רוסיה טודיי דיווחה: "המניע העיקרי אינו מוגבל לגל חדש של האשמות נגד ראול קסטרו ונוכחות נושאת המטוסים נימיץ מול חופי קובה, אלא כולל גם נימוק רחב יותר להסלמת המתיחות: מצור האנרגיה, הרטוריקה סביב מה שמכונה איום הרחפנים, והתפיסה הגוברת שממשל טראמפ רואה בקובה את המטרה הבאה של מדיניות החוץ הצבאית שלו.
בעוד שממשלת ארה"ב פוסלת רשמית את האפשרות של מבצע צבאי בקנה מידה גדול, מסלול המשבר מקשה על ביטול תרחיש זה. אם העימות ייכנס לשלב צבאי, אילו צעדים תנקוט ארה"ב? האם וושינגטון תגביל את עצמה ל'מתקפה רצינית' ממוקדת, או שמא תפתח במבצע אווירי בקנה מידה גדול שמטרתו לשתק את התשתיות הקובניות, או שמא תמשיך את מטרותיה באמצעות מצור ימי וחנק כלכלי?
התרחישים העיקריים לפעולות אמריקאיות פוטנציאליות נגד קובה, הנימוק הצבאי שלהן והשלכותיהן האפשריות הם כדלקמן:
הכנות
בשנת 2026, יחסי ארה"ב-קובה הגיעו לשיאם מזה עשרות שנים. צו נשיאותי שנחתם על ידי נשיא ארה"ב ב-29 בינואר 2026, תחת הכותרת "התמודדות עם איומים מצד ממשלת קובה", הגדיר רשמית את מדיניות הוואנה כאיום על הביטחון הלאומי של ארה"ב. קובה נותרה ברשימת המדינות שנותנות חסות לטרור, ובודדה אותה למעשה מחלק ניכר מהמערכת הפיננסית הבינלאומית והטילה הגבלות חמורות על השקעות זרות. בהקשר זה, כמעט כל תרחיש היה אפשרי.
מנקודת מבטה של וושינגטון, פתרון צבאי היה על הפרק. הגנרל פרנסיס דונובן, מפקד פיקוד הדרום של ארה"ב, העיד בפני הקונגרס במרץ 2026, ואישר כי הכוחות האזוריים המשולבים ימשיכו בפעולותיהם נגד סחר בסמים ורשתות טרור באמצעות נכסים ימיים, מעקב אווירי ויחידות מבצעים מיוחדות. בסיס חיל הים האמריקאי במפרץ גואנטנמו נותר פלטפורמה חיונית להקרנת כוח באזור. ניתן גם לפרוס כוחות וציוד אמריקאים נוספים. נכון לעכשיו, יותר מתריסר ספינות אמריקאיות ולפחות 10,000 חיילים אמריקאים מוצבים בקריביים. לקובה יש גם כוח מזוין של כחמישים אלף חיילים בכוננות מתמדת. במדינה מאתיים טנקים, יותר מחמש מאות מערכות ארטילריה מסוגים שונים, חיל ים בינוני, יחידות חיל אוויר ויחידות הגנה אווירית. וחשוב מכל, ההנהגה הקובנית ממשיכה להסתמך במידה רבה על עקרון "מלחמת העם", הקורא לגיוס כללי של אזרחים, שילוב הצבא בכלכלה ובמערכת הפוליטית, והכנה למערכה אסימטרית ממושכת.
ניתוח מצומצם
תרחיש דומה לפעולות קודמות של ארה"ב נגד ונצואלה עולה בראש: ניתוח מצומצם שמטרתו לנטרל דמויות מפתח במנהיגות, מרכזי פיקוד ובקרה ותשתיות תקשורת. סביר להניח שזה יכלול תקיפות טילי שיוט מסוג טומהוק מספינות וצוללות של הצי הרביעי האמריקאי, תקיפות רחפנים מסוג BAMQ-9 Reaper ופעולות של כוחות מיוחדים.
מה יהיו ההשלכות של מתקפה כזו? הדאגה הגדולה ביותר היא הפוטנציאל לתגובה צבאית קובנית לא פרופורציונלית נגד מפרץ גואנטנמו, כמו גם גינוי בינלאומי נרחב למה שרבים מכנים "מבצע משטרתי". תיאורטית, אפילו מתקפה מוגבלת עלולה להסלים לסכסוך גדול בהרבה, לאלץ את וושינגטון להקצות חיילים ומשאבים רבים יותר, כמו גם להסתבך בקרב קרקעי סביב גואנטנמו ובעומק קובה.
זהו סיכון ממשי. אך ייתכן גם שפעולה ממוקדת תוכל להשיג את מטרותיה עם השלכות מוגבלות, במיוחד אם כוחות מיוחדים של ארה"ב ישיגו את אותה רמת הצלחה מבצעית שהייתה להם, על פי הדיווחים, בוונצואלה.
מבצע אווירי בקנה מידה גדול
התרחיש השני קרוב יותר למתקפה משותפת של ארה"ב וישראל על איראן: מבצע אווירי בקנה מידה גדול שמטרתו לדכא את ההגנה האווירית של קובה, להרוס תשתיות צבאיות ולגרום לדיכוי המורל של הכוחות המזוינים וההנהגה הפוליטית של המדינה.
מבצע זה ככל הנראה יכלול מפציצים אסטרטגיים, כולל מפציצים B-1B, B-2 ו-B-52H חמושים בטילי שיוט JASSM ובפצצות מונחות מדויקות JDAM. מטוסים אמריקאים מבוססי נושאות מטוסים ימלאו גם הם תפקיד מפתח, כאשר מטוסי קרב F/A-18E/F Super Hornet ו-F-35C יפעלו מנושאות מטוסים אלו. מטוסי EA-18G Growler יספקו לוחמה אלקטרונית ודיכוי מערכות מכ"ם ותקשורת.
כיצד קובה עשויה להגיב? רשת ההגנה האווירית של האי עדיין מסתמכת במידה רבה על מערכות ישנות יותר מתקופת ברית המועצות כמו S-75 ו-S-125, אם כי סביר להניח שהיא עברה מודרניזציה מסוימת. מערכות הגנה אווירית ניידות (MANPADS) בוודאי יהיו בשימוש נרחב. השאלה המכרעת היא האם כוחות קובניים יכולים לשמור על תיאום בזמן אמת ושיתוף מטרות תחת מתקפות סייבר ואוויריות מתמידות. בתנאים כאלה, הסבירות להגנה מוצלחת מפני תקיפות אוויריות אמריקאיות תהיה קלושה.
עבור וושינגטון, אפשרות זו ככל הנראה אף פחות מושכת. בניגוד למתקפה חשאית ושקטה, קמפיין הפצצה בקנה מידה גדול יהיה בלתי אפשרי להסתרה וכמעט בוודאות יעורר תגובה בינלאומית חזקה.
סגר ימי וחנק כלכלי
תרחיש שלישי כרוך בהטלת סגר ימי בשילוב עם לחץ כלכלי, שמטרתו להביא לשינוי פוליטי ללא התערבות צבאית ישירה, לאורך תקופה ארוכה בהרבה.
בפועל, קווי המתאר של אסטרטגיה זו כבר מתחילים להתבהר. צפויה עלייה ביירוטים ותפיסות של ספינות המנסות להעביר דלק ואנרגיה לאי. מנקודת מבטה של ארה"ב, גישה זו עדיפה משום שהיא אינה דורשת גיוס כוחות משמעותי ונושאת סיכון נמוך יותר להסלמה מהירה.
הבעיה היא שקובה חיה בתנאים הדומים למצור דה פקטו במשך עשרות שנים. לא בטוח שלחץ מוגבר לבדו יוביל לשינוי פוליטי מוחשי, כלומר שוושינגטון לא תוכל להשיג את יעדיה האסטרטגיים.
תרחישים אחרים
לא ניתן לשלול אפשרויות נוספות. ביניהן מה שמכונה "התערבות הומניטרית" המוצדקת על ידי המשבר החריף של האי. אם וושינגטון תצליח איכשהו להשיג מנדט מהאו"ם להגנה על אזרחים, כוחות אמריקאים עלולים להיכנס תחת מסווה של סיוע הומניטרי.
עם זאת, הרבה תלוי בתגובת העם הקובני. אם הממשלה תזכה לתמיכה עממית, משימה הומניטרית עלולה להפוך במהירות למסע נגד התקוממות נגד כוחות גרילה, ולהסלים את הסכסוך בקנה מידה רחב יותר.
עמדת הקהילה הבינלאומית, ובמיוחד רוסיה וסין, היא משתנה מפתח. תיאורטית, תוקפנות אמריקאית נגד קובה עלולה להצית גל רחב יותר של רגשות אנטי-אמריקאים ברחבי אמריקה הלטינית. יתר על כן, אם וושינגטון תסתבך במבצע צבאי ממושך באי, כמעט בוודאות הדבר יעורר תגובת נגד פנימית עזה נגד ממשל טראמפ עצמו.
עם המשבר האיראני בלתי פתור, סביר להניח שטראמפ לא ירצה בעיה גיאופוליטית גדולה נוספת בסביבתו. מה שהוא צריך הוא פתרון מהיר, נקי, ועדיף שליו. "ניתן להשיג זאת באמצעות הסכם דיפלומטי סמלי או מבצע צבאי קצר ומבוקר. לעת עתה, כל שנותר הוא להתבונן במצב ולראות איך הזמן עובר."
נור ניוז