ההתפתחויות האחרונות בעזה החזירו את הנושא הזה לקדמת הבמה של השיקולים האזוריים. בימים האחרונים צצו דיווחים רבים בנוגע למשא ומתן של חמאס עם מועצת השלום ועם מתווכים אזוריים ובינלאומיים, המצביעים על הסכמה על שורה של צעדי נגד לשינוי המצב בעזה. על פי דיווחים אלה, אם המשטר הישראלי יעמוד בהתחייבויותיו המחייבות, כולל הפסקת אש, נסיגה מוחלטת של כוחות הכיבוש ויצירת תנאים לשיקום, הפלגים הפלסטיניים יקבלו גם צעדים כמו מסירת השליטה המבצעת בעזה לוועדה לאומית של טכנוקרטים. דונלד טראמפ תיאר תהליך זה כ"צעד משמעותי לקראת שלום במערב אסיה", וסולל את הדרך לנורמליזציה של היחסים בין כמה מדינות ערביות למשטר הישראלי. לעומת זאת, כלי תקשורת מערביים ניסו להציג הסכם זה כעדות לנסיגת חמאס והישג עבור ארצות הברית ותל אביב, תוך התמקדות בדרישה לפירוק ההתנגדות מנשקה. נרטיב זה אינו עולה בקנה אחד עם המציאות בשטח ועם תנאי ההסכם, והוא, מעל לכל, חלק ממסע לוחמה פסיכולוגית נגד ההתנגדות.
השינוי של טראמפ: עשיית שלום או מוצא?
השאלה המכרעת היא: מדוע, לאחר חודשים של התמקדות בהגברת הלחץ על איראן, הסלמת המתיחות עם מדינות הציר וניהול מדיניות עוינת כלפי רוסיה, טראמפ מציג כעת את סוגיית עזה כהישגו הדיפלומטי המשמעותי ביותר?
התשובה טמונה בנסיבות הפוליטיות והאסטרטגיות הקשות העומדות בפני הבית הלבן. למרות תעמולה אינטנסיבית, קמפיין הלחץ המרבי נגד איראן לא השיג את מטרותיו המוצהרות. חוסנה המתמשך של טהרן, ניהולה החכם של ההתפתחויות האזוריות וכישלונה בהשגת יעדים אסטרטגיים הגבירו את הלחץ המקומי והבינלאומי על הממשל האמריקאי. בנסיבות אלה, הדגשת הסכם בנושא עזה עשויה להיות ניסיון לשקם את תדמיתו הפגועה של טראמפ ולהקרין תדמית פייסנית יותר של מדיניות החוץ האמריקאית.
במקביל, שינוי זה עשוי לשרת גם מטרות אחרות. מצד אחד, הוא מרמז שלחץ צבאי יוביל בסופו של דבר להסכם, ומצד שני, הוא מספק פלטפורמה פוליטית לגיוס כמה גורמים ערבים לתמיכה במדיניות העתידית של וושינגטון באזור. מנקודת מבט זו, גילויי ה"שלום" אינם רק תוצר של כוח, אלא ניסיון להתגבר על המשברים המחריפים העומדים בפני המדיניות האמריקאית.
התנגדות: הסכם במסגרת זכויות העם הפלסטיני
כלי תקשורת מערביים מנסים להציג את ההסכם האחרון כראיה לכישלון ההתנגדות, אך בחינת סעיפי ההסכם והעמדות הרשמיות של מנהיגי חמאס והג'יהאד האסלאמי מגלה תמונה שונה.
בשלב השני של הסכם הפסקת האש, התמקדו בנסיגה מוחלטת ומיידית של כוחות ישראלים מעזה, הפסקת פעולות צבאיות, יישום התחייבויות שטרם נפרעו ותחילת מאמצי שיקום וסיוע. מילוי סעיפים אלה פירושו סיום הכיבוש הצבאי של עזה והשבת הנורמליות לאזור.
במקביל, מנהיגי ההתנגדות הבהירו כי לא ניתן לדון בנושא הנשק עד לאחר נסיגה מוחלטת של הכובשים ומימוש זכויות העם הפלסטיני. לכן, בניגוד למה שהתקשורת מקדמת, לא חלה נסיגה מעקרונות ההתנגדות. תנאי זה הוא, למעשה, מבחן לכנותם של ארצות הברית והמשטר הישראלי במילוי התחייבויותיהם וחשיפת כוונותיהם האמיתיות לדעת הקהל העולמית.
נתניהו לכוד ביוזמת ההתנגדות
קבלת המסגרת המוצעת על ידי חמאס, במקום להיות סימן לחולשה, היא ביטוי לאחריותו כלפי תושבי עזה ולשימושו ביוזמה פוליטית כדי להעמיד את בנימין נתניהו במצב קשה.
המשטר הציוני קישר את קבלת ההסכם לפירוק חמאס מנשקו; אולם, תנאי זה עצמו מטיל ספק בטענותיו החוזרות ונשנות של נתניהו בדבר הרס מוחלט של יכולותיו הצבאיות של חמאס. אם חמאס היה מושמד, מה הייתה הטעם בדרישת פירוק הנשק? סתירה זו הפכה לשערורייה פוליטית נוספת עבור ממשלת ישראל.
מצד שני, נתניהו עומד בפני עלויות משמעותיות בשני התרחישים. דחיית ההסכם הופכת אותו לגורם בהמשך המלחמה ולהפרת התחייבויות, מה שמחריף את הלחץ הפנימי והבינלאומי עליו. קבלת הנסיגה פירושה נטישת המטרות שהוכרזו לאחר ההסתערות על מסגד אל-אקצא והודאה בכישלון בהשגת שליטה מלאה על עזה. בשני המקרים, ההתנגדות הצליחה לשמור על היוזמה בזירה הפוליטית.
המבחן האמיתי לתומכי שלום
ההתפתחויות הנוכחיות בעזה מייצגות לא רק מבחן לישות הציונית, אלא גם מבחן לאמינותן של כל המפלגות המציגות את עצמן כתומכי שלום. אם ארצות הברית וטראמפ עצמו באמת מחפשים שלום, עליהם לחייב את ישראל ליישם את התחייבויותיה במלואן, לסגת מעזה ולסיים את הכיבוש; אחרת, טענותיהם לשלום יופרכו שוב.
יתר על כן, מדינות המערב וכמה ממשלות ערביות המדברות על שלום צריכות, במקום להתמקד במעקב אחר ההתנגדות, לחייב את המשטר הכובש למלא את התחייבויותיו הבינלאומיות ולסיים את הכיבוש. הצהרות המתמקדות אך ורק במעקב אחר פעולות חמאס תוך התעלמות מאחריותה של ישראל הן בסך הכל המשך של אותם סטנדרטים כפולים שהחריפו את סבלו של העם הפלסטיני ופגעו באמינותם של מגיני זכויות אדם בחודשים האחרונים. ההתפתחויות בעזה הגיעו כעת לנקודה שתגלה לא רק את עתידה של הרצועה, אלא גם את כנותם של גורמים בינלאומיים בטענותיהם להשגת שלום, צדק וכבוד לזכויות העמים.
נור ניוז