החלום על סיום הורמוז: ההימור הגיאופוליטי הגדול ביותר של וושינגטון

בעוד שארצות הברית ממשיכה במדיניותה העוינת נגד הרפובליקה האסלאמית של איראן במסגרת תמיכתה המקיפה בישות הציונית, היא מדברת בו זמנית על תוכניות ליצירת מסדרונות חדשים להובלת אנרגיה במטרה להפחית את התלות במצרי הורמוז. עיתוי זה, במקום להיות אינדיקציה ליוזמה כלכלית, מדגים את שאיפתה של וושינגטון להגדרה מחדש של איזונים גיאופוליטיים ולביסוס השפעתה במערב אסיה.
בהקשר זה, טום ברק, שליחו המיוחד של נשיא ארה"ב לעיראק, הכריז על תוכנית, שלדבריו נחקרת בהשתתפות סוריה, ירדן, טורקיה, לבנון ומצרים. התוכנית שואפת להפוך את מצר הורמוז ל"מסדרון משני" לסחר אנרגיה עולמי בתוך השנתיים הקרובות. הוא דיבר גם על פיתוח "מסדרון מרכזי" העובר דרך טורקיה, אזרבייג'ן וטורקמניסטן, ויחבר את מרכז אסיה לאירופה.
במקביל לביקורו של ראש ממשלת עיראק בארצות הברית, הודיע ​​שר הנפט העיראקי כי הוא שוקל לבנות צינור להובלת נפט מבצרה דרך קירקוק לנמל ג'יהאן הטורקי ולנמל בניאס הסורי. בעוד שוושינגטון משווקת פרויקטים אלה מנקודת מבט כלכלית ופיתוחית, ישנן ראיות רבות המצביעות על כך שלתוכניות אלה יש מטרות החורגות מעבר לפיתוח תשתיות אנרגיה.
נוכחות צבאית תחת מסווה של ביטחון אנרגטי
ארצות הברית, אשר התמודדה עם אתגרים משמעותיים בשנים האחרונות בהתמודדות עם יכולות ההרתעה וההגנה העצמית של הרפובליקה האסלאמית של איראן, ובמקביל עומדת בפני סיום משימתה הצבאית בעיראק, עדיין מחפשת תירוץ לשמר את נוכחותה באזור. זאת לאור הבטחות הקמפיין של דונלד טראמפ לצמצם את הנוכחות הצבאית האמריקאית בחו"ל, אשר הציבה את וושינגטון בדילמה אסטרטגית. מצד אחד, הישארות באזור תגרור עלויות פוליטיות וחברתיות משמעותיות עבור ממשלת ארה"ב, בעוד שמצד שני, נסיגה תביא לאובדן מכשיר ההשפעה האסטרטגי האחרון שנותר לה.
בנסיבות אלה, החייאת פרויקטים ישנים של אנרגיה מעיראק לסוריה ותכנון מסדרונות אנרגיה חדשים, במקום לטפל בצרכים האמיתיים של שוק האנרגיה, עשויים לסלול את הדרך לנוכחות צבאית אמריקאית מתמשכת תחת מסווה כלכלית - נוכחות שעלויותיה יישאו גם על מדינות האזור. עיתוי הפרויקטים הללו, המתרחש במקביל להתעוררותם מחדש של כמה מוקדי חוסר ביטחון ותנועות של קבוצות טרור בסוריה, מחזק עוד יותר את החשדות כי ביטחונם של הפרויקטים לכאורה הללו יהווה תירוץ להמשך פריסת הכוחות האמריקאים.
כלכלת התלות: שחזור ההגמוניה באמצעות כלי אנרגיה
התחרות הגוברת בין ארצות הברית למעצמות כלכליות עולות, ובמיוחד סין, יחד עם ירידה באמון העולמי במדיניות וושינגטון, הובילה את ארצות הברית להשתמש בכלים חדשים כדי לשמר את השפעתה. בהקשר זה, לא ניתן לראות את פרויקטי האנרגיה המוצעים רק כתוכניות להבטחת ביטחון אנרגטי באירופה או באזור; אלא, הם חלק מאסטרטגיה להפוך את מדינות האזור, ובמיוחד עיראק, לתלות כלכלית בחברות, טכנולוגיות והון אמריקאיות.
תלות כלכלית זו מתיישבת עם מדיניות קודמת שננקטה באמצעות שליטה במשאבים פיננסיים והגבלת גישת עיראק לחלק מעתודות המטבע החוץ שלה. במודל זה, הכלכלה הופכת לפלטפורמה להשפעה פוליטית וביטחונית, תוך שוחקת בהדרגה את העצמאות האסטרטגית של מדינות האזור.
יתר על כן, על ידי הצעת חבילות כלכליות והשקעות, ארצות הברית מבקשת לעצב מודלים חדשים של התקרבות שבמרכזם וניהולה של וושינגטון. הכללתן בו זמנית של מדינות כמו טורקיה, עיראק, סוריה, ירדן, לבנון ומצרים בתוכניות אלו אינה משקפת התכנסות אזורית טבעית, אלא את חתירתה של ארצות הברית לבריתות המונעות את הופעתם של מנגנוני שיתוף פעולה עצמאיים ומקומיים באזור.
מסדרונות אנרגיה: קשר משלים לפרויקט הנורמליזציה
לכאורה, המטרה המוצהרת של פרויקטים אלו היא להפחית את התלות במצרי הורמוז ולגוון את נתיבי הובלת האנרגיה. עם זאת, החפיפה הגיאוגרפית של נתיבים אלו והתרחשותם בו זמנית עם תוכניות לחיבור מסילות ברזל של מדינות ערב לישראל מדגימות כי לפרויקטים אלו יש היבטים פוליטיים וביטחוניים רחבים יותר.
וושינגטון מודעת לחלוטין לכך שפרויקט הנורמליזציה הפוליטית והביטחונית עם ישראל עומד בפני מכשולים משמעותיים; לכן, היא מבקשת להקים רשת של קשרים באמצעות תשתיות כלכליות, מסחריות ותחבורתיות שבסופו של דבר יקשרו את מדינות האזור לשטחים הכבושים.
וושינגטון מודעת לחלוטין לכך שפרויקט הנורמליזציה הפוליטית והביטחונית עם ישראל עומד בפני מכשולים משמעותיים; לכן, היא מבקשת להקים רשת של קשרים באמצעות תשתיות כלכליות, מסחריות ותחבורתיות שבסופו של דבר יקשרו את מדינות האזור לשטחים הכבושים. במודל זה, חיבור צינורות אנרגיה, נמלים, מסילות ברזל ונתיבי סחר יהפוך לכלי לכפיית מעין דו-קיום כפוי עם הישות הציונית; תהליך המבקש להשיג את המטרות ארוכות הטווח של מה שמכונה פרויקט "פרת-נילוס" באמצעות אמצעים כלכליים.
המציאות הגיאופוליטית: מיצרי הורמוז נותר הכרחי.
למרות התעמולה הנרחבת סביב תוכניות אלה, המציאות הגיאופוליטית של האזור מדגימה כי מיקומו של מיצרי הורמוז הוא חסר תקדים. הודות למיקומו הטבעי, ליכולת הובלת האנרגיה שלו, לתשתית הקיימת שלו ולביטחונו המתמשך, נתיב מים אסטרטגי זה יישאר העורק החשוב ביותר לסחר האנרגיה העולמי, ואף נתיב חלופי לא יוכל להתחרות בו בטווח הקרוב או אפילו הבינוני.
יתרה מכך, חלק ניכר מהנתיבים המוצעים על ידי ארצות הברית עוברים דרך אזורים שעדיין סובלים מחוסר יציבות ביטחונית, משברים פנימיים ופילוג פוליטי. סוריה היא דוגמה מובהקת למצב זה. זוהי מדינה שטרם התאוששה מתוצאות המלחמה, הפיצול דה-פקטו של חלקים משטחה וחוסר ביטחון כרוני. ברור שהשקעה בנתיבים כאלה אינה רק אופציה כלכלית בטוחה, אלא קבלה של סיכונים פוליטיים וביטחוניים חמורים.
לעומת זאת, הביטחון בר-קיימא של המפרץ הפרסי ומצרי הורמוז נשמר בעשורים האחרונים הודות ליכולות פנים-ארציות ולתפקידה האחראי של הרפובליקה האסלאמית של איראן. לכן, כל ניסיון לבטל נתיב אסטרטגי זה או להחליפו במסדרונות שתוכננו על סמך התערבויות אמריקאיות ואינטרסים של הישות הציונית לא רק חסר תמיכה מעשית, אלא עלול גם להוות סיכונים חמורים לביטחון האנרגיה וליציבות הכלכלית של מדינות האזור. מנקודת מבט זו, מדינות המעורבות בפרויקטים אלה על אדמת אמריקה וציונית, הסותרות באופן בלתי נמנע את האינטרסים האזוריים של איראן, חייבות לקבל באופן בלתי נמנע את העלויות הפוליטיות, הכלכליות והביטחוניות של בחירה כזו.