ניתוח הנרטיב המטעה של וושינגטון על שיחות הורמוז

עם התפשטות החדשות על השיחות בין איראן לעומאן בנוגע להסדרים לניהול וניטור התנועה הימית במצרי הורמוז, צץ גל של הייפ תקשורתי בכלי התקשורת האמריקאיים והמערביים, במטרה ספציפית: לרמוז שסגירת מצר הורמוז הייתה בסך הכל מחלוקת על אופן ניהול וניטור תנועת ספינות, וכי נושא זה, עם השיחות המתמשכות בין טהרן למוסקט, על סף פתרון.
בעוד שנרטיב זה עשוי להיראות מבטיח לשוקי האנרגיה העולמיים ולדעת הקהל המערבית, הוא אינו מציג תמונה מלאה של הסיבות האמיתיות שהניעו את איראן לסגור את מצר הורמוז.
מה שמתרחש כעת בין איראן לעומאן הן שיחות דו-צדדיות בנוגע להסדרי מעבר ספינות, בטיחות ימית ומנגנונים לניהול התנועה הימית במצרי הורמוז. שיחות אלו אינן חדשות ואינן בלתי צפויות; כשתי מדינות חוף על נתיב מים זה, איראן ועומאן מתייעצות באופן טבעי בנושאים טכניים ומנהליים הקשורים לתנועת ספינות. מנקודת מבט זו, עקרון המשא ומתן אינו רק יוצא דופן אלא חיוני לניהול אחת מנקודות המחלוקת הימיות החשובות בעולם.
עם זאת, הנקודה שבה הנרטיב התקשורתי האמריקאי סוטה מהמציאות היא כאשר משא ומתן טכני זה הופך למסקנה ש"פתיחה מחדש של מיצרי הורמוז היא בלתי נמנעת".
וושינגטון מנסה כעת לצמצם את סוגיית הורמוז לעניין טכני בלבד, שכן בכך ארצות הברית תשתחרר מאחריות פוליטית וביטחונית למשבר. אם נרטיב זה היה מתקבל, היה נוצר הרושם שכמה פגישות בין מומחים מטהראן וממוסקט יספיקו כדי לפתור את כל הבעיות, בעוד שהנושא משתרע הרבה מעבר להסדרים גרידא למעבר ספינות.
מנקודת מבטה של ​​טהראן, סגירת מיצרי הורמוז היא תוצאה של סדרה של התפתחויות פוליטיות וביטחוניות, ולא רק מחלוקת על שיט ימי. לכן, הוראות הבנה של אסלאמאבאד נותרות בעלות חשיבות עליונה. בהקשר זה, סוגיות כגון שחרור משאבים כספיים איראניים, יישום מלא של התחייבויות הפסקת האש בלבנון ויישום ההתחייבויות הקשורות לביטחון וניהול מיצרי הורמוז, כפי שמודגש בסעיף 5 להבנה של אסלאמאבאד, הן בין העניינים הלא פתורים.
בנסיבות אלה, התוצאה ברורה: גם אם איראן ועומאן יגיעו להסכם מקיף על מנגנון למעבר ספינות, המצב במצר הורמוז לא בהכרח ישתנה. הסכם טכני הוא תנאי הכרחי לניהול התנועה הימית, אך הוא אינו מספיק לפתיחה מחדש של המצר.
במילים אחרות, משא ומתן בין טהרן למוסקאט יכול לקבוע את נתיבי השיט, אך ההחלטה להפעיל נתיבים אלה תלויה במשתנים פוליטיים וביטחוניים רחבים יותר. לכן, אלו המדברים כיום על "פתיחה מחדש קרובה של הורמוז" מקשרים למעשה בין שתי סוגיות שונות: הראשונה היא הניהול הטכני של התנועה הימית, והשנייה היא פתרון המחלוקות הפוליטיות והביטחוניות בין איראן לארצות הברית.
מניתוח זה, שתי סוגיות אלה אינן רק שונות; הן נמצאות באופן מהותי ברמות שונות. מסיבה זו, המשא ומתן בין איראן לעומאן הוא דו-צדדי ואין לפרש אותו כתחילתו של הסכם בין טהרן לוושינגטון.
אם מצר הורמוז יחזור לשגרה, הדבר לא יושג רק על ידי הסכמה על נתיבי שיט או מנגנון להכוונת ספינות. השגת מטרה זו תלויה בפתרון הגורמים הפוליטיים והביטחוניים שהובילו למשבר, ובנקיטת צעדים מצד ארצות הברית לתיקון התנהגותה של איראן ולהבטחת עמידתה בהתחייבויותיה הצפויות.
לכן, מה שקורה היום הוא משא ומתן לניהול השיט במצרי הורמוז, לאו דווקא משא ומתן לפתיחה מחדש. התעלמות מהבחנה זו היא אותה טעות שחלק מכלי התקשורת מקדמים, בין אם במודע ובין אם שלא במודע; טעות שעלולה להוביל לתפיסה מוטעית לגבי טבעה האמיתי של סוגיית הורמוז בעיני הציבור והשווקים העולמיים.