בין מלחמה באיראן למשבר מימון: התפתחויות סוערות מאחורי הקלעים בבחירות למפלגה הדמוקרטית

הפריימריז הדמוקרטיים ב-2026 אינם רק מרוץ לסדר את המפלגה בתוך משברים גדולים; הם מבחן פוליטי שחושף את הסערה בין בסיס ממורמר לבין הממסד המחזיק במושכות השלטון. עם תשומת הלב הממוקדת בפריימריז מכריעים במישיגן, מיזורי ומדינות אחרות, בחירות אלו מעצבות את קווי המתאר של בחירות האמצע ב-3 בנובמבר 2026, שבהן כל 435 המושבים בבית הנבחרים, שליש ממושבי הסנאט (33) ותפקידי המושל של 36 מדינות עומדים לבחירה, ובכך מודדים את המאבק בין האגף הפרוגרסיבי לממסד המסורתי בתוך המפלגה הדמוקרטית.
על רקע נתוני הצבעה מוקדמים המראים עלייה באחוזי ההצבעה, המשקפים תגובה ציבורית, הנתונים מצביעים על כך שאחוז הנציגים המכהנים שאיבדו את מושביהם התייצב על 2.1% (לעומת 3.6% בקרב הרפובליקנים), על פי MultiState Elections, אתר אינטרנט אמריקאי המתמחה במעקב וניתוח נתוני בחירות. עם זאת, יציבות לכאורה זו מסתירה פילוגים עמוקים בנוגע לעמדה המתערערת כלפי ישראל והתנגדויות לתמיכת המפלגה במועמדיה שלה.
תוצאות אלו יהיו מכריעות עבור ממשל הנשיא דונלד טראמפ בקביעת יכולתו להמשיך בסדר היום החקיקתי שלו, במיוחד לאור הירידה בפופולריות שלו, שצנחה ל-30 מעלות על פי הסקרים האחרונים. לכן, הדמוקרטים רואים בכך הזדמנות לנצל את חוסר שביעות הרצון הציבורי ואת הקשיים הכלכליים והחברתיים הנובעים ממדיניות הממשל הנוכחי, ולהפוך אותם לקלף מנצח במאבקם הגדול להשבת השליטה בקונגרס לפני שיתמודדו מול יריביהם הרפובליקנים.

ניצול משברים: כיצד מנסים הדמוקרטים לרכוב על כישלונותיו הכלכליים של טראמפ?
הזירה הפוליטית האמריקאית הופכת בהדרגה לשדה קרב פתוח, שבו המפלגה הדמוקרטית מוצאת את עצמה ניצבת בפני הזדמנות היסטורית להחזיר לעצמה את היוזמה החקיקתית.
עם תחילת הפריימריז לקונגרס, הציבור האמריקאי שרוי בגל של חוסר שביעות רצון נרחב עקב אינפלציה מבנית ויוקר המחיה הגבוה. הנתונים חושפים חלק מחומרתם של משברים אלה, המחמירים בשל ההשלכות הישירות של עלות המלחמה האמריקאית באיראן. המחיר הממוצע של גלון בנזין זינק מעל 4 דולר, והגיע ל-8 דולר בכמה מדינות אמריקאיות, והאינפלציה טיפסה לרמות העולות על 3.5%, הרמה הגבוהה ביותר מזה שלוש שנים, בעוד שהצמיחה הכלכלית האמריקאית הואטה לכ-1.5%.
קרב זה קשור באופן בלתי נפרד למציאות של חוסר שביעות רצון בציבור - אשר סקרי דעת קהל מראים שיותר מ-75% מהמצביעים רואים בו בראש סדר העדיפויות שלהם - כאשר מנהיגים דמוקרטים מבקשים לנצל את הקשיים הכלכליים הללו כדי להפעיל לחץ על יריביהם.
בצעד המשקף את הבלבול המוסדי, בית הנבחרים האמריקאי, הנשלט על ידי הרפובליקנים, העביר צעד לטווח קצר למניעת השבתה אפשרית של הממשלה לפני בחירות האמצע בנובמבר, על ידי מימון סוכנויות פדרליות עד ה-4 בדצמבר. צעד זה נועד למנוע השבתה ממשלתית - שאיימה לסיים את המימון של רוב תוכניות הסוכנויות הפדרליות בחצות ה-30 בספטמבר, סוף שנת הכספים הנוכחית - מלהפוך לבעיה פוליטית מרכזית עבור הרפובליקנים, השולטים כיום בבית הלבן ובבית הנבחרים ובסנאט.
באמצעות תמרון זה, הממסד הדמוקרטי מבקש להפוך את ההשלכות הכלכליות הקשות של מלחמות הממשל הנוכחי למנוף מכריע להשבת רוב בקונגרס. גישה זו נמנעת מכל ביקורת עצמית על מדיניותו בעבר, בין אם בנוגע לטיפולו בנושא איראן ובין אם בנוגע לתמיכתו המתמשכת בישראל. מצב זה מחזק את התפיסה של האירועים הנוכחיים כמאבק כוח פנימי המונע על ידי חישובים צרים, שבהם מצטלבים האינטרסים של אליטות מפלגתיות, תוך התעלמות מההשפעה העמוקה של משברים אלה על סבלם של חלקים רחבים באוכלוסייה, שכבר נטל האינפלציה וההשלכות של הרפתקאות צבאיות זרות.

צביעות הממסד הפוליטי: מבחן עזה והעמדה הדו-מפלגתית על תמיכה ללא תנאי בישראל
הטיפול בתוקפנות הישראלית המתמשכת נגד עזה ולבנון מייצג מבחן בוטה לריקנות הסיסמאות ולשבריריות השיח המוסרי בתוך המפלגה הדמוקרטית עצמה. בעוד שהאגף הפרוגרסיבי העולה (השמאל והסוציאליסטים הדמוקרטים, שדמויותיו הבולטות ביותר כוללות את אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, זהראן ממדאני וראשידה טליב) מנסה לרכוב על גל המחאות העממיות ההמוניות כדי להתנער רשמית מפשעי מלחמה ומהטיוח הפוליטי והצבאי, הנהגת המפלגה והממסד המסורתי (מה שנקרא ליברלים מוסדיים, שדמויותיו הבולטות ביותר כוללות את חכים ג'פריס וננסי פלוסי) ממשיכים במחויבותם הבלתי מעורערת לעקרונות האסטרטגיים של תמיכה בישראל. סצנה זו, מוכת המשבר, מדגימה שהתחרות הפנימית אינה עוסקת ב"מוסר של מדיניות חוץ", אלא דווקא כיצד לנהל את ההגמוניה האמריקאית עם ההפסדים הפוליטיים האלקטורליים המינימליים האפשריים.
משבר מימון חסר תקדים ומרד בקרב תורמים גדולים
הסערה המוסדית הזו בולטת ביותר בחזית מימון הקמפיין, שם מנגנון גיוס הכספים הדמוקרטי מתמודד עם משבר מבני משתק המשקף את היקף חוסר שביעות הרצון הן בבסיס המפלגה והן באליטה שלה.
תורמים גדולים החרימו את הממסד הפוליטי בוושינגטון, והוועדות הדמוקרטיות נפלו מאחור לעומת עמיתיהם הרפובליקנים בכל המובנים. לראשונה, דמויות בולטות - כמו משפחותיהם של ג'ורג' ואלכס סורוס ומייסד לינקדאין ריד הופמן - נמנעו מתרומות לוועד הלאומי הדמוקרטי (DNC) במחזור בחירות האמצע של 2026, על רקע בדיחה שהופצה בקרב תורמים לפיה ראשי התיבות DNC מייצגים כעת "אל תתרמו", על פי הוול סטריט ג'ורנל.
בהקשר זה, עמדתו של בוב קריגן, תורם דמוקרטי ועורך דין המתגורר בפלורידה (שתרומותיו מוערכות בכ-2 מיליון דולר), משקפת את עומק המשבר. הוא ציין כי הוועדה מעולם לא יצרה איתו קשר בבקשה לתרומה, מתח ביקורת על חוסר יכולתה של המפלגה למלא את תפקיד האופוזיציה ושאל בחדות, "הבעיה הבסיסית ביותר היא מה שהאנשים האלה באמת עושים. הם לכודים בבועה של וושינגטון, מוקפים בתחושת חשיבות כוזבת, מגייסים כסף בדרכים שונות, אך ללא הועיל", על פי העיתון האמריקאי פוליטיקו.
תשישות ותסכול מוסדיים אלה נובעים משילוב של אכזבה מהאופן שבו נוהלו כספי הקמפיין בבחירות הקודמות לנשיאות, כעס גובר על פילוגים עמוקים בתוך בסיס התורמים בנוגע למלחמה בעזה ולמדיניות החוץ, ובהדגמה מעשית של הדומיננטיות של ועדות אלה וההטיה של ההנהגה המסורתית, חברי הוועד הלאומי הדמוקרטי דחו לאחרונה "החלטה סמלית" שמטרתה להגביל את השפעתה של ועדת היחסים הציבוריים האמריקאית-ישראלית (AIPAC) בפריימריז של המפלגה. צעד זה, שדווח על ידי פוליטיקו, היווה נסיגה משמעותית עבור קולות פנימיים שהביעו זה מכבר את חוסר שביעות רצונם מהתערבות הקבוצה הפרו-ישראלית.
בינתיים, תורמים גדולים תומכים יותר ויותר במועמדים עצמאיים שמרדו בממסד, כמו הקמפיין של ג'יימס טלריקו בטקסס או הסנאטור ג'ון אוסוף, תוך עקיפת הוועדות המרכזיות, שאיבדו את אמון הבסיס שלהם. משברים אלה חופפים למשבר אדמיניסטרטיבי חמור הפוקד את יו"ר הוועדה הלאומית הדמוקרטית קן מרטין, אשר נטל חובות של 18 מיליון דולר ומתמודד עם קריאות נרחבות להתפטרותו.
מישיגן ומיזורי: קרקעות מבחן מרכזיות לעתיד עמדת המפלגה הדמוקרטית כלפי ישראל
מישיגן - ביתו של הריכוז הגדול ביותר של אמריקאים ערבים ומוסלמים במדינה - הופכת לשדה קרב מכריע בבחירות המקדימות, שם המועמד הפרוגרסיבי ד"ר עבד אל סייד, רופא מצרי-אמריקאי (תומך בפלסטינים ודוגל בטיפול רפואי אוניברסלי), מתחרה נגד חברת הקונגרס היילי סטיבנס (תומכת נלהבת של ישראל). תחרות זו הפכה למשאל עם ישיר על מלחמת עזה, לאחר שוועדת היחסים הציבוריים האמריקאית-ישראלית (AIPAC) הוציאה כמעט 30 מיליון דולר בתמיכה בסטיבנס ומיליונים נוספים בתקיפת יריבתה. זוהי הוצאת הקמפיין הגדולה ביותר בהיסטוריה להבטחת סדר היום של ועדות הלובינג, המשתקפת בהוצאות דומות במיזורי כדי לסכל את חזרתה של חברת הקונגרס לשעבר קורי בוש.
קרבות אלה משקפים שינוי מבני במצב הרוח הכללי של המפלגה הדמוקרטית. סקרים (כגון אלה של סוכנות הידיעות AP ו-NORC) מצביעים על כך שכמעט 60% מהדמוקרטים מאמינים כעת שהמפלגה תומכת בישראל יתר על המידה, בהשוואה ל-45% בעבר. עם הובלתו של עבד אל-סייד בסקרים האחרונים במישיגן, והרגשות האנטי-ישראליים הגוברים בכמה מדינות כמו ניו יורק, קולורדו ופנסילבניה, המפלגה הדמוקרטית מוצאת את עצמה קרועה בין פיוס קבוצות לובינג ישראליות לבין מוסדות מימון גדולים, לבין הסיכון לאבד את בסיס הקהל והצעירים שלה, שהבין שתמיכה עיוורת במלחמות זרות היא זו שצורכת את משאבי האזרח האמריקאי ומאיימת על פרנסתו העתידית.
הקרב על הסמכויות: תקציב הביטחון נתקע וההצדקה למלחמה באיראן קורסת
העימות בין הקונגרס לממשל האמריקאי מסלים לעימות חוקתי ומוסדי רחב, שבו המפלגה הדמוקרטית מוצאת את עצמה עם המנוף החזק ביותר שלה מאז תחילת המשבר. בהסלמה חקיקתית מכרעת, הדמוקרטים בסנאט חסמו את אישור הצעת חוק מדיניות ההגנה השנתית בשווי 1.15 טריליון דולר, במחאה על המלחמה הפתוחה נגד איראן וחזרו על דחייתם הנחרצת לגרירת המדינה לסכסוך חסר תוחלת שכפה הנשיא דונלד טראמפ ללא אישור חוקתי מהרשות המחוקקת.
בהקשר זה, מנהיג המפלגה הדמוקרטית בסנאט, צ'אק שומר, סיכם בחדות את המצב בנאום בפני הסנאט, באומרו: "טראמפ התחיל את המלחמה הזו ללא אישור, ללא אסטרטגיה וללא תוכנית נסיגה", והודיע ​​במפורש על הצבעתו נגד הצעת החוק. צעד זה עולה בקנה אחד עם כוונתו של הסנאטור אדם שיף להציג החלטה חדשה בנושא סמכויות מלחמה כדי לאלץ את החברים להצביע שוב כדי לסיים את המלחמה נגד איראן.
שיף מתח ביקורת חריפה על מדיניות הממשל בתוכנית "פגוש את העיתונות" של NBC, וטען כי הסכסוך המתמשך הוא "מלחמת בחירה" שאליה גרר הנשיא את המדינה ללא איום מיידי או אישור חוקי, ותיאר את הסכסוך כ"לא חוקתי ולא חוקי". בתגובה, התנועה הדמוקרטית נתקלה במתקפות נשיאותיות ישירות. טראמפ, באמצעות פלטפורמת Truth Social, מתח ביקורת על הצעות החוק שמטרתן לסיים את המלחמה, וטען כי הן "לא מתוזמנות וחסרות טעם", וקרא להמשך המאבק, בטענה כי איראן "נצורה ומוכנה ליפול". זה משקף את התעקשותו של הנשיא להשלים את המשימה ללא פיקוח הקונגרס.
המצב הקיים משתרע מעבר למימד החוקתי, ומטיל על הממשלה ביקורת מכוונת על העלות הכספית המדהימה של המלחמה. מנהל התקציב של הבית הלבן, ראסל וויט, סירב לספק למחוקקים הערכות רשמיות של עלויות המלחמה, בטענה כי "המספרים משתנים כל הזמן", וסירב להגיב לדיווחים המאשרים כי הסכסוך עלה עשרות מיליארדי דולרים.
בינתיים, הוצגו בסנאט הערכות מזעזעות המצביעות על כך שהמלחמה עם איראן עולה לאוצר ארה"ב עד 10 מיליארד דולר בשבוע, אפילו כאשר הממשל מתכונן לבקש מימון הגנה נוסף. המחוקקים האשימו בחריפות את הבכירים בניסיון להסתיר את היקף ההוצאות האמיתי, בתקופה שבה החוב הלאומי של ארה"ב ממשיך להגיע לרמות שיא. מצב זה מגלה בבירור כי המלחמה נגד איראן אינה רק הרפתקה צבאית זרה, אלא גם ניקוז פנימי ומשבר חוקתי וכלכלי המעמיק את פצעי הכלכלה האמריקאית רגע לפני הבחירות.