בלוחמה מודרנית, ערכה של מטרה אינו נקבע אך ורק על פי גודלה, מספרה או עוצמת האש שלה. לעיתים, מרכז פיקוד, תחנת מכ"ם, בסיס תמיכה או מרכז תקשורת הם בעלי ערך רב יותר ממטוס קרב או רחפן בודד, משום שמה שצריך לשבש הוא לא רק הנשק עצמו, אלא הרשת שהופכת את הנשק לאיום.
מנקודת מבט זו, אחת השאלות החשובות ביותר בעקבות מבצעי הטילים והרחפנים האחרונים שביצעה הרפובליקה האסלאמית של איראן היא: על סמך מה נבחרו המטרות? סקירת דפוסי המטרה והנתונים שפורסמו מגלה כי היגיון הכיוון, במקום להתמקד בציוד בודד, התבסס על זיהוי ומיקוד בצמתים קריטיים בשרשרת יצירת האיום; מנקודת השיגור ומיקום הציוד ועד לרשתות הפיקוד, הבקרה, הסיור, התמיכה וההגנה.
במילים פשוטות, איראן משנה את היגיון התגובה שלה מ"הריגת התוקף" ל"השבתת תשתית הפלישה".
בגישה זו, המטרה אינה רק רחפן או מטוס קרב; הבסיס הוא זה שמפעיל את המבצע, המרכז שמתכנן ומכוון אותו, הרשת שמספקת לו מידע על מטרות, והתשתית שמאפשרת שכפול של פעולות. ככל שיותר מרכזים אלה נמצאים תחת לחץ בו זמנית, כך עלויות התפעול של האויב גבוהות יותר ושרשרת ההתקפה הופכת פחות יעילה.
בחזית הדרומית, בחריין אינה רק מיקום גיאוגרפי; היא מארחת חלק מתשתית הפיקוד והבקרה של חיל הים האמריקאי באזור. אם הערכות מבצעיות מקשרות חלק מהאיומים הימיים והאוויריים לרשת זו, אז מרכזי פיקוד, בקרה ותמיכה הופכים בעלי ערך מבצעי. מנקודת מבט זו, פגיעה בתשתית זו אינה יכולה להיחשב רק כתקיפה על בסיס, אלא כניסיון לשבש חלק משרשרת יצירת וניהול האיומים.
גם כווית חשובה בתשתית זו, שכן היא מארחת חלק מיכולות הסיור והרחפנים של ארה"ב. רחפני MQ-9 Reaper אינם רק כלים למשימות סיור; הם גם חלק מרשת רחבה יותר לאיסוף מודיעין, ניטור קווי תקשורת ומעקב אחר תנועות אזוריות. לכן, פגיעה בתשתית הקשורה לציוד זה עלולה להיות בעלת השפעה המשתרעת מעבר להשמדת כלי טיס אחד או יותר, תוך שיבוש חלק ממחזור הסיור ויצירת המידע.
בחזית המערבית, לירדן חשיבות עליונה בחישובים מבצעיים בשל מיקומה הגיאוגרפי ותפקידה בתמיכה בפעולות אוויריות אזוריות. בלוחמת רשת, נתיבי טיסה, מיקומי פריסה, מרכזי תמיכה ועמדות פיקוד יוצרים שרשרת משולבת. לכן, "מקור הפעולות" אינו עוד רק נקודת ההמראה של מטוס קרב, אלא מכלול של תשתיות המאפשרות פעולות מההכנה דרך ביצוע המשימה וחזרה.
בנוסף לבסיסי תקיפה אלה, רשת המכ"ם וההגנה היא עמוד תווך חיוני בארכיטקטורה הצבאית של האזור. כל מבצע אווירי או טילים דורש גילוי, זיהוי, יירוט והכוונה כדי להצליח. לכן, היחלשות רשת ההתרעה המוקדמת, מכ"מים ארוכי טווח, מרכזי פיקוד ההגנה ומערכות היירוט עלולה לפגוע ביכולת לבצע פעולות עוקבות.
...חשיבותה של רשת זו טמונה בעובדה שהחלפת מערכת הגנה אינה רק עניין של רכישת ציוד חדש. אימון כוחות, שילובם ברשת הפיקוד, קישורם למערכות גילוי ומתן כיסוי רב-שכבתי הם כולם תהליכים גוזלים זמן ויקרים. כתוצאה מכך, פגיעה במערכת או מרכז מכ"ם אינה רק עניין של אובדן ציוד; היא יכולה גם לשבש חלק ממחזור הגילוי והתגובה לתקופה מסוימת.
התפתחויות בעקבות סכסוכים אחרונים מראות כי מדינות המפרץ מחזקות באופן משמעותי את רשתות המכ"ם, ההתרעה המוקדמת וההגנה האווירית שלהן. ללא קשר לספציפיקציות של החוזים וערך הרכישות, מגמה זו חושפת עובדה מכרעת: רשת ההגנה האזורית נותרה אחת הנקודות הרגישות ביותר בתחרות צבאית בין הצדדים המעורבים.
מנקודת מבט זו, יש לראות את דפוס הפעולות האחרונות כיותר מסדרה של תקיפות טילים ומזל"טים. המטרה אינה רק להשמיד ציוד אויב, אלא לשבש את כל שרשרת יצירת האיום, ההכוונה והתמיכה.
זהו ההבדל המרכזי בין לוחמה קונבנציונלית ללוחמה מבוססת רשת. בלוחמה קונבנציונלית, המטרה עשויה להיות להשמיד נשק; בלוחמה מבוססת רשת, השאלות העיקריות הן כיצד הנשק מקבל מידע, לאן הוא מכוון, מי יוזם את המשימה, לאן הוא נתמך, ואיזו רשת מאפשרת לשכפל את המבצע.
בהתאם לכך, נראה כי איראן נעה לעבר דפוס שבו "מקור האיום" חשוב יותר מ"כלי האיום". המטרה אינה רק לפגוע ברחפן, מטוס קרב או טיל, אלא לשבש את התשתית שהופכת את הנכסים הללו לחלק ממבנה התקפי.
המסר של דפוס זה ברור: איראן אינה רוצה רק להגיב על כל התקפה, אלא להעלות את עלות שיגור הבאה. אם מבצע יכול לכוון בו זמנית לחלק מרשת הפיקוד, המודיעין, התמיכה וההגנה האווירית, השפעתו תהיה גדולה בהרבה מאשר השמדת כמה נכסים צבאיים.
לכן, ההיגיון מאחורי המבצעים האחרונים אינו רק לחפש את כלי הנשק של האויב, אלא לשבש את התשתית שהופכת את כלי הנשק הללו לאיום.
נור ניוז