עם הרטוריקה המאיימת הגוברת של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כלפי איראן והתנודות החדות במחירי הנפט, האקלים האזורי נכנס לשלב אפל ומסוכן; שלב שלא יכול להיחשב כהקדמה בלתי נמנעת למלחמה, וגם לא כאינדיקטור ברור לחזרה ליציבות. מה שבולט ביותר הוא ההסלמה בו-זמנית של המתיחות והפעלת הערוצים הדיפלומטיים. מצב זה מדגים כי השחקנים הראשיים טרם קיבלו את החלטתם הסופית ובעיקר בוחנים אפשרויות ומעריכים עלויות. יש להבין את עמדותיו של טראמפ בהקשר זה. מצד אחד, הוא מנסה להציג את איראן כחלשה ופגיעה באמצעות הצהרות קשות, תוך שינוי האקלים הפסיכולוגי לטובת האפשרות הצבאית. מצד שני, הוא ממשיך לדבר על משא ומתן מתמשך ואף רומז על האפשרות להגיע להסכם. דואליות זו, במקום להיות סימן של כוח, משקפת היסוס בקבלת החלטה. חששות לגבי העלויות הגבוהות של המלחמה, הפוטנציאל להתרחבות הסכסוך והשפעתו הכלכלית הם בין הגורמים שהניעו את וושינגטון לנקוט משנה זהירות.
איראן, מצידה, ניסתה לנקוט במסלול אחר. מהלכים דיפלומטיים אחרונים, ובמיוחד מצד שר החוץ סייד עבאס עראקצ'י, מצביעים על כך שטהראן מבקשת בו זמנית להרגיע את המתיחות תוך שמירה על מוכנותה ההגנתית. מגעים עם מדינות אזוריות והתייעצויות אינטנסיביות מדגימים את רצונה של איראן למנף את יכולות שכנותיה כדי להכיל את המשבר ולמנוע היווצרות קונצנזוס נגדה. יחד עם זאת, הדגש על מוכנות כוחותיה המזוינים מרמז כי אופציה צבאית לא תהיה נטולת השלכות על הצד השני.
בינתיים, תפקידם של גורמים זרים מסוימים הפך בולט יותר. מדינות כמו פקיסטן וסין תמכו במפורש בהרתעה ובחזרה למשא ומתן. דאגתן העיקרית היא ההשלכות של סכסוך חדש במפרץ הפרסי; באופן ספציפי, כל שיבוש במצרי הורמוז עלול לערער את יציבות שוק האנרגיה העולמי. העלייה האחרונה במחירי הנפט מעידה על רגישותו הגוברת של השוק להתפתחויות באזור.
בשטח, ישנם סימנים למוכנות מוגברת, החל מתנועות צבאיות ועד להעברת ציוד. עם זאת, פעולות אלה אינן בהכרח אומרות שמלחמה קרובה. במקרים רבים, מהלכים אלה מכוונים יותר להפעלת לחץ על הצד השני ולשינוי חישוביו מאשר לסלול את הדרך לסכסוך ישיר.
בינתיים, נראה כי ישראל נוטה יותר להסלים את המשבר ולדחוף את ארצות הברית לפעולה צבאית. עם זאת, גישה זו נתקלת בספקנות בתוך ארה"ב. ההחלטה לצאת למלחמה חדשה, במיוחד בנסיבות הנוכחיות, אינה קלה עבור וושינגטון ונושא בה סיכונים משמעותיים.
מצד שני, איראן מאמינה שאם יתפרץ סכסוך, הוא יהיה כנראה קצר ומוגבל. לכן, המוקד העיקרי הוא על יצירת אלמנט ההפתעה ושיבוש החישובים הראשוניים של הצד השני. גישה זו ננקטת במטרה להגדיל את העלות של כל מתקפה פוטנציאלית.
גם למצב הפנימי יש חשיבות מיוחדת. תרחיש אפשרי אחד הוא הסלמה של לחץ חיצוני במקביל ליצירת אי שקט פנימי. במקרה כזה, רמת הלכידות הפוליטית והחברתית עשויה למלא תפקיד מכריע בהתגברות על המשבר. ככל שפחות פילוגים פנימיים, כך יגדלו כוח המשא ומתן ויכולות ההרתעה.
בסך הכל, ניתן לראות את המצב הנוכחי כנקודת מפנה עדינה וקצרת טווח; תקופה שבה כל האפשרויות נותרות על השולחן. אין אינדיקציות חד משמעיות למלחמה מתקרבת, וגם אין ודאות לגבי המשך המאמצים הדיפלומטיים. בנסיבות אלה, התנהגותם ומסריהם של הצדדים השונים יכולים לקבוע את מהלך האירועים. העתיד הקרוב תלוי, מעל לכל, בשאלה האם מתחים אלה יבלמו או ייכנסו לשלב מסוכן יותר.
נור ניוז