נשיא רוסיה ולדימיר פוטין הגיע לסין לביקור רשמי, ביקורו ה-25 בבייג'ינג, במקביל לציון 30 שנה לשותפות האסטרטגית וליום השנה ה-25 לחתימת אמנת השכנות הטובה בין סין לרוסיה. ביקור זה מגיע בתקופה בה אינדיקטורים והתפתחויות עדכניות מצביעים על כך ששתי המדינות מבקשות להרחיב את היחסים הדו-צדדיים, למלא תפקיד אזורי משותף ולהאיץ את כינונו של סדר עולמי חדש. סדר זה מפותח בהשתתפות מדינות כמו איראן וחברות בולטות בקבוצת BRICS וארגון שיתוף הפעולה של שנגחאי, והוא מושרש בחלקו בהתפתחויות האחרונות במערב אסיה ובתפקידה הפעיל של איראן בניהול מיצרי הורמוז. ביקור זה נושא גם מסר חשוב על התבוסה המוחצת שספג טראמפ במדיניות החוץ; האיש שביקש לעכב את כינונו של סדר עולמי חדש ולהאט את דעיכת ההשפעה האמריקאית העולמית על ידי הצעת שיחות שלום באוקראינה, הסלמת המלחמה נגד איראן וביקור בסין, נכשל בסופו של דבר.
העמקת השותפות בין מוסקבה לבייג'ינג: תחילתו של פרק חדש של התכנסות אסטרטגית
סקירה של יחסי סין-רוסיה בשני העשורים האחרונים מגלה כי היחסים בין שתי המדינות קיבלו אופי אסטרטגי המבוסס על אינטרסים משותפים ותפקיד אזורי וגלובלי משותף, במיוחד לאחר ששתי המדינות הפכו מודעות מאוד לאיום שמציב המערכת הקפיטליסטית והחד-צדדיות המערבית.
בשנים האחרונות, תחת הדרכתם האסטרטגית של הנשיאים שי ג'ינפינג וולדימיר פוטין, השותפות האסטרטגית המקיפה בין סין לרוסיה התאפיינה ביציבות, עומק והתרחבות. חשיבותה של התכנסות זו הודגשה בהצהרתו של פוטין, שנמסרה במסר וידאו לפני ביקורו בבייג'ינג, לפיה היחסים בין מוסקבה לבייג'ינג מבוססים על אמון הדדי, שיתוף פעולה פורה וכבוד לריבונות הדדית. הוא גם הדגיש את הישגי שתי המדינות עד 2026, באומרו: "נפח הסחר הדו-צדדי עלה על 200 מיליארד דולר, כאשר רוב העסקאות הפיננסיות בוצעו ברובלים וביואן."
יורי אושקוב, עוזרו של נשיא רוסיה, הודיע על חתימה על כ-40 הסכמי שיתוף פעולה בין שתי המדינות במהלך הביקור, המתמקדים בחיזוק היחסים בתחומי התעשייה, התחבורה והאנרגיה הגרעינית. נוכחותם של חמישה סגני ראש ממשלה, שמונה שרים, נגידי בנקים מרכזיים וראשי חברות ממשלתיות ואזוריות במשלחת של פוטין היא אינדיקציה ברורה לנחישותן של שתי המדינות לפתח באופן מקיף את היחסים, במיוחד בתחום האנרגיה, שם צפוי היצוא להגיע ל-31 מיליון טון עד 2026. יתר על כן, שתי המדינות חתמו על חוזים בשווי מאות מיליארדי דולרים להעברת גז רוסי לסין. התקרבות זו, יחד עם קשרי האנרגיה הנרחבים בין סין לאיראן, ניטרלה למעשה את השפעת הסנקציות האמריקאיות נגד בייג'ינג. בניגוד לאירופה, שספגה נזק כלכלי ואנרגטי חמור כתוצאה מהמלחמה באוקראינה ומשברים אחרונים, סין בטוחה כעת יותר במילוי צרכיה האסטרטגיים.
קריסת האסטרטגיה של טראמפ: מאוקראינה לבלימת סין ואיראן
בכהונתו החדשה לנשיאות, טראמפ הציב את העימות עם סין, רוסיה ואיראן בלב אסטרטגיית הביטחון הלאומית של ארה"ב, למרות שדיבר כלפי חוץ על גישה הדדית. הוא טען לקרבה למוסקבה בנוגע לתוכנית השלום האוקראינית אל מול רוסיה, העלה את נושא המשא ומתן הגרעיני עם איראן תוך המשך מדיניות הלחץ והאיומים שלו, ונקט מדיניות של בלימת בייג'ינג על ידי המשך התמיכה בטייוואן וחיזוק היכולות הצבאיות של יפן ודרום קוריאה, עד כדי כך שטוקיו רמזה בפומבי על אפשרות של פעולה צבאית לתמיכה בטייוואן.
כל הפעולות הללו הסתכמו במטרה אחת: ליצור קרע בין המעצמות הגדולות בסדר העולמי החדש.
כעת, שישה עשר חודשים לאחר תחילת נשיאותו של טראמפ, תוכנית השלום האוקראינית קרסה למעשה, וארצות הברית ממשיכה לחמש את קייב. וושינגטון ניסתה גם להגביר את הלחץ המרבי על איראן באמצעות מלחמת שנים עשר הימים ומבצע רמדאן, אך התנגדותה של איראן וההפתעות האסטרטגיות של טהרן, כולל ניהולה החכם של מיצרי הורמוז, הפכו מדיניות זו לביצה עבור ארצות הברית.
טראמפ נאלץ לזנוח את הרטוריקה המאיימת שלו נגד סין ולנסוע לבייג'ינג בשבוע שעבר, ביקור שהתמקד בחיזוק הקשרים הכלכליים. הוא תיאר את שי ג'ינפינג כ"מנהיג גדול" וסירב אפילו להתייחס לסוגיית טייוואן. משקיפים רבים, בתוך ארצות הברית ומחוצה לה, ראו בביקור זה סימן לכישלונו המדהים של טראמפ במדיניות החוץ.
למרות ניסיונותיו של טראמפ להציג את הביקור כהצלחה מסחררת, תוך שימוש בתקשורת וברשתות החברתיות כדי לטעון כי שכנע את סין לתמוך בו בנושא אוקראינה, סוגיית הגרעין האיראני ומצרי הורמוז, הכרזתה של סין על הסרת סנקציות הנפט על רכישת נפט איראני, יחד עם הנפקת רישיון כללי ל-30 יום לגישה זמנית לנפט רוסי על ידי משרד האוצר האמריקאי, חשפו כי טענותיו לא היו תעמולה גרידא. בנסיבות אלה, ביקורו של פוטין והדגש של בייג'ינג על שיפור היחסים עם רוסיה הם עדות נוספת לכישלון האסטרטגיה האמריקאית לרסן את סין מבחינה דיפלומטית - מגמה שעלולה להחריף את הלחץ הפנימי על טראמפ ולהאיץ את דעיכתה של אמריקה במעמדה העולמי.
ברית המעצמות העולות: האצת סדר עולמי רב-קוטבי
סין ורוסיה, יחד עם מדינות כמו איראן ובריתות כמו מדינות הבריקס וארגון שיתוף הפעולה של שנגחאי, הפכו לאבני היסוד של הסדר העולמי החדש ולמשקל הנגד לחד-קוטביות האמריקאית.
קבלת הפנים החמה של סין כלפי שר החוץ האיראני, סייד עבאס עראקצ'י, קבלת הפנים הכנה של בייג'ינג כלפי פוטין לאחר ביקורו של טראמפ, ניהולה החכם, ההחלטי והאיתן של איראן במצרי הורמוז, אישור מחדש של זכויותיה ועקרונות המשא ומתן על ידי טהרן ונכונותה להגיב לכל איום, תמיכתה של מוסקבה בזכותה של איראן להעשרת אורניום והתנגדותה של טהרן ללחץ האמריקאי, התעקשותה של סין לגנות את התוקפנות הצבאית האמריקאית והציונית נגד איראן, כמו גם התפקיד המשותף שמילאו איראן, רוסיה וסין בפסגות האחרונות של מדינות הבריקס וארגון שיתוף הפעולה של שנגחאי, שהתמקדו ברפורמה בסדר העולמי ובמבנים הבינלאומיים, כולם חוליות בשרשרת של התפתחויות שעוצבו על ידי השחקנים המרכזיים בסדר העולמי החדש אל מול החד-קוטביות המערבית.
כיום, משוואות גלובליות אינן מנוסחות על סמך רצון אמריקה, אלא במסגרת של חלוקת תפקידים בין המעצמות העולות ואדריכלי הסדר החדש. זהו תהליך שבאמצעותו ניתן לחזק את ההתכנסויות הללו כדי להאיץ את דעיכת החד-צדדיות ולהבטיח אינטרסים וביטחון עולמיים.
נור ניוז