המלחמה הייתה אמורה לאחד את ישראל, אך ערב הבחירות, עומק הפילוג הפוליטי בתוך המערכת התברר מתמיד. נתניהו, שבילה שנים בניסיון להציג את עצמו כפוליטיקאי היחיד המסוגל לנהל איומים ביטחוניים, ניצב בפני מצב שבו מעמדו הפוליטי נשחק, בעוד יריביו הביטחוניים והימניים כובשים חלק מבסיס התמיכה המסורתי שלו.
נוף הבחירות בישראל ממחיש בצורה חיה את המשבר הזה. על פי סקר ערוץ 13 האחרון, הליכוד מוביל עם 22 מושבים, בעוד שמפלגת יש עתיד של גדי אייזנקוט ומפלגת באר שבע של נפתלי בנט מקבלות 21 כל אחת. עם מושב אחד בלבד המפריד בין שלוש המפלגות העיקריות, התחרות נראית עזה, ללא מנצח ברור. בסקר של ערוץ 12, אייזנקוט מוביל את הליכוד עם 23 מושבים לעומת 22.
אבל הבעיה האמיתית אינה איזו מפלגה מובילה; זוהי חוסר היכולת של המערכת הפוליטית הישראלית להשיג רוב יציב. בסקר של ערוץ 12, הקואליציה של נתניהו תזכה ב-52 מושבים, בעוד שמפלגות האופוזיציה תזכה ב-59, כלומר אף אחת מהן לא תגיע לאחוז החסימה של 61 מושבים הנדרש להקמת ממשלה. למרות שהאופוזיציה קרובה לרוב, הפיצול שלה בין אייזנקוט, בנט ומפלגות קטנות יותר מקשה על הקמת ממשלה מגובשת. ישראל ניצבת בפני תופעה שבה "ניצחון בבחירות" אינו בהכרח מתורגם ל"יכולת למשול". יתר על כן, 64% מהנשאלים בסקר של ערוץ 13 דירגו את ביצועיו של נתניהו באופן שלילי. נתון זה מדגיש את הפער בין מעמדה של מפלגת הליכוד למעמדו של ראש הממשלה. הליכוד אולי נשאר המפלגה הגדולה ביותר, אך נתניהו כבר אינו בהכרח הבחירה הפופולרית ביותר להנהיג את ישראל. הופעתו של הרמטכ"ל לשעבר גדי אייזנקוט כמועמד רציני לראשות הממשלה מדגימה גם שהחברה הישראלית לא בהכרח זנחה את מדיניות הביטחון הנוקשה שלה, אלא מחפשת גישה שונה אליה.
בנסיבות אלה, המלחמה במפרץ הפרסי הפכה לחרב פיפיות. היא יכולה להבטיח מרחב פוליטי בטווח הקצר ולחזק את הממשלה הקיימת; אך ככל שהיא נמשכת, כך מחירה הכלכלי, הצבאי והחברתי עולה, ושאלת מטרתה האמיתית חוזרת ללב הפוליטיקה הפנימית. נתניהו ניצב כעת בפני שאלה מרכזית: מהי בדיוק מטרת המלחמה הזו, וכיצד יש לקבוע את סופה?
בהקשר זה, הצהרותיו האחרונות של ג'יי.די. ואנס מקבלות משמעות מיוחדת. בראיון לתקשורת טען סגן נשיא ארה"ב כי גורמים מסוימים בממשלת ישראל ניסו להשפיע על דעת הקהל האמריקאית ולמנוע שינוי במדיניות וושינגטון כלפי איראן. ואנס הזהיר בעבר את מתנגדיו הישראלים מפני המסלול הפוליטי של ממשל טראמפ. ללא קשר לגורלו של מזכר האסלאמאבאד, ששני הצדדים הכריזו עליו כעת כבטל ומבוטל, הצהרות אלה מצביעות על כך שהמחלוקת בין וושינגטון לתל אביב אינה מוגבלת להסכם ספציפי, אלא סובבת סביב שאלה מהותית יותר בנוגע לאופן ניהול המשבר: למי הסמכות להחליט אם להמשיך את המלחמה, לסיים אותה או לשנות את מהלכה?
...בצומת זו, נתניהו מוצא את עצמו לכוד בין שני לחצים מנוגדים. כדי לשמור על הקואליציה הפנימית שלו, עליו לנקוט עמדה איתנה נגד איראן; אבל כדי להמשיך את המלחמה, הוא זקוק לתמיכה אמריקאית. ככל שישראל מסתמכת יותר על תמיכה אמריקאית, כך גדל הסיכוי לחילוקי דעות לגבי מטרות המלחמה ותזמון שלה. זהו הפרדוקס שיכול להפוך משבר חיצוני למשבר פוליטי פנימי.
אם המלחמה תימשך, המחיר הפוליטי שהממשלה תשלם יגדל; אם היא תסתיים מבלי להשיג את מטרותיה הסופיות, נתניהו יצטרך להצדיק את התוצאה; ואם ייווצר מסלול פוליטי חדש, הימין עלול לראות זאת כנסיגה. לפיכך, המלחמה שהייתה אמורה לחזק את מעמדו של נתניהו עלולה כעת להפוך לנטל.
בהקשר זה, הבחירות הקרובות בישראל אינן רק תחרות על 120 מושבים בכנסת; הן עשויות לקבוע האם נתניהו עדיין יוכל להפוך את המשבר הביטחוני להישגים פוליטיים, או שמא המלחמה, הקרע עם ארצות הברית וחוסר שביעות הרצון הציבורי יתאחדו בסופו של דבר כדי להפוך אותו לקורבן הפוליטי הגדול ביותר של המשבר. ישראל נמצאת על סף בחירות שאולי לא יסיימו את חוסר היציבות הנוכחי, אלא יכניסו את המערכת לשלב חדש של סערה פוליטית.
נור ניוז