ההוצאות העולמיות על נשק גרעיני הגיעו לשיא בשנת 2025, וחשפו אינדיקטורים חדשים להסלמה בתחרות הצבאית והאסטרטגית בין מעצמות הגרעין בעולם. על פי דו"ח של הקמפיין הבינלאומי לביטול נשק גרעיני (ICAN), תשע המדינות בעלות הנשק הגרעיני הוציאו יחד 119 מיליארד דולר על תחזוקה, הרחבה ומודרניזציה של הארסנל הגרעיני שלהן, עלייה של 19% לעומת 2024.
מבין מדינות הנשק הגרעיני, ארצות הברית הייתה המוציאה הגדולה ביותר, והקצתה 56.2 מיליארד דולר, המהווים כמעט מחצית מכלל תקציב הגרעין העולמי. סין הגיעה למקום השני עם 13.5 מיליארד דולר, בעוד בריטניה דורגה במקום השלישי עם 12.6 מיליארד דולר.
רוסיה אחריה עם 9.5 מיליארד דולר, אחר כך צרפת עם 7.7 מיליארד דולר, הודו עם 2.8 מיליארד דולר, פקיסטן עם 1.5 מיליארד דולר וישראל עם 1.2 מיליארד דולר. צפון קוריאה הוציאה גם היא כ-656 מיליון דולר על תוכנית הגרעין שלה.
לצד צמיחה משמעותית בהוצאות, נתונים סטטיסטיים של המכון הבינלאומי לחקר השלום בסטוקהולם (SIPRI) מראים כי סך מלאי ראשי הנפץ הגרעיניים ברחבי העולם יגיע ל-12,187 עד שנת 2026. ראשי נפץ אלה מסווגים לשלוש קטגוריות: "בשימוש", "באחסון" ו"מחוץ לשירות".
רוסיה עדיין מחזיקה במאגר הגרעיני הגדול בעולם, עם 5,420 ראשי נפץ. מתוכם, 1,718 פעילים, 2,591 מאוחסנים ו-1,111 מוציאים משירות. ארצות הברית מדורגת במקום השני עם 5,042 ראשי נפץ, מתוכם 1,770 בשימוש, 1,930 מאוחסנים ו-1,342 מוציאים משירות.
סין מדורגת במקום השלישי עם 620 ראשי נפץ גרעיניים, מתוכם 24 פעילים ו-596 ברזרבה. צרפת אחריה עם 290, בריטניה עם 225, הודו עם 180, פקיסטן עם 170, ישראל עם 90 וצפון קוריאה עם 50.
נתונים אלה מראים שלמרות שמספר ראשי הנפץ הגרעיניים בעולם ירד בהשוואה לשיאה של המלחמה הקרה, תהליך העברת ראשי הנפץ הללו ממערכות אחסון למערכות מבצעיות, יחד עם השקעות מסיביות במודרניזציה של ארסנל הנשק הגרעיני, הגביר את החששות מפני מרוץ חימוש חדש. מומחים סבורים כי מתחים גיאופוליטיים גוברים, תחרות בין מעצמות גדולות וחוסר ודאות ביטחונית גוברת הם בין הגורמים המשמעותיים ביותר המניעים את עלויות הנשק הגרעיני העולות בשנים האחרונות.
עלייה חסרת תקדים זו בעלות הנשק הגרעיני והמודרניזציה המתמשכת של ארסנל הנשק הגרעיני מתרחשות בתקופה שבה ארצות הברית וכמה מדינות אירופאיות, למרות שהן מחזיקות באלפי ראשי נפץ גרעיניים והוצאת עשרות מיליארדי דולרים בפיתוח נשק זה, ממשיכות להטיל הגבלות על תוכנית הגרעין של איראן באמצעות סנקציות ולחץ פוליטי. גישה זו, אשר משקיפים רבים מתארים כדוגמה מובהקת לסטנדרטים כפולים במערכת הבינלאומית, סופגת ביקורת נרחבת משום שהמעצמות המחזיקות במאגר הגרעיני הגדול בעולם, בעודן מפתחות יכולות גרעיניות משלהן, נוקטות עמדות מגבילות כלפי גישתן של מדינות אחרות לטכנולוגיה גרעינית ולאנרגיה למטרות שלום. מבקרים טוענים כי גישה זו לא רק שלא תצליח לשפר את הביטחון העולמי, אלא גם תגביר את חוסר האמון, תחריף את המתחים הבינלאומיים ותערער את המאמצים הגלובליים לשלוט ולהגביל את הנשק הגרעיני.
נור ניוז