כאשר מעריכים את מצב הביטחון במפרץ הערבי ובמיצרי הורמוז, שני אינדיקטורים זוכים בדרך כלל לתשומת לב רבה: כמות הנפט הגולמי הזורם דרך המיצר ומחיר הנפט העולמי. בעוד אינדיקטורים אלה חשובים, הם אינם מספיקים כדי להעריך את העומק האמיתי של משבר האנרגיה. המצב בנוגע למוצרי נפט מזוקקים הוא אינדיקטור מכריע יותר, שכן סולר, בנזין ודלק סילוני קשורים ישירות לתחבורה, ייצור וחיי היומיום של אנשים. נכון לעכשיו, פער המחירים של מוצרים מזוקקים בהשוואה לנפט גולמי, המכונה הפרש הזיקוק, הגיע לשפל של כל הזמנים, ואף מתקרב ל-100 דולר לחבית בשוק הסולר. במקביל, יצוא הסולר מרוסיה, המזרח התיכון ואסיה ירד, והשוק העולמי מתמודד עם מחסור גובר במוצר זה. משמעותה של התפתחות זו טמונה בעובדה שמשבר הורמוז כבר אינו רק משבר "אספקת נפט גולמי", אלא משבר כושר הזיקוק והגישה למוצר זה. הנזק שנגרם לבתי הזיקוק הרוסיים במהלך מלחמת אוקראינה, סגירת בתי זיקוק אזוריים, גישה מוגבלת לחומרי גלם לזיקוק והפחתת תנועת הספנות דרך מצר הורמוז, כולם שיבשו את שרשרת האספקה. מצב זה הפך את רוסיה, ספקית מרכזית של בנזין לשוק העולמי, ליבואנית נטו. בעוד שמחירי הנפט הגולמי עשויים להיראות יציבים יחסית בהתחשב בחומרת השיבוש, מחירי הסולר, הבנזין ודלק הסילוני הגיעו לשיאים חסרי תקדים. כאן, משבר האנרגיה גולש מהשווקים הפיננסיים לכלכלה הריאלית. דיווחים אחרונים מצביעים גם על הגבלות מחמירות על אספקת סולר ועל מאמצי ארצות הברית להבטיח חומרי גלם לבתי הזיקוק שלה ממקורות מרוחקים יותר.
התנהגותה של סין היא גורם מכריע במשוואה זו. נתונים סטטיסטיים רשמיים מראים כי יבוא הנפט של סין עלה ל-8.41 מיליון חביות ליום ביולי, אם כי עדיין נמוך יותר משנה שעברה. סין כבר ספגה חלק מלחצי השוק בשלב המוקדם יותר של המשבר על ידי הפחתת הביקוש שלה. אך בשוק הנפט הפיזי, מידע מסוחרים גדולים הפעילים במכירת נפט גולמי מהמפרץ הערבי מצביע על עלייה בביקוש הסיני במהלך אוגוסט. בעוד שמידע זה טרם בא לידי ביטוי בסטטיסטיקות חודשיות רשמיות או בדוחות בינלאומיים פומביים, הייתה לו השפעה מעשית על השוק. על פי מידע זה, מחיר המכרז למשלוחים בכמה עסקאות עלה בכ-2 דולר לחבית ביום אחד. אם מגמה זו תימשך, הדבר יביא לתחרות מוגברת על משלוחים זמינים, ובכך יפעיל לחץ נוסף על מחירי הנפט הגולמי ומוצרי הזקוק. מצב זה מקבל משמעות אסטרטגית גדולה יותר בהשוואה למצב הכלכלה האמריקאית. הצמיחה הכלכלית של ארה"ב הואטה ל-1.5% ברבעון השני של 2026, לעומת 2.1% ברבעון הראשון. בשווקים הפיננסיים, ב-13 באוגוסט נערך מכרז של 25 מיליארד דולר באג"ח ממשלתיות ל-30 שנה, עם תשואה של 5.216%. מחיר המכרז של אג"ח אלו הגיע לרמתו הגבוהה ביותר מאז 2001. בינתיים, הגירעון התקציבי הגיע ל-432 מיליארד דולר ביולי, בעוד שהגירעון המצטבר לשנת הכספים הסתכם בכ-1.8 טריליון דולר.
באקלים כלכלי זה, מחירי אנרגיה גבוהים עלולים לעורר זעזוע רב-גוני: מחירי הסחורות יעלו, האינפלציה תישאר גבוהה, הפדרל ריזרב יהסס להוריד את הריבית, והריביות לטווח ארוך יישארו גבוהות. כתוצאה מכך, עלות המימון הממשלתי ושירות החוב יגדלו. לכן, עלויות המלחמה עבור וושינגטון אינן מוגבלות לתחום הצבאי אלא יכולות לכלול גם עלויות פיננסיות, אינפלציוניות ופוליטיות.
בהקשר זה, איומו האחרון של דונלד טראמפ להטיל "לחץ כלכלי מקסימלי" על איראן, יחד עם לחץ מוגבר על מיצרי הורמוז, מציג פרדוקס אסטרטגי. ארצות הברית עשויה להיות מסוגלת להפחית עוד יותר את הכנסותיה של איראן, אך צעדי התגמול ימשיכו לשבש את אספקת האנרגיה, וחלק משמעותי מעלות הלחץ הזה יישא על השוק העולמי, ובסופו של דבר, על הצרכן האמריקאי.
ארצות הברית עשויה להיות מסוגלת להפעיל לחץ נוסף על הכנסותיה של איראן, אך התגובה תמשיך לשבש את אספקת האנרגיה, וחלק משמעותי מעלות הלחץ הזה יגולגל על השוק העולמי, ובסופו של דבר, על הצרכן האמריקאי.
טראמפ עצמו הודה כעת בפומבי בעליית מחירי הדלק, ומתאר אותה כעלות שהאמריקאים חייבים לשאת בה, בעוד שדיווחים אחרונים מצביעים על חוסר שביעות רצון פנימי גובר ולחץ פוליטי הנובעים מהמלחמה וממחירי הדלק.
כאן, בחירות האמצע בנובמבר יהפכו למכשול מרכזי עבור וושינגטון. השפעות המלחמה, שהיו אמורות להגביר את הלחץ על איראן, חזרו לרדוף את הממשל, כאשר מחירי הדלק, האינפלציה, כוח הקנייה והביצועים הכלכליים של הממשלה הופכים למוקד תשומת הלב לקראת הבחירות. שני שלישים מהאמריקאים מתנגדים למלחמה בסקר שנערך לאחרונה, והלחץ הכלכלי שהיא תגרום הפך לפגיעות עבור הרפובליקנים.
בהקשר זה, עתיד המלחמה לא צריך להימדד אך ורק על פי יכולתו של כל צד לפתוח במתקפה, אלא חשוב מכך, על פי היכולת לשאת בעלות אותה מתקפה. אם המלחמה תהפוך למלחמת התשה, הזמן עשוי להפוך לגורם המכריע. איראן תתמודד עם לחץ כלכלי חמור, אך ארצות הברית תצטרך גם לנהל את עלויות האנרגיה, האינפלציה, הריביות, החוב והבחירות בו זמנית. לעומת זאת, אם וושינגטון מבקשת להסלים את הלחץ במהירות, עליה להכיר בסיכון של שיבושים מחודשים באנרגיה שעלולים לגרום לזעזוע כלכלי.
לפיכך, משוואת המלחמה עוברת מ"היכולת להפעיל לחץ" ל"יכולת לעמוד בלחץ הדדי". טראמפ יכול לאיים להגביר את הלחץ הכלכלי על איראן, אך ככל שלחץ זה יזרום יותר דרך צינורות אנרגיה ומצרי הורמוז, כך גדל הסיכוי שהוא ישפיע כנגד ארצות הברית מבחינה כלכלית ואלקטורלית.
אולי המדד החשוב ביותר למצב בהורמוז אינו עוד מספר חביות הנפט שעוברות דרכו, אלא כמות הדולרים שמשבר זה יוסיף למחירי הסולר, הבנזין ודלק הסילוני, והמידה שבה עליית מחירים זו תרוקן את כוחה הכלכלי והפוליטי של ארצות הברית. בהקשר זה, הסכסוך אינו עוד רק תחרות למדידת כוחם הצבאי של הצדדים המעורבים, אלא גם הפך למבחן לחוסנו הכלכלי והפוליטי של טראמפ לקראת הבחירות בנובמבר.
נור ניוז