במהלך מפוקפק ומניע פוליטי, נטול כל בסיס משפטי, התכנסה מועצת הביטחון כדי לדון בניסיון להפעיל מחדש את ועדת הסנקציות נגד איראן. בהצבעה פרוצדורלית, תחת סעיף סדר היום "אי-הפצת נשק גרעיני", קולומביה אישרה את סעיף סדר היום של מועצת הביטחון שכותרתו "ועדת 1737 (2006) לסנקציות נגד איראן", וסללה את הדרך לפגישה זו.
מהלך זה, ששורשיו בפעולות בלתי חוקיות של בריטניה, צרפת וגרמניה בהפעלת מנגנון ההפעלה, חשף שוב ממדים חדשים של תמרונים פוליטיים וערעור מוסדות בינלאומיים. מצד אחד, הוא חשף שלב חדש בסחיטה המפוברקת של המערב נגד איראן. סחיטה זו משתרעת ממועצת הביטחון ועד מועצת המנהלים, והקשר המשלים שלה הוא התוקפנות האמריקאית החדשה נגד שטח איראן בתירוץ שווא של הפלת מסוק אפאצ'י. בעוד שהתעקשותה של איראן על עקרונותיה וזכויותיה הקבועות, והתנגדותן של מדינות רבות, כולל סין ורוסיה, לתוכניות אלה, מייצגת תבוסה נוספת ברקורד החד-צדדיות המערבית.
החייאת תיקים סגורים: סמל לירידה בלגיטימיות של מועצת הביטחון
למרות שהמערב, תוך ניצול הדומיננטיות התקשורתית שלו כדי להצדיק את פעולותיו האנטי-איראניות במועצת הביטחון, עבר מיישום החלטות סנקציות בלבד לטענה גרידא שעושה זאת, המציאות היא שפתיחה מחדש של תיקים אלה מפרה את החלטות מועצת הביטחון וחסרה לה כל בסיס משפטי. פעולה זו רק תחשוף עוד יותר את דעיכתה של מועצת הביטחון, אובדן אמינותה ופוליטיזציה שלה.
החלטת מועצת הביטחון 2231 של האו"ם פגה תוקפה ב-18 באוקטובר 2025, וכל הוראותיה והתחייבויותיה הסתיימו. לכן, אין בסיס משפטי למה שנקרא ועדת 1737, אין החלטת מועצת הביטחון המטילה סנקציות על איראן, ואין הצדקה משפטית לקיום פגישות תחת מסווה של "אי-הפצת נשק גרעיני".
למרות שהמערב, המנצל את הדומיננטיות התקשורתית שלו כדי להצדיק את פעולותיו האנטי-איראניות במועצת הביטחון, עבר משימוש גרידא במנגנון ההפעלה לטענה שהוא מפעיל החלטות סנקציות, המציאות היא שפתיחה מחדש של תיקים אלה מפרה את החלטות מועצת הביטחון וחסרה לה כל בסיס משפטי. פעולה זו רק תחשוף עוד יותר את דעיכתה של מועצת הביטחון, אובדן אמינותה ופוליטיזציה. בהקשר זה, וסילי נבנזיה, נציג רוסיה במועצת הביטחון של האו"ם, הצהיר במהלך הפגישה: "פעולותיהם של כמה פקידי האו"ם בהקשר של הפעלה מחדש של החלטה 1737 חסרות כל בסיס משפטי ואין להן בסיס בתוך מועצת הביטחון. ועדת הסנקציות, שהוקמה בסוף 2006 בהתאם להחלטה 1737, פוזרה לאחר אימוץ מסמך בשנת 2015 שביטל החלטות קודמות בנוגע לאיראן."
הנציג הסיני חזר על עמדתה של רוסיה, והדגיש: "לניסיון להטיל מחדש סנקציות על איראן אין כל בסיס במועצת הביטחון." בהתבסס על עובדות משפטיות אלה, התנהלות מועצת הביטחון אינה אלא מעשה בלתי חוקי; התנהלות המושרשת במעורפלות של המערכת הדומיננטית, ואשר, יחד עם אדישותה של המועצה לפשעים אמריקאים-ציוניים, כולל מות הקדושים של סטודנטים במינאב ורצח העם בעזה ובלבנון, תרמה להאצת הידרדרות מוסד זה ולאובדן אמינותו.
ממועצת הביטחון לסוכנות: פרויקט מתואם של לחץ וויתורים
התנהגותן של כמה מדינות אירופאיות, כמו גרמניה, צרפת ובריטניה, לצד ארצות הברית, ממועצת הביטחון ועד מועצת המנהלים, מצביעה על ניסיונותיהן לסחוט את איראן ולחלץ וויתורים שלא הצליחו להשיג באמצעות מלחמה, דיפלומטיה או סנקציות.
בצד אחד של משוואה זו ניצבת ארצות הברית, אשר למרות התעמולה האינטנסיבית שלה, נכשלה בהשגת תוקפנותה הצבאית נגד איראן. בינתיים, הרפובליקה האסלאמית של איראן, באמצעות אחדות בשטח, ברחובות ובאמצעות דיפלומטיה, הצליחה להנחיל תבוסה מוחצת למדינה זו ולאתגר את ההגמוניה העולמית שלה.
בזירה הדיפלומטית, גם ארצות הברית נכשלה בהטלת דרישותיה על טהרן. המשא ומתן באסלאמאבאד התנהל על פי תנאיה של איראן. יתר על כן, טהרן ביצעה פעולות טילים בתמיכה בלבנון נגד ישראל, תוך מילוי תנאיה שלה - פעולה הנובעת מסמכותה של איראן ומאחריותה להבטיח את הביטחון ברחבי האזור.
בצד השני של המשוואה הזו ניצבת אירופה, אשר למרות שלא השתתפה במלחמה האמריקאית הישירה באיראן, סיפקה את בסיסיה לתוקפים ובמקביל הטילה סנקציות על איראן. בדוגמה האחרונה, היא הטילה סנקציות על אנשים ומוסדות מסוימים, בטענה שהם מאיימים על חופש השיט, תוך התעלמות מוחלטת מהאי חוקיות והפליליות של המצור הימי שהוטל על איראן.
למרות כל הצעדים הללו, איראן לא הראתה נכונות להגיב לאיומים ולתמריצים. לכן, שלב חדש של התנהגות פרובוקטיבית מצד המערב הועלה על סדר היום של מועצת המנהלים ומועצת הביטחון.
ארצות הברית, יחד עם שלוש מדינות אירופאיות במועצת הביטחון, מבקשת החלטה לטייח את התוקפנות, הפשעים והלחץ על איראן על ידי הצגת טענות שווא מבלי להזכיר את הפצצת מתקני ומרכזי הגרעין האיראניים, ובמקביל מעלה את נושא הסרת הסנקציות.
התנהגות זו מדגימה שוב שהמערב אינו מושיע של שלום וביטחון, אלא אחד הגורמים העיקריים למשברים עולמיים. גישה זו לא השיגה דבר מלבד הרס והחלשת מוסדות בינלאומיים.
כישלון מאמצי הקונצנזוס המערביים וחוסר היעילות של טקטיקות הלחץ
למרות שאירופה וארצות הברית הפכו את החזקת המוסדות הבינלאומיים כבני ערובה לחלק מכלי הכוח שלהן, מהלך האירועים מראה שכלי זה איבד בהדרגה את יעילותו.
בכינוס קודם של מועצת הביטחון, רוסיה וסין הטילו וטו על החלטה שהוצעה על ידי בחריין ביוזמת ארצות הברית, והקונצנזוס שחיפש המערב לא הושג. בהצבעה פרוצדורלית זו, חברי מועצת הביטחון פשוט הסכימו לקיים את הפגישה ברוב של 11 קולות, עם שני קולות מסין ורוסיה, ושתי נמנעות מפקיסטן וסומליה - עניין שכשלעצמו מעיד על כישלונו של המערב להשיג קונצנזוס מקיף.
במועצת המנהלים, ההחלטה שהוצעה על ידי ארצות הברית נתקלה בהתנגדות עזה, כולל מצד רוסיה, סין וכמה חברות אחרות, ומנסחיה נאלצו לתקן את הטקסט; עם זאת, הקונצנזוס נותר חמקמק.
לפיכך, התנהלותו הבלתי חוקית של המערב במועצת הביטחון ובמועצת המנהלים לא תניב תוצאות, מלבד התעמולה והתפקוד הפסיכולוגי שלה. תגובת הקהילה הבינלאומית לתמרונים פוליטיים אלה רק תגביר את הניכור וחוסר האמון שלה במוסדות אלה.
במקביל, איראן הוכיחה כי תגיב בתקיפות לכל איום וכי לא תתפשר או תתעלם מזכויותיה ועקרונותיה. לכן, התנהגות המערב אינה מציעה פתרון לבעיות הקיימות; היא רק תוביל למשוואות מורכבות יותר ולעלויות עולמיות גבוהות יותר.
אם אירופה מאמינה כי היא יכולה לסלול את הדרך לפתיחה מחדש של מיצרי הורמוז על ידי הטלת סנקציות וברית עם ארצות הברית במועצת הביטחון ובמועצת המנהלים, היא מבצעת טעות אסטרטגית חמורה. התנהגות לא רציונלית רק תחריף את חוסר האמון ותמנע עוד יותר מאירופה את הגישה למצרי הורמוז.
אירופה חייבת להבין כי אמון בהבטחותיה של אמריקה לא יביא לה עוד רווחים, וכי גורלן של מדינות ערב בדרום המפרץ הערבי, שקשרו את ביטחונן לאמריקה, יכול לשמש לקח מתמשך עבור אירופה.
נור ניוז