זמן קצר לאחר שהמשטר הישראלי נסוג מאיום ההתקפה בקנה מידה גדול על הפרברים הדרומיים של ביירות, תוך ציטוט תיווכו של טראמפ, ובמציאות כתוצאה מהכנות נרחבות של חיזבאללה ואזהרות חריפות מצד הרפובליקה האסלאמית של איראן, הודיע מחלקת המדינה האמריקאית בבוקר יום חמישי כי ישראל ולבנון הסכימו על הפסקת אש תחת פיקוח וושינגטון.
בהצהרה נכתב: "ישראל ולבנון הסכימו להקים אזורי ניסוי תחת שליטה בלעדית של הכוחות המזוינים הלבנוניים". עוד נכתב: "ישראל מאמינה כי ביטחונה ושלמותה הטריטוריאלית ניתנים להשגה רק באמצעות פירוק חיזבאללה מנשקו ופירוק התשתיות שלו".
בהקשר זה, נשיא לבנון ג'וזף עאון הודיע כי ארצות הברית תקבע את העיתוי והמנגנון ליישום הפסקת האש הזו. בעוד שסבב המשא ומתן הרביעי בין ישראל לממשלת לבנון, בתיווך ארצות הברית, נמצא בעיצומו, ראיות זמינות מצביעות על כך שיוזמה זו אינה נועדה להבטיח את ביטחון לבנון, אלא היא חלק מפרויקט להחלשת המדינה, לדחוף אותה לוויתורים ולביסוס הכיבוש הישראלי. במקביל, ההתנגדות ותנועות לבנוניות רבות, המדגישות את חוסר הלגיטימיות והבגידה של הסכם זה, מתעקשות על המשך המאבק נגד התוקפים עד לשחרור מוחלט של השטחים הכבושים.
הפסקת אש או תחייה של פרויקטים ציוניים כושלים?
למרות טענות ארצות הברית על חיפוש שלום וסיום המלחמה בין לבנון לישות הציונית, ההתפתחויות שראו ישות ציונית זו במשך העשורים מראות שכל הסכם והפסקת אש היו רק אמצעי לקנות זמן כדי לבסס את הכיבוש הקודם שלה ולהרחיב את השפעתה. הדבר ניכר בבירור בעזה, שם הכיבוש הציוני התעצם מאז תחילת תהליך השלום כביכול.
כעת, למרות טענותיה על שליטה בלבנון, הישות הציונית נכשלה בהשגת מטרותיה בדרום לבנון ולאלץ את חיזבאללה לסגת מאחורי נהר הליטאני. היא מבקשת לקנות זמן ולהפעיל לחץ נוסף כדי לבסס את עמדותיה הכבושות, להחזיר מתנחלים לאזורים הצפוניים של השטחים הכבושים ולפרק את חיזבאללה מנשקו.
הצהרותיהם של גורמים ציוניים בנוגע להפסקת האש לכאורה מאשרות מציאות זו. שר הביטחון הישראלי כץ הודיע כי ההסכם בין ישראל לממשלת לבנון יכלול את המשך נוכחותו של צבא לבנון באזור הביטחון עד לקו הירוק, ותמנע את חזרתם של תושבים ממנו. הוא גם הצהיר כי המשטר ימשיך לכוון לעמדות חיזבאללה בלבנון.
לעומת זאת, אייל זמיר, הרמטכ"ל של צה"ל, הצהיר כי אין הפסקת אש בלבנון וכי הפעולות הצבאיות יימשכו. עמדות אלו מראות בבירור כי מושג הפסקת האש חסר משמעות עבור משטר זה, וכי ההתקפות על לבנון יימשכו; לכן, התוצאה העיקרית של פגישות אלו תהיה לא יותר מאשר הצדקת ההרג והרתעת לבנון מנקמה.
גישור או סכסוך אזורי חדש?
למרות טענותיו של טראמפ על חיזור שלום בלבנון ובמערב אסיה בכלל, הודעתו הרשמית האחרונה לפיה מנע מנתניהו לתקוף את פרברי ביירות הדרומיים באמצעות הטלפון מהווה הודאה ברורה בתפקידה הישיר של אמריקה בתוקפנות ובפשעים של הישות הציונית באזור.
שערורייה פוליטית זו מגיעה בתקופה בה טראמפ הוכיח כי אינו מתווך ניטרלי וכי מניעיו הנוכחיים אינם נובעים משיקולים הומניטריים, אלא מסדרה של אתגרים מקומיים ובינלאומיים. מצד אחד, המשברים הנובעים ממדיניות ארה"ב במערב אסיה, העלויות הכלכליות הגוברות וחוסר שביעות הרצון הציבורי הגובר ממדיניות המלחמה של טראמפ עוררו התנגדות נרחבת מצד הציבור האמריקאי. מצד שני, בית הנבחרים האמריקאי, לאחר המתנה ארוכה, אישר תוכנית לסיום מלחמתו של טראמפ באיראן ברוב של 215 מול 208.
גם בזירה הבינלאומית, ארצות הברית מוכרת כגורם מרכזי במשברים הכלכליים והביטחוניים הנוכחיים. זאת על רקע התעקשותה של איראן לכלול את הסוגיה הלבנונית בכל הסכם עם ארצות הברית, דבר המציב אתגר רציני בפני טראמפ.
באקלים זה, ניתן לטעון שטראמפ, מתוך הבנה שלא ישיג דבר בנושא האיראני, מתמקד בלבנון. הוא מסתמך על גישת הקונצנזוס שאומצו על ידי חלק ממנהיגי המדינה ומנסה להשיג לעצמו הון פוליטי על ידי העמדת פנים של שלום, תוך ניהול השווקים הפיננסיים, הפחתת מחאות פנימיות והתמודדות עם לחץ הקונגרס בנוגע לסמכויות המלחמה שלו.
במקביל, במאמץ מחודש להסית את הציונים, טראמפ מנסה להפריד את הסוגיה הלבנונית מהמשא ומתן עם איראן על ידי דרישה להסכם הפסקת אש תלת-צדדי בלבנון. מטרה זו היא למנוע כינון ביטחון מקיף באזור ולצמצם את כוח המשא ומתן של איראן.
אירופה: שחקנים משלימים במשחק האמריקאי-ציוני
נקודה מכרעת נוספת נוגעת לתפקידן של מדינות אירופה במשחק האמריקאי-ציוני זה. בעוד שהאירופאים הביעו רק צער על תוקפנותה של הישות הציונית, הם דנים כעת, מבלי להכיר באופייה הטרוריסטי או לנקוט באמצעי מניעה כלשהם, בהקצאת חבילת סיוע בסך 116 מיליון דולר לצבא לבנון. צעד זה נועד בעיקר לפרק את חיזבאללה מנשקו, ולמעשה מהווה שירות נוסף לישות הציונית.
בהקשר זה, נשיא צרפת עמנואל מקרון, שחשש מהדרתו מהמשוואה הלבנונית, טען כי הוא תומך בהפסקת האש בין לבנון לישראל שהושגה בוושינגטון.
אופי התמיכה של אירופה בישות הציונית מתברר בבירור כאשר קנצלר גרמניה פרידריך מרץ קורא לפירוק חיזבאללה מנשקו, ובריטניה מהדהדת את אותה דרישה מבלי לגנות את פשעי הישות הציונית.
האירופאים הוכיחו בלבנון שהם אינם עושי שלום, אלא חלק מהבעיה. למרות שסבלו מאבדות כבדות, הם ממשיכים לשרת את מטרות ארצות הברית והישות הציונית.
ההתנגדות הלבנונית: אסטרטגיה איתנה
למרות מאמצי ארצות הברית, במסווה של תיווך, ואירופה, במסווה של תמיכה בשלום, להשיג את מטרות הכיבוש הציוני, פרויקט זה ניצב בפני מכשולים משמעותיים בלבנון.
מצד אחד, כפי שהדגישו נביה ברי, יו"ר הפרלמנט הלבנוני, ותנועות פוליטיות רבות, הסכם זה גובש ללא התייעצות עם הפרלמנט ועם קבוצות פוליטיות לבנוניות רבות, ולכן חסר לגיטימציה משפטית.
מצד שני, מגוון רחב של תנועות לבנוניות, החל מחיזבאללה ותנועת אמל ועד לתנועה הפטריוטית החופשית, ואפילו וליד ג'ונבלאט וקבוצות פוליטיות אחרות, יחד עם העם הלבנוני, מאשרים כי ההתנגדות היא הדרך היחידה להתעמת עם הכובשים.
בהקשר זה, שיח' נעים קאסם, מזכ"ל חיזבאללה, תיאר את הסכם הפסקת האש כ"כניעה ותבוסה מוחלטת" עבור ממשלת לבנון, וכינה אותו "מביש". הוא גם הדגיש את דרישותיו העיקריות של חזבאללה, תוך הצביעה על מקומו של ההסכם במסגרת פרויקט "ישראל הגדולה", והצהיר כי לא יקבל פחות מהפסקת אש מוחלטת ונסיגת כוחות ישראלים מדרום לבנון. העמדות הדומיננטיות של הפלגים הלבנוניים התומכים בנשק ההתנגדות, לצד הצבא והעם, כחלק מאסטרטגיית ההגנה הלבנונית, מצביעות על כישלונו המוקדם של הפרויקט האמריקאי לאלץ את לבנון להיכנע במסווה של הפסקת אש; פרויקט שעשוי כשלעצמו ליצור אתגרים חדשים עבור טראמפ הן ברמה הפנימית והן ברמה הבינלאומית.
נור ניוז