בימים האחרונים, ממשלת מדינת האי הקטנה בחריין החריפה את קמפיין המעצרים, שלילת האזרחות והדיכוי שלה נגד השיעים, המהווים את רוב אוכלוסיית המדינה. מספר חכמי דת נעצרו, ועשרות נשללו מאזרחותם. צעדים אלה, יחד עם האשמות חסרות בסיס נגד איראן, מגיעים בתקופה שבה המודעות העולמית לסכנות הנשקפות מארצות הברית והמשטר הציוני, וההכרה בלגיטימיות של ההתנגדות, אינן ניתנות להכחשה. שתיקתם של מגיני זכויות אדם ומוסדות בינלאומיים בנוגע להתפתחויות אלה חשפה שוב את הסטנדרטים הכפולים שלהם.
האשמות חסרות בסיס נגד איראן והמציאות בשטח
שליטי בחריין פנו להאשמות חסרות בסיס נגד איראן כדי להצדיק פעולות אלה. בינתיים, הרפובליקה האסלאמית של איראן הדגישה בעקביות את עקרון השכנות הטובה עם מדינות האזור. למרות שבחריין הפכה לחלק מבסיסי ומרכזי התוקפנות הצבאית האמריקאית-ציונית נגד איראן, הרפובליקה האסלאמית, משיקולים הומניטריים, שכנות טובה ודאגה לעם בחריין, התמקדה אך ורק באינטרסים, בסיסים ומטרות של האויב.
מה שאנו עדים לו בבחריין כיום, מצד אחד, שורשיו בדרישות המודחקות של מחאות ה-14 בפברואר 2011 (המרד בכיכר הפנינים); דרישות שמעולם לא נענו וכעת נפתחו מחדש כמו פצע ישן. מצד שני, מחאה נגד התפרצות המלחמה האמריקאית-ציונית ותמיכתה באיראן הפכה לתופעה עולמית; הפגנות עממיות אף מאורגנות בלב אירופה ואמריקה נגד התוקפים. לכן, תנועות עממיות במדינה אסלאמית למחאה על פשעים אמריקאים-ציוניים הן טבעיות ונובעות מרוח האנושות וממחויבות אסלאמית, ויחוסן לאיראן הוא טענה שקרית ולא אמינה.
התעוררות האומות וכישלון פרויקט הכניעה האזורי
לב העניין טמון בעובדה שאיראן, באמצעות דחייתה את אמריקה, לימדה את עמי העולם - ובמיוחד את אלו הנתונים להגמוניה וללחץ של מדיניות וושינגטון - לקח בהתנגדות ובעצמאות. אפילו מדינות אירופה, כמו ספרד, נוקטות כעת עמדה פומבית נגד מדיניות אמריקה והישות הציונית. בנסיבות אלה, התקדמותו של העם הבחריני לעבר עצמאות אמיתית, סיום ההגמוניה האמריקאית והימנעות מיחסים עם הישות הציונית היא תגובה טבעית ומבטא את קולו של עם זה הדורש צדק; קול החושף את שקרי האשמותיה של מנאמה נגד איראן וציר ההתנגדות בצורה ברורה יותר מאי פעם.
דיכוי איראן וההאשמות חסרות הבסיס המופנות נגדה לא יסתירו את שיתוף הפעולה הנרחב שלה עם התוקפים האמריקאים-ציונים נגד ביטחון האזור, וגם לא יתן לה לגיטימציה לאיראן במועצת הביטחון באמתלה קלושה, תוך ניצול השפעתה והפעלת לחץ. מכיוון שדעת הקהל העולמית אינה מקבלת עוד הטעיות כאלה, ומכיוון ששליטי בחריין, כשותפים לפשעים אמריקאים-ציוניים, נתונים לאחריות בינלאומית.
הגרסה האמריקאית-ציונית של פרויקט הטיהור הדתי
התנהגותה של ממשלת בחריין בשנים האחרונות מדגימה כי שליטי מדינה זו, במיוחד מאז 2011, עקבו אחר המדיניות האמריקאית-ציונית ויישמו פרויקט שיטתי של טיהור אתני ודתי שמטרתו לחסל את השיעים - המהווים את רוב אוכלוסיית המדינה - ולשנות את ההרכב הדמוגרפי באמצעות הגירה.
נוכחותם של אנשי צוות ומרגלים ציונים, והשימוש בכלים אמריקאים ובריטים של דיכוי ועינויים נגד אזרחי בחריין, הם עובדה מבוססת ובלתי ניתנת להכחשה. נראה כי מנהיגי בחריין, שמילאו תפקיד מרכזי במשברים האמריקאים-ציוניים באזור, מנצלים את האווירה המתוחה באזור כדי להגביר את תהליך הדיכוי והטיהור האתני והדתי. זוהי אותה גישה בה נקט המשטר הציוני בפלסטין הכבושה.
האמריקאים, בעלי היסטוריה אפלה של טיהור אתני, עדיין נתפסים כתומכים ומקדמי מדיניות זו בשתי המערכות עד היום.
שתיקה מערבית: שותפות ישירה לדיכוי בבחריין
הדיכוי ומדיניות הטיהור האתני והדתי בבחריין חשפו שוב את הצביעות של מגיני זכויות אדם ומוסדות בינלאומיים. אותן ממשלות ותנועות הדוגלות באנושות ובזכות לחיים מסיבות טריוויאליות ביותר באיראן ובכמה מדינות אחרות, ואף דוגלות בסנקציות ובאפשרויות צבאיות באמתלה של הגנה על העם, נותרו דוממות בנוגע לדיכוי, לאפליה ולטיהור הדתי בבחריין, והפכו למעשה לשותפות בפרקטיקות אלה.
ההתפתחויות בבחריין הדגימו שוב את האבסורד של טענות המערב בנוגע לזכויות אדם, כמו גם את חוסר היעילות והפוליטיזציה של מוסדות בינלאומיים. מגמה זו מדגישה את הצורך לשנות את המבנים הגלובליים ולנוע לעבר סדר חדש, עצמאי מהגמוניה של מעצמות-על ומבוסס על פלורליזם שוויוני, בצורה ברורה יותר מאי פעם.
התפתחויות כאלה, המתרחשות בבחריין כיום, מאשרות את הלגיטימיות של עמדתה של איראן בנוגע לצורך בנסיגת אמריקה מהאזור ובהתמודדות עם הישות הציונית. ניהולה החכם של איראן את מצר הורמוז וניסוחו של הסדר האזורי החדש הם מרכיבים מכריעים בהשגת מטרה זו.
נור ניוז