רויטרס דיווחה כי הגירעון התקציבי הפדרלי של ארה"ב הגיע ל-432 מיליארד דולר ביולי 2026, הרמה הגבוהה ביותר שנרשמה אי פעם באותו חודש. נתון זה מביא את הגירעון המצטבר לשנת הכספים 2026 לכ-1.8 טריליון דולר, נתון אליו הגיע חודשיים לפני סוף השנה הכספית. רויטרס דיווחה גם כי הוצאות הממשלה ביולי עלו ב-22% משנה לשנה ל-766 מיליארד דולר. גם לאחר התאמה לעיתוי של חלק מהתשלומים, הגירעון החודשי עמד על כ-333 מיליארד דולר, עדיין גבוה ב-18% מהשנה הקודמת.
נתונים אלה מקבלים משמעות נוספת כאשר בוחנים את מסלול הריבית בארצות הברית. משרד התקציב של הקונגרס (CBO) צופה כי עלויות הריבית נטו על החוב הפדרלי יעלו על טריליון דולר עד 2026 וימשיכו לעלות ככל שנטל החוב ושיעורי הריבית יעלו. ה-CBO הזהיר כי עלויות ריבית גבוהות יותר יגבילו את יכולתה של הממשלה להגיב למשברים בלתי צפויים, לחזק את ההגנה הלאומית או לעורר את הכלכלה. תמונה פיננסית זו עומדת בניגוד מוחלט לנרטיב הכלכלי של דונלד טראמפ על פריחה כלכלית יוצאת דופן והישגים כלכליים חסרי תקדים, לפחות מבחינת כספי הציבור. כמובן, לא ניתן למדוד את הכלכלה האמריקאית אך ורק על פי התקציב שלה; שוק המניות נמצא בשיאים כלא, וכמה אינדיקטורים של ייצור ותעסוקה עדיין מצביעים על כך שהכלכלה האמריקאית פורחת. עם זאת, פער זה מסבך את העניינים: כלכלה חזקה בכמה אינדיקטורים של שוק מתמודדת עם גירעונות, חובות ועלויות מימון עולות במאזן הממשלה. סוכנות הידיעות AP אישרה לאחרונה, בניתוח טענותיו הכלכליות של טראמפ, כי חלק מהנרטיב שלו אינו תואם את המציאות המורכבת יותר של הכלכלה האמריקאית, וכי שביעות הרצון הציבורית מהניהול הכלכלי של הממשל נמוכה גם היא.
אך חשיבותו של מצב זה מוגברת בהשוואה לסוגיה האיראנית. ארצות הברית לא רק מתמודדת עם משבר פיננסי או אתגר גיאופוליטי נפרד, אלא גם עם התכנסות של לחצים פיננסיים ומלחמה יקרה ולא ודאית.
טראמפ יזם את המלחמה עם איראן מתוך הנחה שלחץ צבאי יכריח את טהרן לקבל את דרישותיה המרביות של וושינגטון, ובסופו של דבר יספק לנשיא הישג פוליטי להציג, במיוחד ערב הבחירות לקונגרס, באופן פנימי. עם זאת, התנגדותה המתמשכת של איראן ויכולתה להגיב שינו את המשוואה. דיווחים שפורסמו על המלחמה מצביעים על כך שהעלות הישירה של פעולות ארה"ב הגיעה ל-37.5 מיליארד דולר עד סוף יולי, והעומס על משאבי ארה"ב ומלאי הנשק התעצם. רויטרס דיווחה גם על חששות הפנטגון לגבי דלדול המשאבים הצבאיים והשפעתם על מוכנות הכוחות. בנסיבות אלה, וושינגטון ניצבת בפני פרדוקס אסטרטגי: כוח צבאי הוכח עד כה כבלתי מספיק להשגת התוצאה הפוליטית הרצויה, אך השימוש המורחב בו יגרור אחריו עלויות משמעותיות.
לכן, אין לנתח את איומיו החוזרים ונשנים של טראמפ לפתוח במלחמה רחבה יותר אך ורק בהקשר של כוח צבאי אמריקאי. השאלה החשובה ביותר היא האם הכלכלה והתקציב האמריקאי יכולים לקיים מלחמה שלא ניתן לסיים במהירות ובזול.
ארצות הברית אולי תוכל לממן מבצע צבאי גדול, אך הבעיה טמונה בעלות האלטרנטיבה ובקיימות הפיננסית של מלחמה כזו.
מלחמה ממושכת עם איראן כרוכה ביותר מאשר רק הפצצות ופעולות אוויריות; היא כרוכה גם בהחלפת טילים ותחמושת משומשים, פריסת חיילים, הגנה על בסיסים אזוריים, הגנה על נתיבי שיט, תמיכה בבעלות ברית, פיצוי על נזקי ציוד וטיפול בהשלכות של שיבושים בשוק האנרגיה - כל אלה מוסיפים עלויות משמעותיות. אם הסכסוך יימשך, עלויות אלו עלולות להפוך לנטל מתמשך על התקציב.
מצד שני, מלחמה עם איראן עלולה לפגוע ישירות בכלכלה, אותה טראמפ מתאר כמצב הטוב ביותר אי פעם. מחירי אנרגיה גבוהים יותר, לחצים אינפלציוניים ושיבושים בנתיבי סחר עולמיים עלולים להגדיל את העלויות המקומיות של המלחמה עבור הצרכן האמריקאי. כפי שדיווח סוכנות הידיעות AP, האינפלציה בארצות הברית נותרה מעל ליעד של הפדרל ריזרב, ומלחמת איראן ומחירי האנרגיה תורמים ללחצי המחירים.
לכן, השאלה האמיתית העומדת בפני טראמפ אינה עוד, "האם הוא יכול לפתוח במלחמה בקנה מידה כולל?" אלא, "האם הוא יכול לפתוח במלחמה שהוא יצטרך לשלם עבורה ללא הגבלת זמן?"
כאן, מצבה הפיננסי של אמריקה הופך לגורם מרתיע בחישובי מלחמה. גירעון חודשי של 432 מיליארד דולר, גירעון מצטבר המתקרב ל-1.8 טריליון דולר, תשלומי ריבית העולים על טריליון דולר והוצאות צבאיות גוברות, יחד עם מלחמת התשה, כולם מגבילים קשות את מרחב התמרון האסטרטגי של וושינגטון והופכים פעולות רבות לבלתי אפשריות.
בנסיבות כאלה, איום המלחמה נותר כלי ללחץ פוליטי; עם זאת, הפיכת איום זה למלחמה בקנה מידה כולל היא עניין אחר לגמרי. אולי זו הסיבה שחולשתה האמיתית של אמריקה מול איראן אינה טמונה בחוסר כוח ההרס שלה, אלא ביכולתה המוגבלת לשאת בעלויות של סכסוך שאיראן עלולה להפוך ממבצע צבאי קצר למלחמת התשה יקרה.
כאן טמונה הסתירה המרכזית: אם הכלכלה האמריקאית היא "הטובה ביותר שהייתה אי פעם", מדוע הממשלה הפדרלית, בעיצומה של אחת המשברים הפיננסיים הגדולים ביותר שלה, מוציאה כסף על מלחמה שטרם השיגה תוצאות פוליטיות התואמות את היעדים המוצהרים של וושינגטון?
אולי הבעיה של טראמפ אינה היכולת להתחיל מלחמה, אלא היכולת לסיים אותה במחיר סביר; ושני הדברים הללו אינם תואמים במקרה של איראן.
נור ניוז