפת לשנות את זהותה הדתית וההיסטורית של העיר ולכפות בכוח חלוקות זמניות ומרחביות. הוא הדגיש את הצורך לטפל בנושא זה ברצינות וקבע כי שתיקתם של המוסדות הבינלאומיים בנוגע לפעולות אלה אינה מקובלת.
בתגובה לשאלה על שמועות על העברת משרדי חמאס מקטאר או טורקיה, הצהיר קדומי כי יחסי חמאס עם קטאר וטורקיה הם "טובים ואחווים", כי משרד דוחא פעיל ונגיש, וכי ביקורים אזוריים של מנהיגים אינם מעידים על מעבר מוחלט של המשרדים.
בנוגע לציפיות התנועה מההסכם ולפוטנציאל שלו לסייע לעם הפלסטיני, הצהיר נציג חמאס גם: "לפני הסכם זה, הציפיות שלנו ממדינות אסלאמיות, במיוחד אלו בעלות השפעה פוליטית ודיפלומטית, היו גבוהות. כעת, איננו מצפים להרבה, וגם לא מקווים שהסכם זה יתרום לסיוע לעם הפלסטיני."
בהתייחסו לעמדת ישראל בנוגע להסכם, אמר: "ידענו מההתחלה שאין ערובה למנוע מישראל להפר את הפסקת האש, אך נכנסנו למשא ומתן על סמך מה שאנו רואים כעמדה נכונה."
קדומי המשיך: "ישראל הפכה לנטל על המערכת הבינלאומית, וההגנה עליה הפכה ליקרה יותר ויותר עבור תומכיה." אפילו באמריקה מתנהל ויכוח על הלגיטימיות של שימוש בכספי משלם המסים האמריקאי לתמיכה בישראל. כיום, דעת הקהל מתנגדת לישראל יותר מאי פעם, וכל הפרה של הפסקת האש עלולה להגביר עוד יותר את ההתנגדות הזו.
נציג חמאס סיכם את דבריו והדגיש: "איננו מצפים שהתנהגותו של בנימין נתניהו תשתנה באמצעות השפעה אמריקאית, אך המשכנו במשא ומתן במטרה להשיג את הזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני. אם ההסכם יופר, נמשיך את ההתנגדות בכל התחומים".
נור ניוז