איזה סוד חשף טראמפ באיום על אזור קאלינג?

האיומים האחרונים של דונלד טראמפ נגד אזור קוה קאלינג הסמוך למתחם הגרעיני בנתנז אינם רק פוזות תקשורתית או רטוריקה של קמפיין. הם מדגימים המשך של גישה ארוכת שנים המאופיינת בהתעלמות בוטה מהחוק הבינלאומי, עקרון אי-השימוש בכוח ופרוטוקולי ביטחון גרעיני. כשנשאל האם איראן העבירה צנטריפוגות לאזור זה, הודה נשיא ארה"ב כי לוושינגטון חסר מידע אמין ושמעה רק "חדשות כזב", אך בו זמנית איים לתקוף את האתר במידת הצורך. סתירה בוטה זו חושפת שוב כי האיום הצבאי האמריקאי אינו מבוסס על ראיות אלא כלי ללחץ פוליטי וללוחמה פסיכולוגית.

טרור גרעיני: איום שפעילי ביטחון שומרים על שתיקה לגביו
אי קו קלאנג, או קלאנג גזלה, שוכן ליד מתקן הגרעין בנתנז. האיום הישיר שהוא מהווה, ללא קשר לאמיתות הטענות, מדגים איום על התשתית הגרעינית של מדינה שהיא צד לאמנה בדבר אי-הפצת נשק גרעיני (NPT). איום זה מכוון לא רק לביטחון איראן, אלא גם לביטחון האזור כולו ואף למשטר אי-הפצת נשק גרעיני העולמי.
עם זאת, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA) והממשלות שהפעילו את הלחץ העז ביותר על תוכנית הגרעין השקטה של ​​איראן בשני העשורים האחרונים, בטענה שהיא שומרת על הביטחון הגרעיני, שותקנו לגבי איום ברור זה. שתיקה זו מעלה שאלות רציניות לגבי אמינותם של מוסדות בינלאומיים. כיצד יכול ארגון המנטר בקפדנות את פעילותה הגרעינית של איראן להתעלם מהאיום הברור של תקיפה על מתקן גרעיני?
אסטרטגיה סימולטנית המשלבת "איום ומשא ומתן": חזרה על מדיניות כושלת
יש להעריך את הצהרותיו של טראמפ בהקשר של אסטרטגיה המפעילה בו זמנית גם "משא ומתן" וגם "לחץ צבאי". מצד אחד, נשיא ארה"ב מדבר על נכונותו לדיאלוג, ומזכיר המדינה טוען כי איראן אינה רצינית מספיק לגבי המשא ומתן. מצד שני, איום התקיפה, הלחץ הצבאי והפגיעה בתשתיות קריטיות נמשכים.
גישה זו שואפת ליצור לחץ פסיכולוגי ולאלץ את איראן לקבל משא ומתן המבוסס לא על עקרונות המשפט הבינלאומי, אלא על דרישותיה החד-צדדיות של וושינגטון. איומים גרעיניים, טענות על תקיפות תשתיות והתמקדות מחודשת בהתנקשות בפקידים איראנים צריכים להיחשב כמרכיבים מרכזיים באסטרטגיה זו, המבקשת לאלץ את איראן להעריך מחדש את חישוביה האסטרטגיים על ידי הטמעת פחד.
מעבר לאיומי טראמפ: בריחה מהמציאות בשטח
למרות ההייפ התקשורתי, המציאות בשטח מציירת תמונה שונה מאוד. ההכרה ההדרגתית של גורמים אמריקאים בהפסדים ובעלויות המלחמה, הדיווחים שפורסמו על נזק לבסיסים ולאינטרסים של ארה"ב, התעקשותה של הרפובליקה האסלאמית של איראן על תגובה נחרצת לכל תוקפנות, הלחץ המתמשך על נתיבי אנרגיה אסטרטגיים וכישלונה של וושינגטון בהשגת יעדיה המוצהרים - כל אלה מצביעים על מצב רחוק מאוד מהנרטיב המנצח שקידם הבית הלבן.
בנסיבות אלה, הדגשת איומים כמו ההתקפה על הר קלינינג היא יותר ניסיון לתמרן את דעת הקהל ולהסתיר את המצוקות האסטרטגיות העומדות בפני המדינה מאשר ביטוי לעליונות אמריקאית בשדה הקרב. הניסיון הראה שבכל פעם שוושינגטון נתקלת בקשיים אמיתיים בשטח, לוחמה פסיכולוגית ותצוגות כוח מחליפות הישגים ממשיים.
שערוריית סבא"א ואירופה: מבחן לאמינות המערכת הבינלאומית
טענותיו של טראמפ מייצגות מבחן מכריע עבור הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, המנכ"ל שלה וממשלות אירופה. אם משימתה היחידה של הסוכנות לאנרגיה אטומית (IAEA) היא לפקח על הפעילות הגרעינית של מדינות, כיצד היא יכולה לשתוק לנוכח איום ברור לתקוף את מתקני הגרעין של מדינה חברה? ואם המטרה האמיתית היא לשמר את הביטחון הגרעיני העולמי, מדוע אין פגישת חירום, אין גינוי רשמי, ואין נקיטת צעדי הרתעה נגד ארצות הברית?
שתיקה זו עוררה ספקות כבדים לגבי טענותיו ארוכות השנים של המערב על שמירה על משטר אי-הפצת נשק גרעיני. האיום לתקוף את מתקני הגרעין האיראניים, ללא כל תגובה מצד הסוכנות לאנרגיה אטומית ומדינות אירופה, מדגים יותר מכל דבר אחר כי סטנדרטים כפולים ממשיכים לשלוט בהתנהגותן של ישויות אלו.
בנסיבות אלה, בין אם איומיו של טראמפ מבוצעים ובין אם לאו, עובדה אחת נותרת קבועה: הרפובליקה האסלאמית של איראן שומרת על זכותה הטבועה להגן באופן לגיטימי על ביטחונה הלאומי ועל שלמותה הטריטוריאלית, בהתבסס על המשפט הבינלאומי. ניסיון השנים האחרונות הראה גם כי מדיניות שילוב האיומים והמשא ומתן לא הצליחה לשנות את רצון העם האיראני ולא השיגה את המטרות המוצהרות של ארצות הברית. מנקודת מבט זו, האיומים החדשים אינם רק הפגנת כוח, אלא השתקפות של משבר אסטרטגי שסבלה ממנו צד שלא מצא פתרון בר-קיימא בין המשך העימות לבין קבלת המציאות החדשה של האזור.