קבוצת נורניוז הבינלאומית: מתקפת המזל"ט האוקראינית על צינור הגז הרוסי לאירופה, בתקופה בה היבשת מתמודדת עם אחד הרגעים הרגישים ביותר שלה מבחינת ביטחון ואנרגיה, מעלה שאלות לגבי המטרות שקייב מנסה להשיג באמצעות פעולותיה הפרובוקטיביות. בולגריה הודיעה כי מזל"ט אוקראיני כיוון את צינור הגז הטרנס-בלקני, הנתיב המוביל גז רוסי מטורקיה לאירופה; פעולה שעלולה להחריף את משבר האנרגיה של אירופה.
המתקפה הגיעה בתקופה בה אירופה מתמודדת עם לחצים כלכליים ואנרגטיים גוברים, במקביל להשלכות המלחמה האוקראינית וההתפתחויות המתוחות במערב אסיה. מנקודת מבט זו, פגיעה בתשתיות אנרגיה חיוניות אינה רק פעולה צבאית; זה יכול להיות חלק מאסטרטגיה להסלמת המתיחות, להגבלת האפשרויות הדיפלומטיות של אירופה ולאלץ את היבשת להמשיך ולתמוך בקייב.
קריאות רמות כדי לכסות על כשלים בשדה הקרב
ביצועיו של זלנסקי בשנים האחרונות הראו שבכל פעם שמתגברים לחץ פוליטי, שערוריות פיננסיות או נסיגות בשדה הקרב, קייב פונה לפעולות מתוקשרות יותר והאשמות רחבות יותר, החל מטענות לתמיכה רוסית ועד להתקפות על תשתיות אנרגיה ופעולות מסוכנות עמוק בתוך שטח רוסיה.
ניתן לפרש גם את ההתקפה על ספינות ליד מסוף הצינורות הימיים בים הכספי ואת פיצוץ צינור נורד סטרים בהקשר זה; לפעולות אלו היו השלכות לא רק בשדה הקרב אלא גם על ביטחון האנרגיה האירופי.
בימים האחרונים, הסלמת ההתקפות על תשתיות האנרגיה הרוסיות באוקראינה התרחשה במקביל ללחץ פוליטי וכלכלי על זלנסקי, שינויים במבנה הצבאי והפוליטי של קייב, והתקדמות רוסית מתמשכת בכמה חזיתות. בנסיבות כאלה, הפגנת כוח צבאית עשויה להיות ניסיון להסיט את תשומת הלב הציבורית מבעיות פנימיות ומכשלים בשדה הקרב; עם זאת, המחאות העממיות באוקראינה מראות כי טקטיקות אלו אינן יעילות עוד כפי שהיו פעם.
אירופה: קורבן לסחיטה המתמשכת של קייב
אירופה סיפקה לאוקראינה סיוע כספי וצבאי בסך כ-200 מיליארד דולר, ובמקביל טענות לשימוש בנכסים רוסיים למימון המלחמה. עם זאת, המשברים הכלכליים והאנרגטיים הפכו את האקלים הפוליטי האירופי לרגיש יותר להמשך הסיוע לקייב, והאפשרות של משא ומתן עם מוסקבה נלחשת בתדירות גבוהה יותר מאי פעם.
באקלים זה, כל פעולה שמסלימה את המתיחות בין רוסיה לאירופה משרתת למעשה את האינטרסים של אלו המעדיפים מלחמה מתמשכת על פני משא ומתן. את ההתקפה על צינור נורד סטרים, הטענות על טיסות מזל"טים רוסיות מעל אירופה, וכעת גם את התקיפה נגד צינור הגז, ניתן לראות כחלק מניסיון להרחיב את הקרע בין אירופה לרוסיה.
מהלך פעולה זה נתמך, כמובן, על ידי כמה ממשלות אירופאיות; מדינות הרואות בהמשך המלחמה הזדמנות לחזק את התעשיות הצבאיות שלהן ולהזין את מרוץ החימוש. בינתיים, במקום להפוך לשחקן עצמאי, אירופה משלמת מחיר כבד על החלטות שאינן בהכרח לטובתה.
מוושינגטון לתל אביב: עסקה על חשבון הביטחון האירופי
בניגוד להבטחות הראשוניות לסיים את המלחמה באוקראינה, ממשל טראמפ נכשל בהתאמת דרך ברורה לשלום בשטח, ובשבועות האחרונים נראו סימנים לתמיכה צבאית אמריקאית מוגברת בקייב. במקביל, המשך המלחמה באוקראינה עשוי להיות כלי בוושינגטון משתמשת כדי להפעיל לחץ על אירופה, לבלום את רוסיה וסין ולחזק את התלות הביטחונית של מדינות אירופה.
קייב, התלויה במידה רבה בנשק ומערכות הגנה מערביות, עשויה לבקש לגייס תמיכה נוספת מוושינגטון על ידי הגברת הלחץ על רוסיה והסלמת המתיחות בין מוסקבה לאירופה. הצהרותיו האחרונות של זלנסקי על ניסיון להגיע להסכם עם ארצות הברית על ייצור טילי יירוט ומערכות פטריוט הן עדות לתלות הגוברת הזו.
בנוסף לארצות הברית, הקשר ההדוק בין זלנסקי לנתניהו סיבך עוד יותר את המשוואה. פריסת מכ"מים מתוצרת ישראל באוקראינה, ושיתוף פעולה צבאי ורחפנים בין תל אביב לכמה מדינות באזור, מצביעים על הרחבת קשרי הביטחון בין הצדדים הללו.
מנקודת מבט זו, התקפה על תשתית האנרגיה הרוסית עשויה להיות יותר מסתם צעד טקטי; היא עשויה אף להיות חלק מסדרה של אירועים שנועדו להאריך את המלחמה, להסיט את תשומת הלב הציבורית ממשברים פוליטיים וצבאיים, לחנוק ערוצים דיפלומטיים ולהטיל עלויות מופרזות על אירופה.
בסופו של דבר, מצב זה חושף באופן בוטה את הפער בין האינטרסים האירופיים לבין משחק הכוחות שמנהלות ארצות הברית ובעלות בריתה; פער שככל שהמלחמה תימשך, יטיל את נטל העלויות שלו באופן ישיר על כתפי אזרחי אירופה. זלנסקי ונתניהו, כל אחד במיקומו הגיאוגרפי, קשרו את הישרדותם הפוליטית להמשך המשבר; אך אירופה היא זו שמשלמת את המחיר במשחק הזה, מבחינת אנרגיה, ביטחון וכלכלה.
נור ניוז