ככל שהתקרב ה-1 במאי, המועד האחרון של שישים יום לנשיא להכריז מלחמה, שימוע מתוח בקונגרס חשף, יותר מכל דבר אחר, את עומק הפילוג הפוליטי והחרדה החברתית בארצות הברית. השימוע, בהשתתפות מזכיר ההגנה ויו"ר המטות המשולבים, התאפיין בוויכוח סוער, ספקות רציניים ושאלות מתמשכות בנוגע למלחמה עם איראן - מלחמה שלא רק כשלה בהשגת מטרותיה המוצהרות, אלא גם גרמה לארצות הברית ולעולם הפסדים כלכליים ופוליטיים כבדים. ההיבט הבולט ביותר של השימוע היה המחלוקת החדה לגבי העלות בפועל של המלחמה. הפנטגון הכריז על סכום של כ-25 מיליארד דולר כעלות עד כה - סכום שלפי חברי קונגרס רבים מייצג רק חלק קטן מהעלות האמיתית. אפילו במהלך השימוע הוכר כי סכום זה כולל בעיקר את עלות התחמושת, וכי עלויות נסתרות אחרות, כגון שיקום בסיסים שניזוקו, פריסת חיילים ומתן תמיכה לוגיסטית, טרם נלקחו בחשבון. דיווחים לא רשמיים מצביעים על כך שהעלות נעה בין 40 ל-50 מיליארד דולר, כאשר חלק מההערכות אף מגיעות לטריליון דולר.
פער סטטיסטי זה הפך לסמל למשבר אמון בתוך ארצות הברית. חברי קונגרס רבים מאמינים שהממשל ממעיט בערכו של העלויות להקל על הלחץ הציבורי. אך המציאות בשטח מספרת סיפור אחר; מתקפות תגמול איראניות בימים הראשונים של המלחמה פגעו קשות בבסיסים צבאיים אמריקאים רבים באזור, ועלות שיקום התשתית הזו לבדה מוערכת במיליארדי דולרים.
בנוסף לחילוקי הדעות הללו, שררה אווירה מתוחה במהלך הפגישה. הביקורת החדה מצד נציגים דמוקרטים, ובמיוחד ההתקפה המילולית של ג'ון גארמנדי על מזכיר ההגנה, הוכיחה כי מלחמה זו אינה עוד רק סוגיה של מדיניות חוץ אלא משבר פנימי. גארמנדי תיאר את המצב כ"עוד ביצה במזרח התיכון", והאשים את הממשל בחוסר יכולת ובגרימת אסון פוליטי וכלכלי. תגובתו הכועסת של מזכיר ההגנה רק החריפה את המתח, והפכה את הפגישה לזירה חסרת תקדים של עימותים מילוליים.
אבל אולי ההשלכות המשמעותיות ביותר של מלחמה זו אינן נראות באולמות הקונגרס, אלא בשווקים הגלובליים ובחיי היומיום של אנשים מן השורה. סגירת מצר הורמוז, אחד ממוקדי האנרגיה החשובים בעולם, הנחיתה מכה קשה על הכלכלה העולמית. המצר, שדרכו עובר חלק ניכר מהנפט בעולם, הפך לנקודת הבזק ששלחה גלי הלם בשווקים.
העלייה חסרת התקדים במחירי הנפט היא אינדיקציה ברורה למצב זה. נפט גולמי מסוג ברנט הגיע לכמעט 120 דולר לחבית, רמה שנראתה לעתים רחוקות בשנים האחרונות. עליית מחירים זו השפיעה ישירות על יוקר המחיה של אנשים ברחבי העולם והחריפה את האינפלציה במדינות רבות. בארצות הברית, עליית מחירי הדלק והסחורות גם ליבתה את חוסר שביעות הרצון הציבורית, והפעילה לחץ נוסף על הממשלה.
ראוי לציין שאפילו פקידים אמריקאים הגיעו למבוי סתום. הצהרותיו האחרונות של טראמפ, שרמזו כי יידרשו 2 מיליארד דולר ביום כדי לפתוח מחדש את מצר הורמוז, נתקלו בביקורת חריפה מצד חברי הסנאט. עלתה שאלה פשוטה אך מכרעת: אם המצר היה פתוח לפני המלחמה, מדוע בכלל החלה המלחמה? שאלה זו מצביעה בבירור על הבלבול האסטרטגי בתהליך קבלת ההחלטות האמריקאי הכולל.
באופן רחב יותר, מלחמה זו העלתה לקדמת הבמה את סוגיית סדרי העדיפויות הכלכליים של ארה"ב. כפי שציין ברני סנדרס, בעוד שמשאבים כספיים עצומים זמינים תמיד למלחמות, מגזרים כמו חינוך, בריאות ודיור מתמודדים עם גירעונות תקציביים. פער זה ליבה את חוסר שביעות הרצון החברתי והעמיק את הפער בין הממשלה לעם.
מה שעולה מההתפתחויות הללו כיום הוא תמונה של מלחמה יקרה, לא חד משמעית וממושכת. למרות המשאבים הפיננסיים והצבאיים העצומים שהוציאו ארצות הברית וישראל, הן לא הצליחו להשיג את מטרותיהן. להיפך, ההשלכות של מלחמה זו, החל מסגירת מיצרי הורמוז ועד עליית מחירי הנפט, לא הוגבלו לאזור אלא השפיעו על כלכלת העולם כולה.
כעת, עם פקיעת סמכויות המלחמה החוקיות המתקרבות, ממשל טראמפ מוצא את עצמו במצב קשה. מצד אחד, יש לחץ גובר מצד הקונגרס ודעת הקהל להגיב, ומצד שני, הפך בלתי אפשרי לחלץ את עצמו ממשבר זה מבלי לשאת בעלויות נוספות. מה שברור הוא שהמלחמה הזו, עם ההתנגדות הצבאית והחברתית המדהימה מצד איראן, הפתיעה לחלוטין את ארצות הברית וישראל, ובמקום להיות "ניצחון היסטורי", היא הפכה לאתגר עמוק לאמינותה הפוליטית והכלכלית של אמריקה.
נור ניוז