לציון 250 שנה לעצמאות ארה"ב, שלושת הנשיאים לשעבר - ג'ורג' וו. בוש, ברק אובמה וביל קלינטון - במאמץ משותף לכתוב מאמרים המדגישים את ההיבטים החיוביים של קודמיהם, נמנעו מלהזכיר ישירות את דונלד טראמפ וג'ו ביידן. גישה זו לא הסתירה את השפעת המשברים הפוליטיים הנוכחיים בארצות הברית על פרויקט זה, שלכאורה אינו מפלגתי.
על פי הוושינגטון טיימס, הפרויקט, שכותרתו "במרדף", איחד את ג'ורג' וו. בוש, ברק אובמה וביל קלינטון ככותבי מאמרים, יחד עם עשרות היסטוריונים, לציון 250 שנה להקמת ארצות הברית. על פי העיתון האמריקאי, בעוד שכל 43 נשיאי ארה"ב לשעבר (למעט ג'ו ביידן ודונלד טראמפ) זכו לשבחים או ביקורת בקובץ זה, מה שבולט יותר מתוכן המאמרים הוא ההדרה המכוונת של הנשיא הנוכחי על ידי שלושת אלה.
בין המאמרים שפורסמו, ג'ורג' וו. בוש מתח ביקורת מפורשת על הפיתוי "להיאחז בשלטון". במאמרו, בוש הזכיר במפורש את ג'ורג' וושינגטון, הנשיא הראשון של ארצות הברית, ותיאר אותו כאלוף ענווה על כך שוויתר מרצונו על השלטון פעמיים. הוא כתב, "הנשיא הראשון שלנו היה יכול להישאר בשלטון, אך פעמיים הוא סירב במודע, ובכך קבע סטנדרט לכל הנשיאים שבאו אחריו". משפטים אלה, מבלי להזכיר ישירות את טראמפ, מזכירים את היסוסו לוותר על השלטון לאחר תבוסתו בבחירות 2020 ואת הצהרותיו האחרונות לפיהן ניסיונו להגיע לכהונה שלישית אינו חוקתי.
מצד שני, הגנרל בדימוס סטנלי מק'קריסטל, מפקד הכוחות האמריקאים לשעבר באפגניסטן, מציין במאמרו על יוליסס ס. גרנט, הנשיא ה-18 של ארצות הברית, כי הוא הדגיש את מחויבותו ל"עקרונות מעל אמביציה אישית" ואת התנגדותו ללחצים שיובילו אותו "להיות נאמן לאדם ולא לחוקה", והזהיר את מנהיגי הצבא מפני לחצים כאלה. הערות אלה מתפרשות כהתייחסות מרומזת להתעקשותו החוזרת ונשנית של הממשל הנוכחי על נאמנות אישית מצד פקידים פדרליים. התמקדות זו בנאמנות אישית מודגמת על ידי דרישותיו החוזרות ונשנות של טראמפ לנאמנות מצד פקידי הממשל שלו. מק'קריסטל מזהיר כי "הפיתוי לרתום מוסדות לשירות כוח אישי" אינו ייחודי לתקופתו של גרנט, וכי העתיד עדיין תלוי בבחירת מנהיגים בין שלטון החוק לנאמנות אישית.
הפרויקט, בראשות קולין שוגן, מנהל הארכיון הלאומי לשעבר, מדגיש את אופיו הלא מפלגתי לחלוטין. ג'ורג' וו. בוש, ברק אובמה וביל קלינטון, יחד עם עשרות היסטוריונים וסופרים, תרמו מאמרים על 43 נשיאים ו-30 נשים ראשונות. שוגן, שפוטר על ידי טראמפ בשנה שעברה ללא הסבר, הדגיש את הצורך להימנע ממפלגתיות, באומרו: "כל המשתתפים לקחו את המשימה הזו ברצינות רבה. המשימה שלנו היא ללמוד מ-250 שנות היסטוריה אמריקאית, מהצלחותיה וכשלונותיה, לתכנן את ההווה והעתיד".
הוא הצביע על קבלת הפנים הציבורית הנרחבת של הפרויקט, שצברה יותר ממיליון צפיות במאמרים ו-160,000 הורדות פודקאסט, כעדות לצמאונו של הציבור לנרטיב היסטורי לא מפלגתי. עם זאת, הוושינגטון טיימס מציין כי האקלים הפוליטי הנוכחי מטיל צל על הפרויקט, במיוחד משום שהמאמרים מדגישים לעתים קרובות את כישלונות הנשיאים לצד הישגיהם - גישה הסותרת ישירות את קריאותיו של טראמפ למוסדות תרבות פדרליים לדבוק בפרשנויות "פטריוטיות" של ההיסטוריה האמריקאית.
שוגן, שטרם קיבל נימוק לפיטוריו, מתח ביקורת על הבית הלבן על המהלך ועל כך שלא יידעה את הקונגרס, ותיאר את תפקיד מנהל הארכיון הלאומי כ"לא מפלגתי". טראמפ מתח תרעומת זה מכבר על הארכיון הלאומי על שהעביר את מקרה השמירה הבלתי חוקית של מסמכים מסווגים למשרד המשפטים, למרות ששוגון לא הועסק על ידי הסוכנות באותה תקופה.
בינתיים, חיבורו של ביל קלינטון על תיאודור רוזוולט, המתמקד בהתפתחות תנועת "אנחנו העם" אל מול כוח תאגידי תוך הזכרת דעותיו הגזעניות של רוזוולט נגד שחורים ואילידים אמריקאים, הוא דוגמה נוספת לנרטיב רב-גוני של הפרויקט. ברק אובמה כתב גם חיבור על אברהם לינקולן, ונשיא בית המשפט העליון ג'ון רוברטס כתב חיבור על ויליאם הווארד טאפט. הילרי קלינטון (אשתו של ביל קלינטון) ומישל אובמה כתבו כל אחת חיבורים על אלינור רוזוולט וז'קלין קנדי, בהתאמה.
סרט תיעודי על הסדרה מתוכנן לשידור ב-PBS בסתיו הקרוב. מארגני הפרויקט טענו כי טראמפ וביידן הוצאו מרשימת הנשיאים משום שהם "צעירים מדי לשפוט את ההיסטוריה" - הסבר שלא מנע פרשנות פוליטית להשמטה בולטת זו.
נור ניוז