למרות שפסגת נאט"ו באנקרה נועדה להדגים את הכוח, הסולידריות והנחישות המשותפת של חברותיה, המציאות בשטח וההתפתחויות הבינלאומיות חשפו כי ברית צבאית זו ניצבת בפני משבר אמינות, פער אסטרטגי וחוסר עקביות בהתנהגותה הפוליטית יותר מאי פעם. מה שנראה באנקרה לא היה דימוי של ברית חזקה, אלא ניסיון להסתיר את חילוקי הדעות שהתעצמו מדי יום, החל במלחמה באוקראינה ועד להתפתחויות במזרח התיכון, החל מחלוקת עלויות הביטחון ועד לעתיד היחסים הטרנס-אטלנטיים.
נאט"ו: מופע של אחדות על רקע פילוגים פנימיים
נאט"ו הציגה את עצמה זה מכבר כמגינה של ביטחון קולקטיבי, סדר בינלאומי ומשפט בינלאומי. עם זאת, ביצועי הברית במשברים האחרונים העלו שאלות רציניות בנוגע למחויבותה לעקרונות אלה. אם ריבונות מדינות, התנגדות לשימוש בכוח והגנה על המשפט הבינלאומי הם עקרונות אוניברסליים, אין עליהם להיות כפופים לשיקולים פוליטיים ולאינטרסים של מעצמות גדולות.
חילוקי דעות בין חברות נאט"ו בנוגע לחלוקת עלויות ההגנה, היקף תפקידה של ארצות הברית בביטחון האירופי וכיצד להגיב למשברים עולמיים, מדגימים כי הלכידות של הברית עומדת בפני אתגרים משמעותיים. אירופה אינה בטוחה עוד כפי שהייתה בעבר שוושינגטון תישא בעלויות ביטחון היבשת בכל הנסיבות, וארצות הברית, בתורה, דורשת השתתפות פיננסית וצבאית גדולה יותר מבעלות בריתה האירופיות.
חילוקי דעות אלה אינם רק סכסוך פיננסי; הם משקפים גם שינויים עמוקים במבנה הכוחות העולמי - מבנה שבו ארצות הברית מתמודדת עם משברים מרובים בו זמנית, בעוד אירופה שואפת לעמדה עצמאית יותר במשוואת הביטחון.
אוקראינה; מלחמה שהפכה למבחן אסטרטגי עבור נאט"ו
המלחמה באוקראינה הייתה המבחן המשמעותי ביותר עבור נאט"ו בשנים האחרונות. משבר שאמור היה לחזק את מעמדו האסטרטגי של המערב הפך במקום זאת לסכסוך ממושך ומתיש, שעלה לאירופה ולבנות בריתה המערביות סכומים עצומים.
ניסיונות לשלוח מיליארדי דולרים בסיוע צבאי, להגדיל את תקציבי הביטחון ולחזק את הנוכחות הצבאית במזרח אירופה לא הצליחו לסיים את המשבר. להיפך, למלחמה היו השלכות קשות, כולל לחצים כלכליים, משבר אנרגיה וחששות ביטחוניים מוגברים עבור מדינות אירופאיות רבות.
גם בתוך נאט"ו התגלעו חילוקי דעות בנוגע להמשך דרך פעולה זו. חלק מהחברות מתעקשות על הצורך בהמשך התמיכה הצבאית באוקראינה כדי לשמור על ההרתעה, בעוד שאחרות מזהירות מפני העלויות ארוכות הטווח של מבצע זה והצורך למצוא פתרון פוליטי.
במקביל, גישתה של נאט"ו לפיתוח יכולותיה הצבאיות ולהערכת יכולות ההגנה של מדינות אחרות עוררה ביקורת נרחבת על סטנדרטים כפולים במדיניות הביטחון המערבית, ביקורת שהטילה ספק בתקפות טענת "הסדר המבוסס על כללים".
המזרח התיכון והאתגר לאמינות המשפט הבינלאומי
ההתפתחויות במזרח התיכון, ובמיוחד הסכסוכים האחרונים בין איראן, ארצות הברית וישראל, הן נושא נוסף המטיל ספק במעמדה הבינלאומי של נאט"ו. הרפובליקה האסלאמית של איראן הכריזה כי ההתקפות שערכו ארצות הברית וישראל על שטח איראן, המכוונות לכמה מתקנים גרעיניים תחת פיקוח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, מהוות הפרות של עקרונות מגילת האו"ם וכללי המשפט הבינלאומי.
מנקודת מבטה של טהרן, התמיכה הפוליטית או השתיקה של חלק ממדינות החברות בנאט"ו בנוגע לפעולות אלה סותרות את טענות המערב החוזרות ונשנות בדבר הגנה על ריבונות המדינה והתנגדות לשימוש בכוח. נושא זה הפך לנקודת מחלוקת מרכזית בביקורת על מדיניות החוץ המערבית.
מבקרים טוענים שאם המשפט הבינלאומי אמור להיות הבסיס לסדר העולמי, יש להחיל אותו ללא קשר לכוחה הפוליטי או למעמדה של מדינה. הגישות השונות למשברים דומים חיזקו את התפיסה שחלק מהעקרונות המשפטיים מושפעים, למעשה, מאינטרסים גיאופוליטיים.
מיצרי הורמוז ועתיד הביטחון האזורי
סוגיית מיצרי הורמוז חשפה פערי דעות בין איראן למדינות המערב. בעוד שמדינות החברות בנאט"ו מדגישות את חשיבות הביטחון הימי וחופש השיט, איראן מאמינה כי ביטחון בר-קיימא עבור נתיב מים אסטרטגי זה אינו אפשרי ללא התייחסות למקורות המתח העיקריים באזור.
טהרן מאמינה כי ביטחון המפרץ הפרסי צריך להתבסס על שיתוף פעולה בין מדינות האזור וכבוד לריבונותן הלאומית, וכי הנוכחות הצבאית של כוחות חיצוניים לא רק שאינה מבטיחה יציבות אלא לעתים קרובות מחריפה את המורכבויות הביטחוניות.
בסופו של דבר, פסגת אנקרה, במקום להדגים את סמכותה הבלתי מעורערת של נאט"ו, הציגה תמונה של ברית העומדת בפני סדרה של משברים בו זמנית: החל ממלחמה באוקראינה וסכסוכים פנימיים ועד למשברים במזרח התיכון ושאלות רציניות לגבי תוקפן של גישותיה המשפטיות והפוליטיות.
עתידה של נאט"ו תלויה בעיקר ביכולתה להתגבר על פילוגים פנימיים, להגדיר מחדש את תפקידה בעולם רב-קוטבי ולהגיב לביקורת גוברת על ביצועיה. באקלים הנוכחי, האתגר הגדול ביותר שעומד בפני נאט"ו טמון לא רק במתחרים חיצוניים, אלא גם בשאלה פנימית: האם הברית יכולה לאזן בין כוח צבאי, לגיטימציה פוליטית ומחויבות אמיתית לעקרונותיה המוצהרים?
נור ניוז