נשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה האשים לאחרונה את דונלד טראמפ ב"מעילה" בראיון שנערך לאחרונה. אובמה תיאר את השימוש בנשיאות למטרות אישיות כצורה של ניצול פיננסי והדגיש את הצורך בהפרדה מוחלטת בין תפקידי ממשלה לפעילויות עסקיות. הוא הזהיר כי נשיא לא צריך להורות לתובע הכללי להשיג מטרות אישיות, וגם לא צריך לעסוק בעסקאות עסקיות הקשורות לגופים זרים או ממשלות. בעוד שהערות אלה נועדו לבקר יריב פוליטי, הן מצביעות על משבר עמוק ומהותי יותר: החפיפה המסוכנת בין כוח פוליטי לאינטרסים פיננסיים.
חששותיו של אובמה, יחד עם חדשות אחרות, מציירים תמונה מדאיגה עוד יותר. משרד החוץ האמריקאי הזהיר לאחרונה את הדיפלומטים שלו מפני שימוש במידע ממשלתי מסווג, ובמיוחד מידע הקשור למשא ומתן עם איראן, לצורך הימורים בפלטפורמות חיזוי מקוונות כמו Playmarket או Clashy. אזהרה זו, שפורסמה בוול סטריט ג'ורנל, מראה כי חדשות והתפתחויות הקשורות לאיראן אינן עוד רק מוקד של ניתוח פוליטי וביטחוני, אלא גם הפכו ל"נכס סחיר" בשווקים פיננסיים לא פורמליים.
חדשות הופכות לסחורה
מה שקורה כאן הוא שינוי בהגדרת המונחים "חדשות" ו"מידע". חדשות על משא ומתן עם איראן, אשר עלולות להשפיע על שוקי האנרגיה העולמיים, יחסים בינלאומיים וביטחון אזורי, הפכו לכלי לספקולציות פיננסיות בארצות הברית. שוקי חיזוי, בהם אנשים מהמרים על הסבירות לאירועים עתידיים, הפכו לפלטפורמה להמרת "מידע סודי" ל"רווחי מזומן". ניתן לכנות תופעה זו "דיפלומטיה דולרית", שבה מדיניות החוץ אינה מבוססת על אינטרסים לאומיים אלא על חישובים של רווח והפסד כספיים. למצב זה השלכות אסטרטגיות עמוקות:
1. זיהום קבלת החלטות: כאשר מידע רגיש מבחינה פוליטית הופך למקור הכנסה, התמריץ הנסתר לתמרן חדשות, ואפילו החלטות פוליטיות, כדי למקסם רווחים כספיים מתחזק. זה, בתורו, יכול להשפיע על תהליך המשא ומתן, על הצהרת עמדות ואפילו על הסכמים בינלאומיים.
2. ערעור אמון הציבור: אם אזרחים חשים שהאינטרס הציבורי מוקרב לטובת האינטרסים הכלכליים של מעטים, האמון במוסדות הממשלה ובתהליכים הפוליטיים יפחת משמעותית. חוסר אמון זה מערער את יסודות היציבות החברתית והפוליטית.
3. הפיכת מידע לסיכון ביטחוני: עם דאגה גוברת בקרב פקידים אמריקאים לגבי הופעתם של שוקי חיזוי כסוגיה ביטחונית לאומית, מצב זה מדגים כיצד מידע גיאופוליטי רגיש יכול להפוך למקור לחוסר יציבות פיננסית ואף לאיום על האינטרסים הביטחוניים של מדינות.
כוח ככלי פיננסי
אזהרתו של אובמה לטראמפ מדגישה ממד נוסף של המשוואה: "כוח" כשלעצמו הוא אמצעי לעושר. כאשר אדם תופס את הדרגים הגבוהים ביותר של כוח פוליטי, הגישה שלו למשאבים ומידע, ויכולתו להשפיע על חוקים ותקנות, מעניקות לו עמדה ייחודית לייצר רווחים כלכליים. זהו "ניצול לרעה של כוח" שאובמה התייחס אליו: שימוש במשרה ציבורית לקידום מעמד אישי.
ההתכנסות של שני מושגים אלה - רווח מ"חדשות" ושימוש ב"כוח" לצבירת "עושר" - מציירת תמונה עגומה של הפוליטיקה האמריקאית העכשווית. בעולם שבו מידע הוא סחורה וכוח פוליטי יכול להיות מומר ישירות לעושר, הגבולות בין אינטרסים ציבוריים ופרטיים, אתיקה ואינטרס אישי, ושירות ורווח הפכו מטושטשים בצורה מסוכנת.
בזמננו, חדשות כבר אינן רק השתקפות של המציאות; יש להן את הכוח לעצב את המציאות ולעצב אינטרסים. כוח כבר אינו רק כלי לניהול החברה; הוא יכול גם להיות קרש קפיצה לצבירת עושר. באמריקה, מצב זה כבר אינו רק אפשרות. הראיון של אובמה והצהרת מחלקת המדינה מראים שהפוליטיקה באמריקה אכן נגועה במחלה הזו, או ליתר דיוק, במגפה הזו.
נור ניוז