סבב הסכסוך החדש בין איראן לארצות הברית אינו רק המשך של העימות הצבאי; אלא, הוא מאותת על רמה חדשה של מעורבות בין שני הצדדים. ההיבט המשמעותי ביותר של שלב זה הוא השינוי המשמעותי בגישתה של איראן לתגובה לתוקפנות האמריקאית. בעוד שתגובותיה הראשוניות של איראן לאחר הפסקת האש התמקדו בעיקר במטרות שיאפשרו לה לשלוט בהיקף המשבר, טווח המטרות התרחב כעת וכולל בסיסים אמריקאים במספר מדינות באזור. שינוי זה מצביע על כך שטהראן זנחה חלק משיקוליה הראשוניים ומבקשת להטיל ישירות את עלויות המלחמה על רשת הפעולות והתמיכה של ארצות הברית במערב אסיה.
שינוי זה שינה גם את חישוביה של וושינגטון. ארצות הברית צפתה שאם הסכסוך יתחדש, תגובת איראן תהיה דומה להתקפות קודמות. עם זאת, ההתקפות בו-זמניות על בסיסים חדשים רבים, ואף לא ידועים קודם לכן, יחד עם טווח המטרות המורחב, תפסו את הכוחות האמריקאים לא מוכנים, לפחות מבחינה מבצעית. בלוחמה מודרנית, הפתעה אינה רק עניין של כמה טילים החודרים למערכות הגנה; זה מסמל כישלון בהערכת כוונות האויב, תזמונו והיקף הפעולה שלו. זהו המסר האסטרטגי החשוב ביותר בסבב הסכסוך החדש הזה.
בנסיבות אלה, ההתקפות האיראניות גרמו לאבדות בלתי צפויות לכוחות אמריקאים, כפי שאושר על ידי מקורות מקומיים רבים ואפילו כלי תקשורת מערביים. אך השאלה הדוחקת ביותר כעת היא: מדוע וושינגטון נמנעה מלהכריז רשמית על פרטי ומספר האבדות הללו? התשובה טמונה באקלים הפוליטי האמריקאי, לא בשדה הקרב.
המלחמה החלה בהחלטה של הבית הלבן, המבוססת על הרעיון שעליונות צבאית תכריח את איראן לקבל את דרישותיה הפוליטיות של וושינגטון. עם זאת, תוצאת השלב הראשון, מבחינת השגת היעדים המוצהרים, הייתה שונה לחלוטין מהציפיות הראשוניות וניתן לראות בה תבוסה אמריקאית. אנליסטים רבים וכלי תקשורת מערביים אישרו כי השימוש בכוח צבאי אינו בהכרח מתורגם לכפיית רצון פוליטי, וכי ארצות הברית נכשלה בהפיכת עליונותה הצבאית להצלחה אסטרטגית. דבר זה הציב את טראמפ במצב קשה מול מבקריו הפנימיים, התקשורת וחלק מהממסד הביטחוני האמריקאי.
בנסיבות אלה, הגעה להפסקת אש ומציאת בסיס משותף בין הצדדים היו יכולות להוות הזדמנות לפתרון המשבר; עם זאת, חזרתה של וושינגטון למסלול של עימות מבלי להשיג את יעדי השלב הראשון הייתה משמעותה קבלת סיכונים חדשים. אם יתווספו לעלויות אלה נפגעים אנושיים, ממשל טראמפ יעמוד בפני חוב פוליטי הולך וגובר; חוב המקשה על מענה לשאלה: מדוע מלחמה שנועדה להפגין את כוחה של אמריקה הביאה להפסדים אנושיים וביטחוניים מוגברים למדינה?
מנקודת מבט זו, שתיקתה של וושינגטון על מספר הנפגעים אינה רק החלטה תקשורתית, אלא חלק מניהול המשבר הפוליטי. הכרזה רשמית על האבדות תפגע בנרטיב העליונות האמריקאית, תעודד את מתנגדי טראמפ להטיל ספק בהחלטותיו ותגביר את הקריאות לבחינה מחדש של האסטרטגיה של הבית הלבן. לעומת זאת, דחיית פרסום מידע או ניהול הנרטיב מאפשרים זמן לשלוט בהשלכות הפוליטיות.
אך הסוגיה הבסיסית אינה רק מספר ההרוגים. המשמעות האמיתית של ההתפתחויות האחרונות טמונה בעובדה שאיראן, על ידי שינוי חכם וחדשני של מטרותיה, הטתה את מאזן הכוחות לטובת ארצות הברית. אם עד לאחרונה נחשבה המלחמה כמגבלה צפויה, רשת הכוחות האמריקאים באזור הפכה כעת לחלק ממשוואת ההרתעה. התפתחות זו, ללא קשר למספר המדויק של הנפגעים, היא המסר החשוב ביותר בסבב החדש הזה של סכסוכים. המסר מראה ששתיקתה של מדינה לגבי הפסדיה במלחמות של היום היא לעיתים העדות המשמעותית ביותר לעומק השינוי במאזן הכוחות.
נור ניוז