פגישת מועצת המנהלים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית) החלה, וארצות הברית, יחד עם כמה מדינות אירופאיות, מבקשת, על פי הדיווחים, להעביר החלטה נגד איראן. בעוד שמהלך זה הוא חלק מניסיון של וושינגטון לעוות את העובדות ולשנות את תפקידי הקורבן והנאשם, הוא רק יפגע עוד יותר בעצמאותה של הסוכנות ויעמיק את חוסר האמון העולמי במוסדות בינלאומיים, במיוחד לאור העובדה שאיראן הוכיחה שוב ושוב את נכונותה להגיב באופן נחרץ לכל איום. לכן, המערב והסבא"א, שהקריבה את אופייה הטכני והמקצועי לטובת תמרונים פוליטיים מערביים ושאיפותיו האישיות של גרוסי, יישאו בתוצאות של התנהגות מוטה זו.
עיוות הנרטיב והעובדות
שני עשורים של פעולות עוינות מצד המערב נגד איראן בסבא"א ובחברת המנהלים שלה משקפים דפוס עקבי וחוזר: דפוס של עיוות עובדות, כתיבת היסטוריה כוזבת, זיכוי הנאשמים, גינוי הקורבן, ובסופו של דבר הפיכת מוסד בינלאומי זה לכלי להפעלת לחץ על איראן.
כיום, האמריקאים הולכים באותו מסלול, במיוחד מאז מלחמת יום הכיפורים. דעת הקהל העולמית רואה כעת בארצות הברית ובבנות בריתה, כולל ישראל, פושעים הראויים לעונש, ובאיראן כמודל של סמכות ומדינה לגיטימית שנפלה קורבן לאשליות ולהגמוניה של המערכת הדומיננטית.
המציאות בשטח היא שארצות הברית וישראל, במעשה תוקפנות בוטה, תקפו את איראן בכוח צבאי, וגרמו לטרגדיות אדירות, כולל מות הקדושים של 168 סטודנטים ממכון מונבי ומנהיגים פוליטיים ודתיים מכל רחבי העולם המוסלמי. מתקני גרעין איראניים הותקפו שוב ושוב, ארצות הברית איימה שוב ושוב לתפוס את האורניום המועשר של איראן, ועשרות פעולות עוינות נוספות עמדו על סדר היום. פעולות אלו מהוות פשעי מלחמה ואיומים נגד האנושות על פי כללי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) והחוק הבינלאומי, ויש להעניש את אלה שביצעו אותן ואחראים להן.
כעת, בצעד מצדיק את עצמו, האמריקאים מנסים לשכתב את ההיסטוריה ולעצב נרטיב שמתאים לאינטרסים שלהם בתוך הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, במטרה לטייח ולנרמל את הפשעים הללו ולסלול את הדרך לחזרתם - בדיוק כפי שפרצה מלחמת שנים עשר הימים בשנה שעברה עקב התנהלותה הלא מקצועית של הסוכנות והחלטה מוטעית של המערב.
נרטיב כוזב זה הגיע לנקודה שהכעיסה חברים רבים, כולל רוסיה. בהתייחסו לתוכן הפרויקט, הדגיש הנציג הרוסי אוליאנוב כי וושינגטון מנסה להעביר את האחריות להתפתחויות האחרונות מה"תוקפן" ל"קורבן" על ידי שינוי הנרטיב השורר, ובמקביל הטלת מערכת דרישות חדשה על טהרן. גילויים אלה חושפים שוב את השקפתו ההגמונית והתועלתנית של המערב על מוסדות בינלאומיים - גישה המהווה איום חמור על הביטחון הבינלאומי.
מועצת המושלים: כלי לפיצוי על תבוסות שטח ודיפלומטיות
למרות שאיפתה של ארצות הברית לחתור אחר מטרות כמו פירוק איראן והסרה מהמפה האזורית, שלילת זכויותיה הגרעיניות, ביטול יכולותיה לטילים ולרחפנים, והדרתה ממשוואות אזוריות באמצעות מלחמה, התנגדות העם האיראני בשטח, ברחובות ובזירה הדיפלומטית, יחד עם ההישגים המדהימים של חזית ההתנגדות במסגרת פעולה מאוחדת, וניהולה החכם וההחלטי של איראן במצרי הורמוז, סיכלו את כל התוכניות הללו.
בהמשך, ארצות הברית אימצה אסטרטגיה של כניעה באמצעות כלים דיפלומטיים, אך התעקשותה של איראן על זכויותיה ותנאיה הלגיטימיים הפכה גישה זו לחסרת יעילות. ארצות הברית והמשטר הציוני הפכו הפרות חוזרות ונשנות של הפסקת האש לכלי למיקוח וסחיטה, אך תגובותיה הנחרצות של איראן בפגיעה בתוקפים האמריקאים במפרץ הערבי והתקפותיה ההרסניות על המשטר הציוני בתמיכה בלבנון הציבו אתגר רציני לתרחיש זה.
ראוי לציין כי הקהילה הבינלאומית הנחילה תבוסה מסחררת לארצות הברית ולמשטר הציוני במלחמת הנרטיבים; דיווחים מצביעים על כך ש-70% מהעם האמריקאי קרא לסיום המלחמה באיראן.
בנסיבות אלה, נראה כי ארצות הברית וכמה מדינות אירופאיות מנסות לכסות על פשעיהן וכשלונותיהן על ידי בידוד נרטיבים כוזבים וחתירה למטרות שלא הושגו, ובמיוחד השגת גישה למתקני גרעין איראניים ולאורניום מועשר באמצעות לחץ מצד סוכנויות.
הסוכנות על סף מעורבות פוליטית וקריסה של ניטרליות מקצועית
הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית) ומנכ"לה, גרוסי, הדגימו שוב ושוב את נטישתם מתפקידיהם הטכניים והמקצועיים, והפכו למעשה לכלי המשרת את מטרות המערכת הדומיננטית ואת שאיפותיה האישיות.
הסוכנות, ששמרה על שתיקה במהלך שנות ההתנקשויות במדעני גרעין איראנים, במקום לגנות את התוקפנות הצבאית וההפצצה של מתקני הגרעין האיראניים במהלך מלחמת שנים עשר הימים ומלחמת יום הכיפורים, פנתה לפרסום דוחות לא יעילים, ואף הצדיקו את התקפות אלה. גרוסי עצמו הפך למעשה לחלק מהמנגנון המצדיק את פעולות ארה"ב נגד איראן.
תמרון פוליטי זה מתרחש בתקופה שבה הדו"ח האחרון של המכון הבינלאומי לחקר השלום בסטוקהולם (SIPRI) מצביע על מגמה נרחבת בקרב מעצמות גרעיניות לפתח ארסנל גרעיני, אך הסוכנות לא נקטה עמדה או פעולה יעילה נגד תהליך זה.
ניתן לראות את המהלך האחרון של ארה"ב להציג החלטה נגד איראן, יחד עם הדוחות המוטים והדו-משמעיים של גרוסי, כשלב חדש ביציאתה של הסוכנות מדרכה הטכנית והמקצועית ובכניסתה הפתוחה לזירה הפוליטית. זהו תהליך הנובע בחלקו מדומיננטיות המערב על מוסדות אלה ובחלקו מאינטרסים אישיים ושאיפות של אנשים כמו גרוסי, השואפים לתפקיד מזכ"ל האומות המאוחדות בתמיכת המערב.
פרויקט בניית הקונצנזוס נכשל: ממועצת הביטחון למועצת המנהלים
לב העניין הוא שבעוד שהמערב, ובמיוחד ארצות הברית, ממשיך לנצל מוסדות בינלאומיים כדי לקדם את מטרות ההתפשטות שלו, כישלונו האחרון להעביר החלטה אנטי-איראנית במועצת הביטחון - עקב הטלות הווטו של סין ורוסיה, התנגדות מצד חלק מהחברות, והיעדרן של בעלות בריתה של אמריקה בנאט"ו לנהל מלחמה נגד איראן על מיצרי הורמוז, כמו גם חששות בתוך הסוכנות לאנרגיה אטומית (IAEA) בנוגע לפוליטיזציה של מועצת המנהלים ולמאמצי אמריקה לפגוע באמינות המוסד באמצעות נרטיבים כוזבים נגד איראן - מצביעים בבירור על יכולתה הפוחתת של וושינגטון לבנות קונצנזוס.
מצב זה מייצג מבוכה גדולה עבור טראמפ, שטען שהוא "אמריקה גדולה" בזירה העולמית. חוסר היכולת של אמריקה לבנות קונצנזוס הגיע לנקודה כזו שדיווחים מצביעים על הסרת סעיפים מסוימים, כולל זה המפנה את סוגיית איראן למועצת הביטחון, מנוסח ההחלטה הנוכחי בניסיון למתן את ההתנגדות.
המחירים הגבוהים של הדואליזם של הסוכנות ועתיד לא ודאי של אמינותה
למרות שארצות הברית, באמצעות סחיטה ותקיפה של עצמאות הסוכנות, מבקשת לנצל מוסד זה ככלי להפעלת לחץ על טהרן, לטייח את תוקפנותה ולצמצם את כוח המשא ומתן של איראן, אימוץ החלטה כזו - ללא קשר למספר הקולות במועצת המנהלים - לא רק שלא יצליח להשיג את מטרותיה של אמריקה, אלא, בראש ובראשונה, יהווה אתגר רציני לאמינותה הבינלאומית של הסוכנות; אתגר שעלול לסלול את הדרך לחברים רבים לעזוב את המוסד.
שנית, טהרן הוכיחה שוב ושוב שהיא אינה מוכנה לוותר על זכויותיה הבלתי מעורערות, צבאית או דיפלומטית, וכי ארצות הברית לא תוכל לפתוח את מצר הורמוז או להשיג אורניום מועשר איראני באמצעות צעדים כאלה.
גישה זו רק תגביר את העמימות סביב סוגיית הגרעין ותדחק את הסוכנות לשוליים במשוואות עם איראן. יחד עם זאת, כל תוקפנות תיענה בתגובה נחרצת. מצד אחד, טהרן רואה עצמה מחויבת לנקום את דמם של חללי מלחמת שנים עשר הימים ומלחמת הרמדאן, ומאמינה כי ארצות הברית והציונים חייבים להיות אחראים לדמם של סטודנטים חפים מפשע במנאבי. מצד שני, איראן רואה בדיפלומטיה חלק ממאבקה בתוקפים ולא תקבל שום פשרה על זכויותיה הלגיטימיות בהקשר זה.
נור ניוז