לאור דוחות ומסמכים רבים שפורסמו בנוגע לתפקידן של כמה מדינות ערביות בדרום המפרץ הערבי בערעור ביטחון ויציבות האזור - תוצאה של טעויות אסטרטגיות וניצול עמדתן של ארה"ב וישראל נגד איראן - ג'אסם מוחמד אל-בדווי, מזכ"ל מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ (GCC), הדגיש את חשיבות הדיאלוג והדיפלומטיה לשמירה על ביטחון ויציבות, הגנה על השיט הימי, ייצוב שוקי האנרגיה העולמיים ואימוץ גישה מקיפה המבוססת על כיבוד ריבונות המדינה, הפחתת מתחים וחיזוק הדיאלוג האזורי והבינלאומי כדי להשיג יציבות בת קיימא. הצהרה זו נאמרה במהלך פסגת הגיאופוליטיקה וההשקעות הראשונה של האיחוד האירופי-GCC ביוון.
הוא גם אישר כי ביטחון ויציבות המפרץ הערבי הם אינטרס בינלאומי משותף והדגיש את הצורך בחיזוק השותפות האסטרטגית בין GCC לאיחוד האירופי, במיוחד בתחומי הביטחון הימי, אבטחת סייבר, הגנת תשתיות והתמודדות עם איומים בינלאומיים.
למרות שהצהרות אלו פורסמו בשפה המבוססת על ביטחון קולקטיבי ויציבות אזורית, יישומן המעשי דורש תנאים מוקדמים, שהחשובים שבהם הם מאמצי המדינות הנ"ל לבנות מחדש את האמון האבוד, התחייבותם של זרים לא להתערב בעניינים אזוריים, אימוץ גישה מאוחדת כנגד ההתנהגויות הגורמות למשבר של ארצות הברית והישות הציונית, וקבלת ריבונותה של איראן על מיצרי הורמוז; מדינה שתמיד העמידה את כל יכולותיה לשירות הביטחון האזורי ואף העולמי באופן אחראי, כולל התמודדות עם פיראטיות וביזה אמריקאית במגזר האנרגיה.
ביטחון מיובא: ניסוי יקר וכושל
סקירת ההתפתחויות האזוריות מגלה כי עשרות שנים של הסתמכות של מדינות מסוימות באזור על "ביטחון שכור", ויתור על בסיסים צבאיים למעצמות המערב, ובמיוחד ארצות הברית, הוצאת מיליארדי דולרים על רכישות נשק, והנטייה של ממשלות מסוימות לעשות ויתורים לישות הציונית, לא רק שלא הצליחו להשיג ביטחון בר-קיימא לאזור, אלא גם הפכו אותו לקרקע פורייה לסכסוכים, משברים ביטחוניים, מלחמות, חוסר יציבות והרג נרחב.
אסטרטגיית "ישראל תחילה" במדיניות ארה"ב, והשימוש בבסיסים, נשק, קרקעות ומשאבים באזור לקידום פרויקטי ההתפשטות של הישות הציונית, הם עדות ברורה למציאות זו. מלחמת יום הכיפורים גם הוכיחה כי ארצות הברית אינה שואפת למטרה אחרת מלבד תמיכה בישות הציונית וביסוס ההגמוניה שלה באזור. כתוצאה מכך, היא הפכה את בעלות בריתה הערביות לקורבנות של אסטרטגיה זו. בנוסף לעלויות ביטחוניות וכלכליות מופרזות, היא גם ספגה נזק חמור למוניטין שלה בזירה הבינלאומית. מדינות אלו נתפסו בדעת הקהל העולמית כבעלות ברית של שאיפותיו של טראמפ וכשותפות לפשעי המשטר הציוני הרוצח ילדים.
שכנות טובה של איראן: הזדמנות שהוחמצה
הרפובליקה האסלאמית של איראן הדגישה בעקביות את עקרון השכנות הטובה ואת הרחבת יחסי הידידות עם מדינות האזור. למרות בגידתם של חלק מחברי מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ במהלך מלחמת איראן-עיראק הראשונה ותמיכתם בסדאם חוסיין, איראן ביקשה לבנות יחסים המבוססים על אינטרסים משותפים ושיתוף פעולה בונה. טהרן תמיד טענה כי התקדמות האזור ומעמדו העולמי המשופר תלויים בפיוס עם שכנותיה.
איראן סבלה גם הפסדים אנושיים וכלכליים כבדים במאבק בטרור ובהתמודדות עם פרויקטים אמריקאים-ציוניים. כפי שמודים אנליסטים ומשקיפים בינלאומיים רבים, אלמלא התעמתה איראן עם דאעש, איומי הארגון היו מתפשטים לא רק לכל האזור אלא גם לאירופה.
הרפובליקה האסלאמית של איראן עמדה נגד ארצות הברית והישות הציונית במהלך מלחמת שנים עשר הימים ומלחמת יום הכיפורים, בהתנגדות שלא רק הבטיחה את ביטחונה הלאומי של איראן אלא גם את ביטחונה של האזור כולו. הישות הציונית מבקשת בגלוי ליישם את פרויקט "ישראל הגדולה" שלה, וארצות הברית אישרה שוב ושוב את מדיניות ההגמוניה האזורית והשליטה שלה במצרי הורמוז כדי להפעיל לחץ על מדינות אחרות.
עם זאת, כמה מדינות ערביות בדרום המפרץ הערבי לא קיבלו בברכה את המחווה החיובית הזו, שכן מפקד פיקוד המרכז של ארה"ב הודה רשמית בהשתתפותן של כמה מדינות ערביות במלחמה נגד איראן.
יתר על כן, גורמים ישראליים הודו בגלוי כי ראש הממשלה בנימין נתניהו וכמה ממנהיגיו הצבאיים נסעו לאיחוד האמירויות הערביות במהלך המלחמה.
בעוד שמדינות אלה דורשות כעת חופש שיט וסחר במצרי הורמוז והשגת ביטחון משותף, פעולותיהן של כמה מחברי מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ סותרות בבירור דרישות אלה ומצדיקות מתן דין וחשבון שקוף.
היוזמה האסטרטגית של איראן: ביטחון בר-קיימא לכולם
תוך שמירה על סמכותה על מיצרי הורמוז, איראן הציגה עקרונות ותנאים לגיטימיים וניתנים לאכיפה למשא ומתן, המבוססים על חוקים ותקנות בינלאומיים.
מצד אחד, ניהול מיצרי הורמוז על ידי איראן - במסגרת המשפט הבינלאומי - הוא צעד נגד המשך התסיסה המלחמתית מצד ארצות הברית וישראל, ובמקביל ערובה לביטחון ימי; עניין המשרת ללא ספק את האינטרסים של האזור כולו.
מצד שני, טהרן מדגישה את סיום המלחמה ומתן ערבויות למניעת הישנותה בכל החזיתות; גישה המדגימה את מחויבותה של איראן ליציבות אזורית ולביטחון מקיף, ודורשת תמיכה והערכה מצד מדינות האזור ומכל הגורמים והמוסדות השואפים להשיג ביטחון אזורי.
הנקודה המכרעת היא ששימור הישגיה הגרעיניים השלווים של איראן, יכולותיה ההגנה ותפקידה בביטחון האזורי, כולל במצרי הורמוז, לאור העובדה שמדינות רבות באזור לא השיגו עצמאות צבאית, פוליטית וכלכלית אמיתית, משמש כגורם מרתיע לאיומים על הביטחון האזורי.
מובן מאליו שאלו שבאמת אכפת להם מביטחון ויציבות אזוריים, מהתקדמות קולקטיבית ומחופש הסחר והאנרגיה, על ידי הכרה במציאות זו, יכולים למלא תפקיד יעיל בבניית יחסים בני קיימא באזור, וכתוצאה מכך, במערכת הבינלאומית המבוססת על הסדר העולמי החדש.
מעבר לרטוריקה גרידא, הצורך בקבלת סדר אזורי חדש הופך בולט יותר ויותר.
לבסוף, יש לומר שהעידן הנוכחי מסמן את סוף עידן "ההדר הפוליטי" והחזרה על ביטויים כמו ביטחון ויציבות, חופש ניווט, סחר באנרגיה, התקרבות, זכויות אדם ומשפט הומניטרי בינלאומי. זה נכון במיוחד לאור המצב הנוכחי, שבו הפשעים הנרחבים שבוצעו על ידי ארצות הברית והישות הציונית מעזה ועד טהרן, ההפרות הבוטות של המשפט הבינלאומי ושתיקתם של מגיני זכויות אדם ומוסדות בינלאומיים לנוכח פעולות אלו, מטילים ספק בתקפותן של טענות אלו.
כיום, מדינות מערב אסיה ומדינות המפרץ נאלצות לקבל סדר עולמי חדש. מערכת שבה עקרונות היסוד הופכים לגירוש ארצות הברית ממערב אסיה, עימות מאוחד עם הישות הציונית, סיום ההתערבות הזרה, הפסקת הדחף למלחמה ולהגמוניה, ושיקום אמיתי של החוק הבינלאומי וריבונות המדינה.
במסגרת זו, יוזמותיה של איראן - החל מניהולה הנבון של מצר הורמוז ועד כוחה הרב-שכבתי אל מול הציר הציוני-אמריקאי, כמו גם תנאי המקור של טהרן לכל משא ומתן - יכולות להוות את אבן הפינה של גישה חדשה זו; גישה שתשיג ללא ספק הישגים מרחיקי לכת עבור כל מדינות האזור והעולם.
נור ניוז