האקלים הפוליטי בשטחים הכבושים מתכונן לבחירות הקרובות, בעוד הישות הציונית מתמודדת בו זמנית עם משברים ביטחוניים, כלכליים וחברתיים שלובים זה בזה. משברים אלה לא רק החלישו את מעמדה של הממשלה, אלא גם חשפו סדקים עמוקים יותר במבנה הפוליטי הישראלי. סקרי דעת קהל בחודשים האחרונים מראים כי החברה הישראלית מפולגת יותר מתמיד. מצד אחד, חלק ניכר מהציבור עדיין מאמין שגישה ביטחונית נוקשה היא הכרחית, ומצד שני, האמון בממשלה הנוכחית ובנתניהו עצמו ירד במידה ניכרת.
בנסיבות הנוכחיות, ניתן לסווג את הנוף הפוליטי הישראלי לשלוש פלגים עיקריים. הראשון הוא גוש הימין המסורתי והדתי בראשות נתניהו ומפלגתו הליכוד, הממשיך לפעול על ציר הביטחון והעימות האזורי, תוך שמירה על ברית עם מפלגות הימין הקיצוני והחרדיות. השני הוא גוש המרכז-ימין, בעל אוריינטציה ביטחונית, הכולל דמויות כמו נפתלי בנט, גדי אייזנקוט וכמה ממנהיגי צבא לשעבר, ומבקש להציג את עצמו כאלטרנטיבה פרגמטית לנתניהו. שלישית, הספקטרום הליברלי והחילוני, בראשות יאיר לפיד, מתמקד יותר במשברים פנימיים, סוגיות כלכליות, רפורמות משפטיות והפחתת מתחים פוליטיים.
ההתפתחויות האחרונות מצביעות על המשקל הפוליטי הגובר של זרם שני זה. בעוד שהוא אינו שונה באופן מהותי מנתניהו בנושאים ביטחוניים, הוא סבור שראש ממשלת ישראל הנוכחי איבד את השפעתו האסטרטגית בניהול מלחמות ומשברים אזוריים. ניתן לנתח את הברית האלקטורלית החדשה בין נפתלי בנט ליאיר לפיד בהקשר זה. סקרים אחרונים שערך עיתון מעריב מצביעים על כך שרשימה משותפת של שני הזרמים הללו עשויה לזכות בין 27 ל-28 מושבים בכנסת, ואף לעקוף את מפלגת הליכוד. עם זאת, הסוגיה העיקרית בפוליטיקה הישראלית אינה רק מספר המושבים שמפלגה זוכה בהם, אלא יכולתה להקים קואליציה שעוברת את סף הרוב של 61 מושבים.
סקרים מראים שלמרות שקואליציית האופוזיציה הגיעה מדי פעם לסף הרוב, היא עדיין מתמודדת עם קשיים משמעותיים בהקמת ממשלה. חלק מבעיה זו נובע מהפילוג בתוך האופוזיציה נגד נתניהו, וחלק אחר נובע מהסתמכות הפוטנציאלית של האופוזיציה על מפלגות ערביות, נושא שנותר רגיש עבור פלח בנוף הפוליטי הישראלי.
בתחום דעת הקהל, נתוני הסקרים מציירים תמונה מרשימה. בכמה סקרים אחרונים, נפתלי בנט עלה על נתניהו במרוץ ישיר לראשות הממשלה, וגדי אייזנקוט אף הציג ביצועים טובים, או טובים יותר, מראש הממשלה הנוכחי בתרחישים מסוימים. ממצא זה מצביע על כך שחלק מהחברה מחפש אלטרנטיבה מתוך מחנה הביטחון והימין, ולאו דווקא שינוי פוליטי רדיקלי.
גורם משמעותי נוסף בירידה בפופולריות של נתניהו הוא מקרי השחיתות המתמשכים והשחיקה בהליך המשפטי החוקרים אותם. באקלים הפוליטי הישראלי, השתרשה בהדרגה האמונה כי המשך המשברים הביטחוניים ותנאי המלחמה תרמו לדחיית הלחץ הפוליטי והמשפטי על ראש הממשלה. דבר זה אף הוביל חלק מתומכי הליכוד המסורתיים להטיל ספק בעתיד מנהיגותו של נתניהו.
אך אולי האתגר המשמעותי ביותר העומד בפני ממשלת ישראל הוא הפער בין המטרות המוצהרות של המלחמות לבין המציאות בשטח. בצפון, למרות פיגועים בקנה מידה גדול, חיזבאללה נותר איום מתמשך, ושאלת השבת הביטחון המלא ליישובי הגבול טרם נפתרה. בעזה, המלחמה שהייתה אמורה לחסל לחלוטין את חמאס הפכה למלחמת התשה, וסוגיות האסירים ועתידה הפוליטי של עזה נותרו בלתי פתורות.
הסוגיה החשובה ביותר בנוגע לתיק האיראני היא שלמרות הקמת ברית מלחמה בין ארצות הברית לישראל במטרה לפתוח במתקפה מקיפה על איראן, והמתחים הביטחוניים הגוברים והעלויות הנלוות לכך, ישראל וארצות הברית לא רק שלא הצליחו להשיג אף אחת מהיעדים האסטרטגיים המוצהרים שלהן, אלא גם יצרו משבר מורכב באזור ובעולם. מצב זה, יחד עם הלחצים הכלכליים הנובעים מהמלחמה, ירידה בהשקעות ועלייה בהוצאות הצבאיות, סיבכו עוד יותר את המצב הפנימי בישראל.
כל הנסיבות הללו הפכו את הבחירות בישראל הקרובות למשאל עם יותר על ביצועיו של נתניהו מאשר תחרות בין מפלגות בלבד. ראש הממשלה, שבמשך שנים החזיק את המערכת הפוליטית הישראלית כבת ערובה לביטחון ולמשברים, מתמודד עם חברה שמטילת ספק, יותר מתמיד, במחיר ובהשלכות של מהלך זה.
נור ניוז