הכיבוש והפשעים שבוצעו על ידי הישות הציונית, בתמיכתה ובשותפותה של ארצות הברית, עוררו גל של גינוי בינלאומי. בינתיים, כלי תקשורת בעברית דיווחו כי ועדת השרים הציונית בוחנת הצעת חוק שהוגשה על ידי סגן יו"ר הכנסת, שמטרתה לבטל את הסכמי אוסלו. מחברי הצעת החוק טוענים כי הסכמי אוסלו "הביאו טרור במקום שלום".
ערוץ 12 דיווח כי ועדת השרים לחקיקה של ישראל תדון בהצעת חוק שמטרתה לבטל את הסכמי אוסלו, הסכם שנחתם עם אש"ף בשנת 1993. לימור סונהר-מלך, סגנית יו"ר הכנסת, כתבה בערוץ X: "הבטחנו למנוע את הקמתה של מדינה פלסטינית, ועכשיו הגיע הזמן לחזק את ההתנחלויות באזורי A ו-B ולבטל את הסכמי אוסלו הרות האסון". פעולה ציונית זו, בנוסף להיותה צעד לקראת הגברת הכיבוש והצדקת פשעי המשטר באזור, כמו גם טיוח תבוסותיו הרצופות, במיוחד במלחמת הרמדאן, נעוצה, מצד אחד, בהתנהגותה החד-צדדית והאנוכית של ארצות הברית - כמודל ותומכת העיקרית של משטר זה בהפרת חוקים וחובות בינלאומיים - ומצד שני, היא חושפת שוב את האיום שהמשטר הציוני מהווה על ביטחון האזור והעולם, ואת הצורך בעימות מקיף עמו.
אוסלו: הסכם שמעולם לא נועד להיות מיושם
הסכמי אוסלו, שעוצבו על ידי ארצות הברית בשנת 1993 בין ישראל לרשות הפלסטינית, וזכו לפרסום נרחב, מעולם לא יושמו על ידי הצד האמריקאי-ישראלי עד היום. בניגוד להתחייבויות בנוגע להקמת מדינה פלסטינית עצמאית, מטרה זו לא רק נותרה בלתי ממומשת, אלא שישראל הגבירה את כיבושה בגדה המערבית ובירושלים על ידי הרחבת התנחלויות והמשך רצח העם שלה בעזה. בנימין נתניהו אף הציג בחוצפה מפה של האזור נטול פלסטין.
לכן, התוכנית לכאורה האחרונה אינה אלא ניסיון לכסות על עשרות שנים של כיבוש ולהצדיק את הסלמתו. בחודשים האחרונים אושרו תוכניות התנחלויות חדשות בגדה המערבית, וסיפוח עזה במסווה של פרויקט "הקו הצהוב" פותח עוד יותר.
מנקודת מבט זו, להמשך או לביטול הסכמי אוסלו אין השפעה ממשית על גורל פלסטין, משום שטבעה של מערכת זו מבוסס על כיבוש, דיכוי ורצח עם.
מלחמת הרמדאן וקריסת משוואות נתניהו
הרקורד הפוליטי של נתניהו מראה כי הוא נקט במדיניות של הצתת מלחמות, מעזה ועד לבנון ואיראן, כדי לשמור על כוחו, ולהבטיח שכל הסכסוכים הללו יישארו פתוחים ובלתי פתורים.
עם זאת, מלחמת הרמדאן, יחד עם ההפתעות מצד איראן והתנגדות חיזבאללה, זעזעו רבות ממשוואות הישות הציונית, עד כדי כך שהגברת הכיבוש בגדה המערבית הפכה למוצא האחרון של נתניהו לפייס פלגים קיצוניים פנימיים.
ברמה הבינלאומית, ההכרה הגוברת בכישלון מטרותיהן של ארה"ב והישות הציונית במלחמת הרמדאן, יחד עם גינוי מדיניות הישות ואף העלאת סוגיית ההתנחלויות בפני מועצת הביטחון והאיחוד האירופי, הפכו את הטקטיקות של נתניהו לחסרות תועלת.
בנסיבות אלה, נתניהו, לאחר שנכשל צבאית ומבחינת דעת הקהל, נראה כמבקש ליזום משחק חדש: נסיגה מהתחייבויות בינלאומיות, אולי בניסיון לשמר את חייו הפוליטיים בשיא המחאות הפנימיות.
אמריקה: אדריכל אי-הציות ומייסד הכאוס המשפטי
ניתן לראות את המהלך של הישות הציונית לערער התחייבויות בינלאומיות כמושפע מהתנהגות ארצות הברית וטראמפ עצמו; מדיניות זו, על ידי הפרת אמנות והתעלמות מנורמות בינלאומיות, יצרה תקדים מסוכן בסדר העולמי.
מדיניות "אמריקה תחילה" של טראמפ ופרישתה של וושינגטון מהסכמים והתחייבויות בינלאומיות רבות הטמיעו בישות הציונית תחושת ביטחון עצמי כוזבת; ביטחון שהוביל להמשך הכיבוש ולהתעלמות מכללים ונורמות בינלאומיות.
תקדים מסוכן זה, יחד עם שתיקתן של מדינות המערב הטוענות לקיום החוק הבינלאומי - כולל עמדתן על פסיקות בית הדין הבינלאומי לצדק בנוגע לענישת מנהיגי הישות הציונית - והתעלמותן מאזהרות ודיווחים של ארגונים בינלאומיים כמו אמנסטי אינטרנשיונל, הוועד הבינלאומי של הצלב האדום ומועצת זכויות האדם של האו"ם בנוגע לפשעי הישות, סללו את הדרך להסלמה של המשבר ועלולים לסכן קשות את יסודות הסדר העולמי.
הישות הציונית: איום מתמשך על הביטחון האזורי והעולמי
התנהגותה של הישות הציונית ובעלות בריתה, ובמיוחד ארצות הברית, אף שהיא יותר מסתם הפגנת כוח - ותוצר של דעיכתן וסדרת תבוסות, במיוחד במלחמת יום הכיפורים - אינה משנה את הסוגיה המרכזית: האיום שלהן על הביטחון האזורי והעולמי.
מגמה זו, יותר מתמיד, חיזקה את הלגיטימיות של עמדתה של איראן כי הישות הציונית ותומכיה מהווים איום על האזור כולו ועל הסדר הבינלאומי, והגבירה את הצורך בקונצנזוס מקיף להתמודדות עמו.
מלחמת הרמדאן והישגי ההתנגדות האיראנית וציר ההתנגדות הוצגו כגורם מכריע בבלימת הישות הציונית ותומכיה, ויישום תנאיה ודרישותיה של איראן על ידי האזור והעולם יכול להשלים תהליך זה. במקביל, עקשנותן של ארצות הברית והישות הציונית מדגישה את הצורך של איראן להמשיך בניהולה החכם של מצר הורמוז כגורם מרתיע וכמרכיב יעיל בביטחון האזורי, משום שהניסיון הוכיח שמשטרים אלה אינם דבקים בעקרונות או בחוקים ומבינים רק את שפת הכוח.
נור ניוז