בעוד הקהילה הבינלאומית דורשת, יותר מתמיד, את סיום ההתערבויות של ארה"ב בזירה הבינלאומית, ועם מלחמת הרמדאן שחושפת את שקרי פרויקט "מכירת הביטחון" של וושינגטון, ארצות הברית ממשיכה בניסיונותיה להסתיר את כישלונותיה ואת המציאות החדשה במערב אסיה, ובמיוחד במפרץ הערבי, מאחורי מעטה של הייפ תקשורתי באמצעות פגישות יחסי ציבור. בינתיים, נראה כי חלק ממדינות ערב עדיין פועלות במסגרת התפיסה המיושנת של "קניית ביטחון מאמריקה", כפי שמעיד הפיקוד המרכזי של ארה"ב (CENTCOM) שהודיע על פגישת ביטחון בבחריין בהשתתפות גורמים מ-11 מדינות במזרח התיכון.
בהצהרה שפורסמה ברשתות החברתיות, הפיקוד המרכזי של ארה"ב (CENTCOM) הודיע כי כוחות ההגנה של בחריין אירחו דיאלוג ביטחוני אזורי, והוסיפו: "מפקד CENTCOM בראד קופר, יחד עם בכירים מבחריין, מצרים, ירדן, כווית, לבנון, עומאן, קטאר, ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות, תימן ומצרים, דנו והחליפו דעות על ההתפתחויות הביטחוניות האחרונות באזור והזדמנויות לשיפור שיתוף הפעולה הביטחוני."
טענות לכאורה אלה על בניית ביטחון מושמעות בעוד שמהלך ההתפתחויות האזוריות נע למעשה בכיוון ההפוך לחלוטין. יתר על כן, מדינות המפרץ הערביות יתמודדו ללא ספק עם עלויות משמעותיות ואף סיכונים חמורים אם ימשיכו לערער את הסדר החדש במצרי הורמוז על ידי יצירת נתיבי מים פיקטיביים או משחק תפקיד בפרויקטים תעמולתיים אמריקאיים.
העדיפות המתמשכת של וושינגטון: ביטחון ישראל, לא מדינות ערב
מדינות ערב השתתפו בפגישת פיקוד המרכז של ארה"ב בבחריין, בעוד שארצות הברית, למרות שנהנתה מעסקאות נשק ומשאבי אנרגיה בשווי מיליארדי דולרים ממדינות אלו, הצהירה בגלוי כי העדיפות הראשונה והבלתי מעורערת שלה היא הישות הציונית, וכי מדינות אחרות באזור אינן מחזיקות מקום מכריע בהיררכיה האסטרטגית של וושינגטון.
למרות ניסיונותיה של ארצות הברית לפייס מדינות אלו באמצעות מחוות סמליות בפגישת פיקוד המרכז, היא ממשיכה במדיניותה הישנה; מדיניות שהתבטאה בבירור ברצח העם בעזה, באדישות לכיבוש לבנון ובתמיכה בתוקפנות הציונית האחרונה נגד סוריה.
מדינות ערב חייבות להבין כי ויתורים והטעיה על ידי סיסמאות ביטחון אמריקאיות כוזבות לא ישיגו דבר מלבד העמקת המשברים האזוריים. וושינגטון הוכיחה שוב ושוב כי חסר לה הרצון להבטיח את ביטחון האזור, וגם לא היכולת למלא טענה זו; אלא, היא ממלאת תפקיד במסגרת האסטרטגיות של המשטר הציוני.
מלחמת הרמדאן: מבחן שניפץ את מיתוס הביטחון האמריקאי
בעוד אמריקה קוצרת מיליארדי דולרים ממכירות נשק והבטחות ביטחון למדינות ערב, שאלה מהותית נותרה ללא מענה: כיצד יכולה מדינה המתמודדת עם אתגרים רציניים, אפילו באבטחת בסיסיה וכוחותיה, להבטיח את ביטחונם של אחרים?
מלחמת הרמדאן הוכיחה לכולם שמערכת הביטחון באזור מבוססת על הרצון להתנגד. אפילו סוכנויות התקשורת והביון האמריקאיות הודו שחלק משמעותי ממתקני ובסיסי המדינה נהרסו או הפכו ללא תפקוד, ובכך איבדו למעשה את היכולת לחדש את פעילותן הקודמת.
בנסיבות אלה, נראה כי חלק ממדינות ערב חוזרות על אותה טעות בפגישה זו, במטרה לפייס את אמריקה. באותו אופן, בחריין, בצעד לא קונסטרוקטיבי הסותר את עקרונות הדו-קיום בשלום, חזרה על האשמותיה השקריות נגד איראן במועצת הביטחון. פעולה זו משקפת, יותר מכל דבר אחר, את חוסר היכולת של חלק מהגורמים האזוריים להבין את השינויים הבסיסיים בארכיטקטורת הביטחון של מערב אסיה בעקבות תבוסת התוקפים במלחמת הרמדאן.
מיצרי הורמוז: משוואה חסרת משמעות ללא איראן
למרות שארצות הברית, על ידי קיום פגישה משותפת עם 11 מדינות ערביות, מבקשת להציג את עצמה כמקבלת החלטות וככוח דומיננטי בהתפתחויות אזוריות, ובמיוחד במפרץ הערבי - כפי שציין מרקו רוביו בפגישתו עם מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ בנוגע להקמת נתיבי מעבר חדשים דרך מיצרי הורמוז - המציאות היא שאיראן היא השחקן המכריע היחיד במשוואות מיצרי הורמוז, ואף מדינה לא יכולה לשנות מציאות גיאופוליטית זו.
ניסיונות לעקוף את הגיאופוליטיקה האיראנית באמצעות רטוריקה פוליטית, יצירת בריתות זמניות ופריסה של תעמולה יהיו חסרי תועלת. ארצות הברית, בהיעדר קשרים אזוריים או טרנס-אזוריים, אינה מסוגלת לשנות משוואה זו. עיקרון זה אושר במפורש במזכר ההבנות בן ארבע עשרה הנקודות, וכוחה, רצונה ואזהרותיה של איראן מפני כל ניסיון לשנות איזון זה ברורים לחלוטין ובלתי ניתנים להכחשה. הרפובליקה האסלאמית של איראן תעמוד נגד גישות אלה, ותפעיל את כל יכולותיה הצבאיות והדיפלומטיות.
הנקודה הבסיסית היא ששלום בר-קיימא באזור יושג רק כאשר הביטחון יהיה מקיף, משולב וחף מכל התערבות זרה. במקום להמשיך בגישה המיושנת והבדוקה של מתן ויתורים לארצות הברית, על מדינות ערב לנקוט גם צעדים להשגת ביטחון פנימי על ידי קבלת סדר אזורי חדש; סדר שעמודי התווך שלו כוללים את סיום הנוכחות הצבאית האמריקאית באזור ועימות עם הישות הציונית. הרפובליקה האסלאמית של איראן מוכנה, כבעבר, להקדיש את כל יכולותיה לביטחון אזורי, בדיוק כפי שהתנגדותה של איראן במהלך מלחמת יום הכיפורים נגד התוקפים גילמה חזון אחראי וביטחוני זה עבור האזור כולו.
נור ניוז