בהקשר של ניתוח בינלאומי ואזורי של ההשלכות הבינלאומיות של מלחמה עם איראן על ארצות הברית, פרסם העיתון המקוון היושב בלונדון, רליום, מאמר שכותרתו "כיצד תדחוף מלחמה אמריקאית-ישראלית נגד איראן את מוסקבה ובייג'ינג לעבר שותפות אסטרטגית עמוקה יותר?". המאמר ציין כי ביקורו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בסין מגיע בזמן רגיש ביותר, לא רק משום שהוא הגיע לאחר הפסגה בין ארה"ב לסין ושיחות הפסקת האש הזמניות בין וושינגטון לבייג'ינג, אלא גם משום שהוא מדגים את העולם נכנס לשלב חדש של עיצוב מחדש גיאופוליטי החורג מתחרות כלכלית גרידא ומגדיר מחדש את מבנה המערכת הבינלאומית עצמה.
מסרים מביקורו של פוטין בסין
ביקורו של נשיא רוסיה בבייג'ינג אינו אירוע טקסי חולף, אלא מסר אסטרטגי רב-גוני: המכוון ספציפית לארצות הברית, למערב בכלל ולאסיה ולאזור. משמעות הדבר היא שמוסקבה ובייג'ינג רואות בהתפתחויות האחרונות, ובמיוחד מלחמה אמריקאית-ישראלית נגד איראן, חלק ממאבק רחב יותר על צורת הסדר העולמי העתידי.
...גם רוסיה וגם סין הבינו שמה שקורה באזור אינו מוגבל לאיראן בלבד, אלא נוגע לעתיד מאזן הכוחות הבינלאומי. עבור רוסיה, כל ניסיון להחליש את איראן פוגע ביעילות באחד ממרכזי הכוח האנטי-מערביים החשובים ביותר של מוסקבה באירואסיה ובאזור.
עבור סין, ערעור היציבות של איראן מאיים ישירות על ביטחון האנרגיה שלה, על יוזמת "החגורה והדרך" ועל יציבות המפרץ הפרסי, עליו בייג'ינג תלויה כלכלית ואסטרטגית.
לכן, ביקורו של פוטין בבייג'ינג נראה כניסיון לתאם תגובה אסטרטגית לשלב חדש של הסלמה אמריקאית. מוסקבה מבינה שוושינגטון, במסגרת חזון אמריקאי מקיף להחזרת ההגמוניה המערבית על הסדר הבינלאומי, מבקשת ליישר קו עם סדרי העדיפויות הגלובליים שלה על ידי בלימת סין באזור הודו-פסיפיק, החלשת רוסיה באירופה וכיתור איראן באזור.
חיזוק הברית מוסקבה-טהרן-בייג'ינג לאחר מלחמת ארה"ב באיראן
עם זאת, המלחמה באיראן החזירה את תשומת ליבם של אמריקאים רבים. במקום לפרק את הציר רוסיה-סין-איראן, היא דחפה את שלושת הצדדים קרוב יותר זה לזה. ככל שהלחץ המערבי גובר, מוסקבה ובייג'ינג משוכנעות יותר ויותר כי אין מדובר עוד בסכסוך על נושאים נפרדים, אלא במאבק על עתידו של עולם רב-קוטבי אל מול המערכת החד-קוטבית שמובילה ארצות הברית מאז סוף המלחמה הקרה.
השותפות הרוסית-סינית כיום משקפת יותר מסתם התקרבות פוליטית חולפת. היא מבוססת על רשת של אינטרסים כלכליים ואסטרטגיים עמוקים, במיוחד במגזרי האנרגיה והסחר. פוטין אישר כי סין תמשיך למלא את תפקידה של "צרכנית אחראית" של משאבי אנרגיה רוסיים בתוך הטלטלה באזור, בעוד רוסיה שומרת על מעמדה כספקית אנרגיה אמינה לשווקים האסיאתיים.
פוטין ציין גם כי היקף הסחר בין רוסיה לסין גדל כמעט פי 30 ב-25 השנים האחרונות, דבר המדגים שינוי רדיקלי ביחסים הכלכליים בין מוסקבה לבייג'ינג. התקרבות זו מבוססת על אמנת השכנות הטובה, הידידות ושיתוף הפעולה, המהווה את המסגרת לשותפות אסטרטגית חסרת תקדים המשתרעת מעבר לכלכלה ואנרגיה וכוללת תיאום גיאופוליטי לנוכח לחץ מערבי ומאמצים משותפים לייצב את הסדר הבינלאומי הרב-קוטבי.
בהקשר זה, ביקורה של רוסיה בסין מקבל משמעות נוספת, והוא מגיע רגע לפני פסגת בריקס ובתוך דיונים מואצים על צמצום התלות בדולר, הרחבת גושים שאינם מערביים והקמת מוסדות פיננסיים ומסחריים חלופיים למערכת המערבית המסורתית.
איראן היא צומת דרכים אסטרטגי בין מוסקבה לבייג'ינג.
מוסקבה ובייג'ינג אינן רואות עוד בשיתוף הפעולה ביניהן כברית טקטית זמנית, אלא כצורך אסטרטגי ארוך טווח כדי להתמודד עם הלחץ האמריקאי הגובר. רוסיה זקוקה לסין מבחינה כלכלית וטכנולוגית בעקבות הסנקציות המערביות, בעוד שסין זקוקה לרוסיה כספקית אנרגיה וכשותפה גיאופוליטית וצבאית המסוגלת לאזן את ההשפעה האמריקאית.
חשוב מכך, בייג'ינג ומוסקבה מסכימות שהמערב משתמש בסנקציות, במוסדות בינלאומיים, בבריתות צבאיות ואפילו בזכויות אדם ובדמוקרטיה ככלים לעיצוב מחדש של מאזן הכוחות העולמי כדי לשמר את ההגמוניה האמריקאית.
בליבה של משוואה זו, איראן הופכת לצומת דרכים אסטרטגי בין מוסקבה לבייג'ינג. רוסיה רואה בטהרן קו הגנה קדמי מפני השפעה אמריקאית באזור, בעוד שסין רואה באיראן שער חיוני לנתיבי אנרגיה וסחר למרכז אסיה ולאזור הרחב יותר.
מסיבה זו, מוסקבה ובייג'ינג רואות בכל ניסיון אמריקאי לבודד או להחליש את איראן לא רק כמשבר אזורי, אלא כחלק מאסטרטגיית בלימה רחבה יותר שמטרתה לשרטט מחדש את מפת ההשפעה באירואסיה.
בהקשר זה, מוסקבה שולחת במכוון מסרים סמויים של הרתעה לוושינגטון על ידי הצגת מערכות הגנה אוויריות וטילים מתקדמות ורמיזה לשיתוף פעולה צבאי מוגבר עם איראן.
זוהי אינדיקציה ברורה לכך שכל הסלמה נוספת של המתיחות בין ארצות הברית לישראל עלולה להגדיל את מחיר העימות האזורי. רוסיה רואה באיראן לא רק בעלת ברית אזורית, אלא גם כחלק ממאבק רחב יותר למנוע מארצות הברית לעצב מחדש את מאזן הכוחות באזור באמצעות כוח צבאי, בתוך סכסוך בינלאומי מחריף על עתיד הסדר העולמי והמולטי-קוטביות.
הבעיה העיקרית והמשבר האמיתי עבור אמריקה כאן היא שוושינגטון, בניסיונה המוטעה לרסן את יריביה בחזיתות מרובות בו זמנית, עשויה למעשה לתרום להאצת הגוש שממנו חששה זה מכבר בעולם.
ההתקרבות בין רוסיה לסין אינה מבוססת עוד אך ורק על אינטרסים כלכליים או עוינות משותפת כלפי המערב, אלא גם על תחושה גוברת שהסדר הבינלאומי צועד לעבר התנגשות מכרעת בין שתי תפיסות עולם: החזון האמריקאי המבקש לשמור על מערכת חד-קוטבית והחזון האירו-אסיאתי המתהווה השואף לעולם רב-קוטבי.
עם סכסוכים גיאופוליטיים המתגברים מאוקראינה לטייוואן, ומהמפרץ הפרסי לים סין הדרומי, ביקורו של פוטין בבייג'ינג נראה כיותר מתיאום דו-צדדי בלבד בין רוסיה לסין. זהו חלק מתהליך עיצוב מחדש היסטורי שעשוי להגדיר מחדש את מאזן הכוחות הבינלאומי לעשורים הבאים.
העולם שצמח לאחר קריסת ברית המועצות נשחק בהדרגה, ומה שקורה כיום אינו רק מאבק על השפעה, אלא מאבק על עצם זהותו של הסדר הבינלאומי: האם העולם ינוהל על ידי מעצמה אחת, או שמא יהפוך למערכת של מרכזי כוח ובריתות מרובים?
בטרנספורמציה עמוקה זו, סין ורוסיה אינן פועלות עוד אך ורק בתגובה, אלא במרדף אחר סדר עולמי חלופי. מוסקבה ובייג'ינג מאמינות כי אסור שהמאה ה-21 תישאר עידן של הגמוניה אמריקאית בלעדית.
נור ניוז