הודעות מהקונגרס האמריקאי;
ההתפתחויות האחרונות בקונגרס האמריקאי אינן רק סדרה של אישורי חקיקה, אלא משקפות את האוריינטציה האסטרטגית של המבנה הפוליטי האמריקאי כלפי ביטחון עולמי. אישור הקונגרס לחוק מדיניות ההגנה חסר התקדים בסך 1.15 טריליון דולר, אישור בית הנבחרים לשינוי שם "משרד ההגנה" ל"משרד המלחמה", והסכסוך המתגבר על סמכותו של הנשיא להכריז מלחמה, כולם מצביעים על הדומיננטיות של גישה צבאית במדיניות החוץ של ארה"ב. פעולות אלה מגיעות בתקופה שבה פקידי הבית הלבן מתמידים במדיניותם ההתערבותית והנוטה למשברים, תוך שימוש בשפה של איומים ולחץ. התפתחויות אלה חושפות, יותר מתמיד, את אופיו הביטחוני של מבנה הכוח של ארה"ב ומאמתות את טיעוני המדינות הרואות בחיזוק יכולות ההגנה הפנימיות שלהן את הדרך היחידה להתמודד עם איומים חיצוניים.
הקונגרס: מראה של הקונצנזוס הפרו-מלחמתי במבנה הכוח האמריקאי
החלטות אחרונות מראות כי למרות היריבות לכאורה בין הרפובליקנים לדמוקרטים, קיימת קונצנזוס רחב בתוך הממסד הפוליטי האמריקאי בנוגע להרחבת הכוח הצבאי ותחזוקת כלי המלחמה. תקציבי ביטחון מוגדלים, מאמצים לחזק את סמכויות המלחמה של הנשיאות, ואפילו ההצעה לשנות את שם משרד ההגנה, כולם מאשרים כי מלחמה אינה אופציה זמנית אלא חלק בלתי נפרד מהזהות האסטרטגית של המדיניות האמריקאית.
גישה זו מצביעה גם על ההשפעה הנרחבת של המכלול הצבאי-תעשייתי ומונופולי הנשק על תהליכי קבלת ההחלטות האמריקאים; אלו הן קבוצות הרודפות את האינטרסים הכלכליים שלהן באמצעות הנצחת משברים והרחבת סכסוכים בינלאומיים. בנסיבות אלה, בעיות פנים-אמריקאיות, כולל מצוקתם של מיליוני אזרחים הזקוקים לסיוע במזון, נדחקות הצידה, והעדיפות העליונה נותרת הגדלת ההוצאות הצבאיות ופיתוח מכונת המלחמה. מציאות זו חושפת שוב את שקריות הבטחות הקמפיין של דונלד טראמפ לסיים את "המלחמות האינסופיות" ולהתמקד ברווחתו הכלכלית של העם האמריקאי.
האצת מרוץ החימוש והעמקת חוסר הביטחון העולמי
הגידול בתקציב הצבאי של ארה"ב אינו רק החלטה פנימית; השלכותיו משתרעות הרבה מעבר לגבולות המדינה. בעוד שוושינגטון לוחצת על חברות נאט"ו להגדיל את הוצאות הביטחון ל-5% מהתמ"ג, היא מאלצת מדינות רבות לחזק את יכולות ההרתעה שלהן - מגמה שמאיצה את מרוץ החימוש.
מדאיג עוד יותר, דיווחים רבים מצביעים על כך שמעצמות גרעיניות מגדילות את השקעותיהן במודרניזציה של ארסנל הגרעין שלהן, מגמה שמגדילה את הסבירות למשברים אסטרטגיים, ואף למלחמה גרעינית, יותר מאי פעם. בנסיבות אלה, מדיניות ארה"ב לא רק נכשלת בשיפור הביטחון העולמי, אלא גם דוחפת את העולם לעבר חוסר יציבות, מרוץ חימוש וכאוס - מצב שיועיל בעיקר לתעשיית הנשק ולגורמים הדומיננטיים.
סדר חדש: הצורך לרסן את החד-צדדיות של ארה"ב
המשך מדיניות זו מדגיש שוב את הצורך להגדיר מחדש את הסדר הבינלאומי על בסיס רב-צדדיות. הניסיון של העשורים האחרונים הוכיח כי המערכת המבוססת על הגמוניה אמריקאית לא הביאה שלום וביטחון, אלא מלחמה, כיבוש, סנקציות, טרור מדיני ותמיכה במשטרים תוקפניים. גם תמיכתן של חלק ממדינות המערב במדיניות זו לא הצליחה להשיג ביטחון בר-קיימא עבורן.
מנקודת מבט זו, חיזוק מנגנונים אזוריים, הרחבת שיתוף פעולה עצמאי בין מדינות, והקמת מערכת חדשה המבוססת על כבוד הדדי, ריבונות לאומית וביטחון פנימי הם הכרחיים להפחתת המתחים הגלובליים ולמניעת המשך המדיניות ההגמונית של ארה"ב.
מסר ברור לאיראן: ביטחון באמצעות הסתמכות עצמית.
ההתפתחויות האחרונות בקונגרס האמריקאי נושאות מסר ברור לרפובליקה האסלאמית של איראן: אל מול משטר שעדיין מסתמך על מלחמה ולחץ ככלים העיקריים של מדיניות החוץ שלו, האסטרטגיה היעילה היחידה היא לחזק את מרכיבי הכוח הלאומי ולשפר את ההרתעה הכוללת.
ניסיון מלחמת שנים עשר הימים הוכיח כי הסינרגיה בין שדה הקרב, הדיפלומטיה, התקשורת, הלכידות החברתית וחוסן כלכלי היא עמוד התווך החשוב ביותר להתמודדות עם איומים חיצוניים. כמו כן, התברר כי בלוחמה מודרנית, החזקת ציוד מתקדם או יצירת בריתות צבאיות אינן מבטיחות ניצחון; אלא, שימוש מושכל ביכולות פנים, יכולות אסימטריות, מיקום גיאופוליטי וגורמי הרתעה ממלא תפקיד מכריע בשינוי מאזן הכוחות.
בהתאם לכך, המשך חיזוק הביטחון הפנימי, חיזוק יכולות ההגנה, הגברת החוסן הלאומי ושמירה על הלכידות בחזית ההתנגדות אינה רק תגובה הגיונית למסרים הברורים של הקונגרס האמריקאי, אלא גם הערובה החשובה ביותר להגנה על הביטחון הלאומי ולהתמודדות יעילה עם איומים עתידיים.
נור ניוז