על פי דיווחים שפורסמו, קטאר, כווית, איחוד האמירויות הערביות ובחריין ישתתפו בפסגת נאט"ו המתוכננת להתקיים באנקרה ב-7 וב-8 ביולי. בעוד שהשתתפות זו מוצגת כסמל לשינוי במשוואת הביטחון של מדינות ערב, המעבר ממיקוד בארצות הברית לשותפות חדשות כמו נאט"ו, ניסיונה של נאט"ו ותלותה המבנית בארה"ב, יחד עם תוצאות מלחמת יום הכיפורים, מצביעים על רצון חוזר לביטחון בדרך הלא נכונה - דרך שלא רק תיכשל בתרומה לביטחון האזורי אלא גם תחריף משברים. הדרך האמיתית היחידה קדימה, כפי שאיראן הדגישה שוב ושוב, היא גישת ביטחון אזורית המבוססת על שיתוף פעולה הדוק יותר בין מדינות שכנות.
נאט"ו: מתביעת ביטחון ליצירת משברים
יחסי נאט"ו עם מדינות ערב באזור נכנסו לשלב חדש עם יוזמת שיתוף הפעולה באיסטנבול בשנת 2004, שבמסגרתה הברית פרסה כוחות לחלק מהמדינות הללו בצורה של אימונים וכוחות תגובה מהירה. יוזמה זו התמקדה בתחומים כגון לוחמה בטרור, אבטחת גבולות ונמלים, הגנה על תשתיות קריטיות, אבטחת סייבר, אימונים צבאיים, שיתוף מידע וניהול משברים. עם זאת, שני עשורים של נוכחות נאט"ו במדינות אלו לא הניבו תוצאות מוחשיות בתחומים אלה, ובמקום זאת הפכה אותן למחסני נשק ואתרים צבאיים ממוקדים.
במקביל, בזירה הבינלאומית, מהבלקן ועד אפגניסטן, נאט"ו הוכיח כי הוא אינו מסייע לביטחון, אלא חלק משורש המשברים. טבח סרברניצה והאסונות ההומניטריים באפגניסטן הם רק חלק קטן מהרקורד הזה.
בינתיים, נאט"ו הוכיח בזירה הבינלאומית, מהבלקן ועד אפגניסטן, כי הוא אינו מסייע לביטחון אלא חלק משורש המשבר. טבח סרברניצה והאסונות ההומניטריים באפגניסטן הם רק חלק קטן מהתיעוד הזה.
על ידי הזמנת מדינות ערב, נאט"ו מבקש להרחיב את השפעתו במערב אסיה ולחזק את קשריו עם דרום קוריאה ויפן כדי לחזק את השפעתו במזרח אסיה. בהתבסס על ניסיון העבר, הדבר רק ייצור משברים, יפחית עלויות עבור מדינות אלו ויאיים על ביטחון האזור כולו.
נאט"ו: ברית עצמאית או כיסוי חדש לבסיסים אמריקאים?
מדינות ערב מתארות את גישתן לנאט"ו כצעד לקראת מסגרת ביטחונית חדשה, בעוד שבמציאות, נאט"ו אינו מוסד עצמאי אלא חלק מהאסטרטגיות של ארה"ב. מזכ"ל נאט"ו, מארק רוטה, הודיע לאחרונה על נכונות הברית לספק בסיסים לפעולות צבאיות נגד מדינות אחרות, כולל איראן.
בינתיים, בעקבות המלחמה באוקראינה ומלחמת הרמדאן שלאחר מכן, אירופה התמודדה עם משבר כלכלי חמור, במיוחד בתחום האנרגיה, מה שהוביל לתלות גוברת בארצות הברית. בנסיבות אלה, נראה כי נאט"ו אינו ישות עצמאית, אלא חלק מהמערכת האמריקאית, המבקשת להגדיר מחדש את כלליה באזור.
במילים אחרות, ארצות הברית מנסה לכסות את עלויות בסיסיה, האינטרסים והמטרות שלה באזור במהלך מלחמת יום הכיפורים מקופות אירופה ומדינות ערב, במסווה של ארגון האמנה הצפון אטלנטית (נאט"ו). תהליך זה, בנוסף להטלת עלויות מופרזות על מדינות האזור, יוביל לממדים חדשים של חוסר ביטחון.
הקשר הנסתר בין נאט"ו לישות הציונית: בניית ביטחון או העמקת הנורמליזציה?
נקודה חשובה נוספת היא שלמרות הטענה ששותפות זו מתיישבת עם ביטחון אזורי, קיימת נקודת מחלוקת מהותית: יחסי נאט"ו עם הישות הציונית. נאט"ו מחליף מידע ואף מבצע תרגילים צבאיים עם הישות הציונית באמצעות הסכמי ביטחון.
משמעות הדבר היא שתפקידן של מדינות ערב בנאט"ו עשוי לייצג שלב חדש של נורמליזציה עם הישות הציונית בצורה של שיתוף פעולה ביטחוני והסכמי הגנה, למרות שעל פניו, נראה שמדובר רק ביחסים בין מדינות ערב לנאט"ו. תהליך זה לא רק שלא יצליח ליצור ביטחון לאזור, אלא גם יהווה איום נרחב על כולם, משום שמצד אחד, המשטר הציוני הראה שאינו דבק בשום עקרונות, ומצד שני, נאט"ו הוכיח שוב ושוב את נאמנותו ותלותו במשטר זה.
ביטחון פנימי: הדרך היחידה לצאת ממעגל חוסר הביטחון
בהתחשב בהיסטוריה של נאט"ו ובנסיבות האזוריות הנוכחיות, ניתן לטעון כי הצטרפותן של מדינות ערב לברית, ללא קשר לסיבות או להיגיון, לא רק שלא תצליח לשפר את הביטחון האזורי, אלא גם תסלול את הדרך לממדים חדשים של המשבר, במיוחד מאחר שרוב חברות נאט"ו תלויות בבירור בארצות הברית ובישראל.
כיום, הגישה לביטחון פנימי וההתקרבות בין המדינות השכנות היא המרכיב היחיד שנותר להשגת ביטחון אזורי - אסטרטגיה שאיראן הדגישה בעקביות. הישגיה של איראן במלחמת יום כיפור וניהולה הנבון של מצר הורמוז, יחד עם ההתקרבות הכללית שמטרתה לסלק בסיסים אמריקאים ולהתמודד עם ישראל, הם בין המרכיבים החשובים ביותר להשגת ביטחון פנימי.
הבטחות הביטחון האשליות של המערב, בין אם בצורה של יחסים דו-צדדיים או נאט"ו, הוכיחו את חוסר התוחלת והשקריות שלהן, בנוסף לתפקידן בערעור היציבות של הביטחון האזורי. לכן, אלו המעורבים בביטחון אזורי צריכים לשאוף לגיבוש מערכת חדשה ומקומית. חשוב מכך, התנהגויות כמו התקרבות לנאט"ו, אפילו תוך כדי טענה להתרחקות מארצות הברית, הן בסך הכל המשך של אותה גישה פגומה ששלטה בעבר; גישה המותירה לאיראן אפשרות אחת בלבד בהמשך, והיא להמשיך לנהל את מצר הורמוז בזהירות ולהתכונן צבאית לפעולה מקדימה כנגד כל איום ביטחוני המכוון לבטיחות שטחה והאזור.
נור ניוז